היא שוכבת על מיטת העיסוי, מכוסה בבד, עירומה ומחכה. החדר שקט, הטמפרטורה מפנקת, כזו שאפשר להתפשט לתוכה בלי להצטמרר… עוד מעט אכנס לחדר, בינתיים היא נושמת את הריח של הנרות הריחניים שהדלקתי. הלהבות מרצדות מסביב. ערב חג מתחדש לו בעולם שם בחוץ. אנשים מתרוצצים לכאן ולשם ודוחקים הרבה תנועה לתוך מעט מדי זמן. ״תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר״ ותמיד הכי עמוס לפני החג. אלה שפיצחו את השיטה ולמדו לעשות את הדברים אחרת, כמוה, מסקרנים אותי תמיד. אני ניגש אליה. שנינו שקטים ונושמים את הרגע. היא נושמת עמוק, נשימות רגועות, הראש טמון ב״בייגלה״ של מיטת העיסוי, השיער מפוזר, הידיים בצידי הגוף. כולה מוכנה. אני מניח את הידיים עליה, בינתיים חוצץ בינינו הבד. דקה ארוכה של נשימה מאוחדת, מסתנכרנת, ו… מתחילים.
תגיד, היא שואלת אותי אחרי שהכל הסתיים, אתה קולט מה קורה עכשיו בחוץ? תדמיין את האנשים מתרוצצים בחום, בלחות, ממהרים לקנות משהו שלא הספיקו, לעשות סידורים אחרונים. הכל פקוק בחוץ… אתה מבין איזה הבדל ממה שקורה כאן? היא שוכבת בעיניים עצומות על הגב, לחייה עדיין מעט סמוקות מעונג, נשימתה עמוקה ושלווה. פוקחת עיניים לאט ומתמתחת לאחור ומשחררת עוד אנחה אחת גדולה, דומה קצת לאנחות העונג המתוקות שהשמיעה רק לפני זמן קצר כשנגעתי בה. היא נוגעת בי ביד חמה ושואלת: מה אתה מאחל לעצמך לשנה החדשה? אני חושב לרגע… יש כל כך הרבה דברים חשובים לאחל ולייחל: בריאות, פרנסה, אהבה, אושר, יצירה, הצלחה…אבל כרגע הכי נכון לי פשוט לומר: שאמשיך לגעת, לענג, לחקור את המגע והעונג. ואת?מה את מאחלת לעצמך?
היא שותקת רגע. פתאום אני מבחין בדמעות שנקוות בעיניה. היא נושמת עמוק, משלבת את ידיה על הלב ולוחשת בקול רועד: שתהיה לי שנה טובה❤️