על תעופות וצלילות

בתוך המפגש המיוחד והאינטימי שנקרא "עיסוי ארוטי" יש איזשהו תהליך מעניין שבו כאילו מתנתקים מהקרקע. כשמתנתקים מהקרקע ישנם שני כיווני התקדמות: לעוף גבוה, לצלול עמוק. התעופה היא הנסיקה למעלה, הטיפוס, ההמראה והדאייה… קל לדמות את העונג לתעופה ושלביה השונים. יש בה דינמיות, יש בה התעלות… אך מה בנוגע לצלילה? האם הצלילה היא ההפך מהתעופה? האם היא לפיכך סותרת את העונג? בעיניי, הצלילה היא חלק אחר של העונג, היא רובד עמוק (עומק…מעמקים) של העינוג ושל המצב המנטלי. בתוך הצלילה יש קצב אחר לדברים, הכל איטי יותר, פלואידי יותר. פחות דינמי מהתעופה? יתכן. אבל לעונג יש צורות רבות ודרכי גישה וחוויה רבות. מהי האורגזמה? האם היא תעופה או צלילה? רוב האורגזמות הן תעופה, הן טיפוס לשיא, לרום. אך בתוך תהליך העיסוי הארוטי אני מחפש גם את הצלילות, העומקים, המגע בקצב אחר, איטי, פחות מוכוון מטרה ויותר חוקר, לומד, קשוב בכל החושים. הנה תרגיל מחשבתי: נניח שאת חווה את עצמך ביומיום כאישה מולטי אורגזמית, את גומרת בקלות, לבד ואף עם פרטנר שיודע לגעת בך נכון. האם הדרך היחידה ללכת בה היא גירוי, גמירה, ואז עוד שרשרת של גמירות עד לתחושת שובע ורוויה? או שאפשר לבחור גם דרך אחרת, פחות מובנת מאליה, יותר סקרנית ומסתורית, ולשלב צלילות לצד התעופות, לפזר את האנרגיה בגוף ולא להשאיר אותה מכווצת באיבר המין הפועם (ואיזה כיף שהוא מגורה ופועם) להנמיך, להגיע עמוק יותר, לצלול, ומשם לבנות משהו חדש… גל חדש… שאליו נטפס, מתוך הצלילה… מה דעתך?