עד העונג הבא

היא עומדת בדלת, שיער פזור, שמלה קצרצרה, אני כבר מכיר אותה – אין כלום מתחת. נשיקה, חיבוק, מריצים צחוק על קוד הלבוש שלה ועל הנסיעה שלה במונית בדרך אליי… מתיישבים לדבר. אני מכין לה את הקפה שהיא אוהבת, כבר מכיר בעל פה. פעם בחודש היא פה, מגיעה ל"מיפלט" שלה מהיומיום שבחוץ, לוקחת שעתיים של שקט, רוגע ועונג לעצמה. ואני, כמה אני מוקיר את זה וכמה אני אוהב שהיא חוזרת, סימן שאני עושה לה משהו טוב.
מסיימים את הקפה, היא פושטת את השמלה, נושמת בהקלה, איזה כיף להיות עירומה כאן אצלך, אני מרגישה הרבה יותר נוח ככה. אני מלטף אותה בחיוך ומזמין אותה לחדר השני בו מיטת העיסוי כבר מחכה לה.

אחרי שהטיפול מסתיים היא שוכבת עוד כמה דקות בעיניים עצומות ומספרת לי על התחושות שעוברות בה ועל איך הרגישה תוך כדי. כל פעם זה קצת אחר, כאילו שנינו מנהלים איזושהי "שיחת-מגע" שמתקדמת מסשן לסשן. בכל פעם מתרכזים בעוד נקודה, בעוד עומקים, של הגוף ושל הנפש. בכל פעם מספרים את הסיפור קצת אחרת, מזווית קצת שונה.
את רוצה להתקלח? אני מציע, ויודע מראש את התשובה: היא אוהבת להישאר ככה עם השמן שנספג בעור ועם התחושות שהיא לוקחת איתה מכאן על ובתוך הגוף. עוד חיבוק על הסף ועוד נשיקה לפרידה, היא יוצאת החוצה, עד העונג הבא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *