הגשם של X

השם שלה נפוץ, אבל הכינוי שבו כולם מכירים אותה מאוד ייחודי. סיפור חיים כלשהו, כמדומני משהו מהילדות המוקדמת וכינוי שדבק בה והפך לשם כמעט רשמי. היא לא בנאדם חריג בנוף, לפחות במראה שלה. ממוצעת. רגילה. אחרי כמה לידות הגוף כבר לא מהודק כמו פעם, אבל תמיד ובמיוחד בשנים האחרונות הקפידה לעשות התעמלות ולתחזק. העיסוק שלה בספורט הפך ככל הנראה לדרך חיים, וגם אם מדובר בתחום לכאורה גברי, היא כל כך אישה. הנשיות שלה היא מהסוג שלא מסובב ראשים ברחוב, אבל מקרוב, ובמיוחד אחרי שמשוחחים איתה, היא כלהבת נר מהפנטת. ולא רק בשל מה שהיא אומרת, אלא משהו ברווחים שבין המילים, באיך שהיא שותקת, באיך שהעיניים שלה מדברות ובעיקר שואלות. אנחנו מנהלים שיחה קצרה על נשיות וגבריות ועל שליטה והתמסרות. שיחה קטנה על נושא גדול. ברור לשנינו שלא נוכל להאריך בשלב זה כי המגע והעונג מתדפקים על הדלת, ופנינו לחדר העיסוי.
כשהיא עוצמת עיניים ומפקידה את כל כולה בידיי, שוכבת על מיטת העיסוי ומסדירה נשימות שקטות ועמוקות, אני חוקר. חוקר כל קפל, שריר, גומה וקימור. הידיים לומדות אותה. סקרניות. האם כבר נגעו בך כאן, וככה, האם את מכירה את העונג שמגיע מהנקודה הזו, והאם את אוהבת להתמסר ולהיות מובלת או שזקוקה לנקודת אחיזה מתמדת כדי לא לאבד שליטה. בלי מילים אנחנו מנהלים דיאלוג. הנשימות שלה הן המשוב שלי. הנשימות, והרטט. לחיצת יד עדינה מוסרת לי שאני מתקבל בברכה במעלה הירכיים. כשאני מלטף ומתקרב ליוני שלה היא מרימה מעט את הגוף ובאה אליי, מביאה אותי אליה. ריקוד…
אני מנחה אותה להתהפך על הגב. עכשיו אני יכול לראות את החיוך שלה. בעיניים עצומות. התאורה על מינימום והנרות מרצדים על הגוף שלה. רגליה פשוקות והיא פתוחה. רמות הגירוי שלה גבוהות כעת. ידיי מטיילות ומתחילות שוב מסע חדש. היא זקוקה להפסקת פיפי, כך היא אומרת, ואני כבר מרגיש את מה שהגוף שלה מספר לי: גם כשהיא תחזור מהשירותים בשלפוחית ריקה, התחושה הזו לא תיעלם והיא תגלה עד מהרה כמה נוזלים אצורים אצלה ומחכים להשתחרר. כשהיא נשכבת מחדש על מיטת העיסוי, נינוחה ומקבלת, אני חוזר לענג אותה. השפיכה שלה הולכת ומתקרבת ויש לזה תחושה מאוד ברורה, ואפילו צליל. קשה לי להסביר את זה, גם לנשים. כבר כתבתי ואמרתי שכגבר לעולם לא אדע מהן התחושות שאישה חווה כשאני מענג אותה, אבל את סימניו של העונג הנשי אני מכיר ואוהב. היא מתנפחת מבפנים, נגדשת, מתכווצת, ואז נובעת בשטף של קילוחים אורגזמיים. רגעים שהם רצף של שיאים וזרימה. איפשהו בתוך זה היד הפנויה שלי מהודקת בתוך היד שלה ויש לי משוב מהפנט מהלחיצות שלה. תן לי עוד. אל תפסיק. תן לי רגע לנוח. תהיה איתי. תישאר. ושוב. בוא. תן לי עוד…
לילה יורד וגם הגשם. אנשים ליליים נוסעים נסיעות תכליתיות. גם אני נכנס לאוטו, נוסע הביתה. כשאני מגיע מהבהבת לי הודעה ממנה: הגעתי הביתה, עוד לא מסוגלת להכנס. מסדירה נשימה ומנסה להוריד את עצמי לקרקע מספיק כדי לפסוע פנימה. תודה על מגע ומילים, תודה על הגשם.

זרה

הרבה קורה באותו יום. מוות, לידה, התרסקות כלכלית, גשם ראשון, הפגנה בקרן רחוב, תאונת דרכים מיותרת. ככה זה בכל יום בעצם. הרבה אנשים בהרבה מקומות מקבלים ניעור בלתי צפוי, קריאת השכמה, דרישת שלום מעניינת. אחרים ממשיכים לנמנם את חייהם. ויש אותה, שרצה בין הטיפות, לא נרטבת.

היא פוסעת פנימה ביתית כזו, כאילו קמה משינה נכנסה לאוטו ובאה אליי. השיחה המקדימה מאוד עניינית, בלי small talk. מדברים על ההעדפות והגבולות שלה, ובאמת שאין צורך ביותר מזה. "שוב היא כאן ושוב הכל כמו מהתחלה".

הגוף שלה חטוב יותר משזכרתי. אין לי מושג מה היא עושה, בעצם אין לי מושג בכלל. יודע במעורפל באיזה תחום היא עוסקת, לא יודע מה שגרת יומה. אולי רמזים קטנים על לייפסטייל מסויים. היא סגורה. סגורה מאוד אפילו. כמו שהיא דיסקרטית, ככה היא פתוחה על מיטת העיסוי. הגוף שלה נכנס למצב טיסה מרגע שהיא מתקלפת מהבגדים ונשכבת על המזרון. שרה לי בלי מילים: "take my breath away".

הניגוד הזה בין הזרות המוקפדת בינינו לבין איך שכל שריר בגוף שלה מתמסר ונוכח הולך ומחריף. כקו חמקמק שמותח גבול בין הנאה ועונג לבין ניכור ותכליתיות. איכשהו זה מרגיש בסדר. טוב אפילו. מן הסכמה שותקת בינינו שהיא פה בשביל לקבל עונג, אני בשביל להעניק, וברמה האישית אין מקום לטיפת סקרנות הדדית. רק פיזיות חוקרת, מתנסה. אני נוגע אחרת. מפתיע אותה. היא קופצת, כל הגוף שלה נדרך. אותה זרות מוקפדת נסדקת כשהיא מבינה שאני קורא בה משהו נסתר כעת, משהו שחיכה שאגלה אותו מבעד למסך הערפל הסמיך שאופף אותה כמגננה. היא פולטת אנחה והרטט שלה מספר לי: היי זר מוחלט, נעים להכיר…

כשהכל מסתיים היא ממהרת לחזור לעולם שלה. להתעטף שוב בניכור הזר שבינינו, כמו לוודא שלא נחשפה יותר מדי, שלא יהיה קשה לסגור את הדלת. אולי היא תשוב, ואולי זה יקח שנה, אבל ברור לי שכשהיא תחזור, היא תהיה שוב זרה, ושוב הכי מוכרת, ודלת תיפתח, ותיסגר שוב. יש איזו אדישות מופגנת באיך שהיא מנהלת את המידור הזה שלה, ויש את הסקרנות שבה אני חוקר את הדלתות שהיא פותחת, את סימני הדרך המסקרנים בגן שבתוך החומה.

זה שלך.

החיפוש אחר העונג חוצה גילאים, סטטוסים, תרבויות ואמונות. מגיע שלב מסויים בחיים שבו משהו מתעורר, משהו נעור לחיים, עמוק מתחת לפני השטח. אחרי שנים של הסחות דעת של החיים שדוחקות את המיניות לתחתית סולם העדיפויות, אפילו עד כדי א-מיניות מוחלטת, נלחץ איזה סוויצ' בראש ובגוף, ואת יוצאת לחקור. "יוצאת" זו מילה קצת מוזרה בהקשר הזה, כי בעצם את עסוקה בלהכנס פנימה, להקשיב לגוף, לסימני השאלה שבראש, לסקרנות שמובילה אותך להתנסויות חדשות. עם עצמך, איתו, ו… בחוץ. וזה שלך.
זה שלך כי זה משהו פרטי, משהו שאת בוחרת כמה, איך ועם מי לשתף.
זה שלך כי זה משהו שרק את יכולה לאפשר, להניע, לחקור ולהעז.
וזה שלך פשוט כי את מגיעה להבנה שמגיע לך. כי אחרי שנים של הדחקה שאולי היית מודעת לה ואולי לא, את רוצה לשים את עצמך במרכז, בזמן ובמקום הנכונים לך, ולחוות יותר עונג, יותר חושניות, יותר.

ולפעמים זה קצת מבהיל, המחשבה הזו ששנים רבות "בוזבזו" בקהות חושים, בחוסר חיבור למיניות שלך, לעצמך. מן מחשבות כמו "איפה הייתי כל הזמן הזה?" או "אולי איבדתי את זה לגמרי?"… וכמובן "מאיפה מתחילים בכלל אחרי כל כך הרבה שנים…"

אז קודם כל מתחילים בלא להבהל מהפחד. לא להילחם בזה. זה בסדר שיש בך בילבול, ויש בך קולות סותרים, וזה בסדר שאת לא ממש יודעת איך להתחיל, ואיך זה יהיה, והאם את בכלל מסוגלת. אל תילחמי בזה. הקולות יירגעו מעצמם בזמן הנכון. כשרעשי הרקע הללו נוכחים, עברי למצב התבוננות, קבלי את הבילבול והחששות בהבנה.

יש משהו מעניין שקורה כשהדברים מתחברים נכון יחד, כלומר כשמגיעים לנקודת זמן ומקום בה הראש משוחרר, מגורה, והגוף במצב עוררות וריגוש מיני: הגוף נזכר. לפעמים הגוף נזכר בדברים שלא ידעת ששכחת בכלל, תחושות חדשות לחלוטין. אבל אני בכוונה משתמש במילה 'נזכר' כי הגוף יודע. הוא תמיד ידע. אולי לא השתמשת, אבל הגוף שלך יודע לעשות דברים נפלאים, גם כשזה מגיע לעונג המיני. לפעמים כשאני מענג מישהי שזו לה הפעם הראשונה שהיא חווה סוגי מגע ועונג חדשים, אני שם לב לפער בין החווייה של העונג לבין היותה ממש מופתעת מעוצמת התחושות. בדימוי, אולי זה קצת כמו לרכוש איזו מיומנות חדשה, לדוגמה ללמוד לרכוב על אופניים, או ללמוד לשחות. בהתחלה זה נראה כמעט בלתי אפשרי, אבל באיזושהי נקודה הכל מתחבר יחד, הגוף פתאום מתחיל לנגן באוטומט את המיומנות החדשה, ובעקבותיו התודעה עושה צעד קדימה, משתחררת מעוד חסמים, מתחברת לעוד שפע.

אז זה שלך, ושלך הגוף המופלא שמשרת אותך.
חברי לתוך זה סקרנות, קחי נשימה עמוקה, שחררי נשיפה… וזה מתחיל….

הפשטות שב-wow, או: הגוף יודע, הגוף זוכר.

"אז רוני… וואו… מאיפה להתחיל?
יצאתי ממך אחרת מאיך שהגעתי"


היא נכנסת עם התרגשות גדולה, עם סימני שאלה, עם הרבה זמן שעבר עליה בהיסוסים, בהתלבטויות. בדיעבד, נעימה לי המחשבה שהייתי עבורה הגשמה של פנטזיה, אך גם חבל לי בשבילה שבהגשמה הזו הייתה כרוכה תקופה לא מבוטלת של התלבטות, של חששות.
אבל היא כאן.
והיא פתוחה אליי.
היא פתוחה יותר ממה שהיא יודעת.
כי היא יודעת שהיא רוצה להיפתח, אבל היא לא בטוחה שהיא מסוגלת.
מסוגלת להתמסר, מסוגלת לחוות. לחוות בכל החושים, לדבר את השפה הזו, שפת העונג.
אני רואה אותה.
מקסימה אמיתית, ככה כמו שהיא עם ההיסוס, והחשש, והסקפטיות.
אני רואה אישה.

"לקח הרבה זמן עד שהצלחתי לאסוף קצת אומץ ולהגיע אלייך.
את ההמשך אתה כבר יודע…"


כשהיא שוכבת על מיטת העיסוי ואני חש אותה, אני מרגיש שני דברים: כמה היא בהקשבה, עם כל הגוף, וכמה היא מחוברת, מתחברת, כמה היא איתי. בניואנסים קטנים, הושטת יד, הרפיית השרירים, מגע חוזר, היא מספרת לי בלי מילים כמה היא נוכחת, כמה היא בוטחת, כמה היא רוצה להתמסר ולחוות דרכי את עצמה, ולהתקרב, להיות כאן ועכשיו שניים, בתוך חווייה אחת.

שכבות של אשמה מתקלפות, שנים של תפיסה עצמית שגוייה מקבלות תפנית מסקרנת, משהו אמיתי מתגלה מתחת לפני העור. והעור – כולו עקצוצים טובים של עוררות. של גירוי חושי. אני נושף. היא נושמת אותי פנימה.

"הרגע הכי חזק ומרגש בשבילי היה הרגע שבו…"

המילים שלה מחזירות אותי לאותם רגעים. אלה מילים שיישארו בינינו, כי ההמשך של המשפט שלה, על הרגע החזק והמרגש הוא התמצית של הסוד. של האינטימיות. ואני מתרגש בחזרה, לקרוא את מילותיה, כמו שהיה מרגש לקרוא אותה בכל החושים. אני מתרגש כי זכיתי לראות אותה פנימה, הכי כמוסה והכי פתוחה, ולא היה באותם רגעים דבר מלבד הנוכחות הפשוטה והטבעית וזה כל כך טבעי שזה מרגיש כמו הזיה.

"החיוך לא ירד ממני כל היום. החושים התחדדו…
… יש לי עוד הרבה מה לכתוב אבל אעצור כאן…"


תודה לך, מקסימה.

געגועים למגע בימי קורונה

"רוני, אתה עובד? אני חייבת עיסוי! תגיד לי שאתה עובד בבקשה, פליזזז"

תקופה מורכבת. נכפה עליי כמו כולם "לצאת לחופש" אבל כולנו גילינו שבעצם במקום לצאת נכנסנו, ובמקום לחופש – לסוג של כלא. הדברים הכי בסיסיים נלקחו מאיתנו: החופש להסתובב בעולם, המגע, החיכוך עם אנשים אהובים, החירות לחוות, להתענג, להגשים ולא רק לפנטז.
ימי קורונה. הלוואי שיחלפו במהרה ונחזור כולנו להיות אנשים חופשיים ופעלתנים. בינתיים אני לא קובע טיפולים כמובן. מתבאס, אבל מבין את הצורך להישמע להוראות כדי להתגונן. ויחד עם זאת ער למחיר הגבוה שאנחנו משלמים ולא רק בכיס. כסף בא והולך (כרגע רק הולך…) אבל ישנם צרכים נוספים לאדם חוץ מכסף בחשבון הבנק. כאדם שרגיל לגעת, אני מרגיש את החוסר הזה. החיבור הבין גופי, החשמל והאנרגיה שזורמים בין עור לעור. תענוג אמיתי, שכרגע חסר.

"רוני, כשאתה חוזר לעבוד תרשום אותי ראשונה!"

גילוי לב: אני ממש סקרן איך זה יהיה. איך יהיה שוב לגעת, להתרגל מחדש לחופש הזה להתחבר, שהיה כל כך מובן מאליו ופתאום מרגיש כמו פלא רחוק מהישג יד. איך התהפך העולם ככה תוך כמה שבועות? מסקרן אותי איך נתניע כולנו מחדש את האדם החופשי והמשתוקק שהיה כלוא כל כך הרבה זמן מתחת מסיכות, מתחת שכבות של חשדנות, והתגוננות, ומיגבלות… כמה מיגבלות…

"יש לך עצה מה לעשות בינתיים?"

לא לוותר לעצמנו. לא להתרגל לכלא. לזכור שאנחנו בני חורין, והמצב זמני. לעבוד עם הדמיון, עם המיינד. להיות ארוטיים, לגעת. בבני הזוג, בעצמנו, באופן מיני אבל גם באופן הכי פשוט ובסיסי. שבו בנוח, קפלו רגל, קחו את כף הרגל בשתי הידיים והתחילו לעסות אותה. תגלו תחושות ששכחתם. המשיכו לטייל לשוק, לירך, גלו איך הגוף מתעורר למגע, נהנה להיזכר בתחושות. גם כשתקועים בבית בלי פרטיות ובקושי אפשר אפילו למצוא זמן להתענג, אפשר לעבוד עם הדמיון ועם הפנטזיה. גם זה נחשב "לעשות כושר" במובן המיני. תנו למחשבות לנדוד…

"על מה לחשוב רוני? נאטם לי המוח, בחיי, מרגישה כמו דייסה אפורה בפיג'מה… רוצה להתעורר שוב…"

קחי לך כמה דקות של דמיון… כנסי אליי לסטודיו, תתרגלי למקום, לתאורה החלשה, לריח הנעים, לצלילי המוזיקה הרכים ולשקט מסביב שמבודד אותנו מהעולם שבחוץ. הבגדים מיותרים, אין מסיכות, לא פיזית ולא סימלית. אפשר להיות אנחנו. להשתחרר. לנשום חופש. דמייני מיטת עיסוי ואותך שוכבת עליה. תרגישי שתי ידיים חמימות מונחות על גבך. מרגילות אותך למגע. דמייני תנועה מתהווה, מסלול מעגלי סביב הגב, השכמות, צווארך. הרגישי את הגוף נפתח, מתרכך, נרגע ואז מתעורר מחדש. הרגישי את הלהבה ההיא מתחילה לבעור, שוב. כמו פעם. תני לידיי להמשיך לחקור אותך, ללמד אותך עונג, ככל שאני ממשיך לטייל על כל גופך, מכפות רגלייך כלפי מעלה, מעורר את השוקיים, מעמיק לתוך הירכיים, וביניהן… הרגישי את הדגדוג המוכר בשיפולי הבטן, ואת הרטיבות הנפלאה שנובעת מתוכך, מכינה אותך לעומקים חדשים של עונג… הרשי לעצמך לטפס, כשאני מוביל אותך לעבר אורגזמה ראשונה, ומשם להמשך טיול בין פסגות העונג…

"אתה עושה גם זום? בחיי… הערת אותי!"

עוד לא מצאתי דרך לעשות עיסוי ארוטי בזום… באסה. אבל אני אופטימי. בקרוב פשוט נחזור לגעת. עד אז אשמח לתגובות ולסיפורים האישיים שלכן מתקופת הקורונה, נשים יקרות, לקוחותיי ואלה שעתידות להיות – כשנחזור להיות אנשי חופש. בינתיים אני ב: 058-4472766 (ווטסאפ, טלגרם)

שיא-כום שנה ארוטית

שנה נפלאה זו הייתה. נשים רבות ממגוון גילאים וסיפורי חיים באו אליי לסטודיו לחקור את העונג, להתנסות, להסתקרן ולחוות. סיפורי החיים כל כך מגוונים שכל נסיון להכליל ולאפיין את קהל הלקוחות מיותר מראש. היו כאן נשים שכבר זכו לתואר 'סבתא' והיו צעירות שמנווטות את דרכן באמצע שנות העשרים. היו נשים המצויות בקשר זוגי ממושך של עשרים שנה והיו רווקות, גרושות. היו נשים סטרייטיות והיו בעלות נטיות מיניות מגוונות.

היו הרבה שיאים השנה. שיאים של עונג, שיאים של תעוזה, שיאים של גילוי. בעיקר מרגשים אותי באופן אישי – שיאים של אינטימיות. של יכולת להתמסר עד כלות ליופיו של הרגע, להתחבר בצורה טוטאלית, להבין שבתוך המרחב שאני מספק אפשר להרגיש ביטחון, אומץ, שחרור ושקט נפשי.

היו גם קשיים. היה מקום גם להם. למבוכה, לקושי לשחרר, להיסוסים, לפער בין רצון עז להתענג לבין המסוגלות להתכוונן לערוצי העונג.

היו נשים שעבורן הייתי תחנה בודדת במסע ארוך של חקר וגילוי והתנסות, או חוויה חד פעמית של סקרנות ותעוזה בתוך שגרה מאופקת וסולידית. היו נשים שהגיעו ושבו וחזרו ומסשן לסשן העמקנו את חקירת העונג, גיוונו את סוגי המגע, את עוצמות הריגוש, ולא פחות חשוב – את דרגות התקשורת והפתיחות.

היו המון אורגזמות. יפות. נשיות, שונות ומגוונות. אורגזמות וגינליות, עם או בלי שפיכה, אורגזמות דגדגניות (שבשילוב עם סוגי עינוג נוספים הפכו לחגיגה של שיאים מתמשכים), ובמקרים מסוימים אורגזמות של כמעט כל מקום בגוף… (אפילו שורשי השיער…).

ועדיין, עם כל היופי שמלווה את ה"מפץ" האורגזמי, אני חוזר ומזכיר לעצמי וללקוחותיי: העיקר הוא העונג. האורגזמה היא התוצאה המבורכת של העונג. מקרה יפה שאני רוצה להביא כאן הוא של צעירה בת 25 שהגיעה אליי לעיסוי ארוטי וציינה שמעולם לא חוותה אורגזמה. היה לנו סשן נהדר במהלכו היא טיפסה לגבהים יפים מאוד של עונג וכתוצאה מכך חוותה מספר רב של אורגזמות מגוונות. הגוף שלה ממש חגג את התחושות, המיינד שלה השתחרר לגמרי. בסיום המפגש שוחחנו על החוויה שעברה. כשעיבדנו את שלל התחושות שהיא חשה במהלך העיסוי התברר לה שבעצם היא אכן חוותה אורגזמות לפני שהגיעה אליי, רק שלא ממש ידעה להגדיר אותן כאורגזמות. היא לא ממש ידעה להבחין בין תחושת עונג ותחושת שיא. אז אף על פי שלאורגזמה יש אכן "קווים לדמותה", כגון סדרת התכווצויות משמעותיות שאפשר לזהות, מה שבאמת חשוב הוא "ערוץ העונג". להקשיב פנימה: האם זה נעים? האם אני נהנית מהמגע? מהתחושה? לתקשר! לתת למי שמענג אותך פידבק, מה נעים לך, מה פחות, כדי שכשהוא עושה משהו טוב, ימשיך לעשות כך (בסבלנות… המון סבלנות) וכשהוא "מפספס" את הנקודה תחזרו למסלול הנכון לפני שייבנה בך תסכול, אובדן תחושה או כאב.

לשיא-כום, בנימה אישית יותר: אני מוקיר את הזכות לעסוק במשהו שאני אוהב, במשהו שאני מרגיש שתורם המון לנשים שמתנסות בו. העיסוי הארוטי הוא בעיניי תהליך מקודש, במובן הרוחני ולא רק הפיזי. אני מאחל לעצמי להמשיך לחקור את העונג ולהמשיך לחקור את המיניות המקודשת, יחד איתכן.

שתהיה שנת עונג, בריאות, גילוי ושיאים של הנאה.

במקדש הארוטי

אחד המנועים החזקים שמפעילים אותי הוא יצירה. אני אוהב ליצור. זה פוגש אותי בכל מיני תחומים, קטנים וגדולים. בין השאר, בעיצוב של המקום המיוחד בו אני מקבל את לקוחותיי ומטפל בהן. זה מתחיל בתאורה נכונה ומסקרנת, ממשיך בריחות, בצלילים, ובאלמנטים עיצוביים שונים. בעצם העיצוב והתכנון של המקום מגיע מהמקום המנטלי לא פחות מהפן הויזואלי. אלמנטים חושיים וחומריים מהעולם הטנטרי, מהטבע, ומהחיבור בין אדם ומקום.
תהליך העיסוי הארוטי מורכב, אישי ומשתנה. כמו בעיצוב המקום, גם את העיסוי הארוטי אני מעצב ללא הרף. הוא תמיד בתהליך של התפתחות, עדכון וחקר סקרני.
השעה מאוחרת, זהו טיפול לילי. היא שוכבת על מיטת העיסוי, מסדירה נשימה אחרי אורגזמה נהדרת. יד אחת שלה על בית החזה, יד שנייה בתוך ידי. אני מתבונן בה. תערובת יפה של עונג ותשישות, בכל זאת עבר עליה יום ארוך והנה ממש כאן ועכשיו היא רטטה באנרגיות מטורפות. אני רוצה ללמד אותה עכשיו משהו על רפיון, על שחרור, ועל איך שזה מתחבר לעונג.
ידיי לא עוזבות אותה, אך המגע כעת אינו מיני. הליטופים ארוכים, עמוקים ואיטיים. אני עובר על כל הגוף, ועורה שספג את שמן העיסוי מקבל אותי בחלקלקות נעימה לשנינו. האור קלוש, ובמעט האור הזה גופה מבהיק. פניה זורחות. אני מגיע לצוואר, מרים מעט את הראש ותומך אותו בידיי ומתחיל בעיסוי בתנועות חזרתיות מהגב העליון, דרך העורף ועד לבסיס הגולגולת. לאחר מכן אני ממשיך במשיכות ארוכות ואיטיות מהעורף אל הקודקוד ואוסף את שיערה במשיכה עדינה. היא נמסה לי מתחת לידיים, הבעת הפנים שלה מספרת לי שהיא עכשיו במקום לא פחות טוב מאורגזמה, היא בהתמסרות ובהרפיה מלאה. הרגע הזה, שנמתח על פני דקות ארוכות וחסרות מחוגים טבול בקסם המגע והאנרגיה. לאט אנחנו קושרים שוב שיחה, במילים מדודות, עם הרבה רווח ביניהן. היא פוקחת לרגע עיניים, מחייכת אליי: אני מרגישה כאילו אני באיזה מקדש.
כמה נכון. כי הרגע הזה קסום והאווירה כאן בינינו מקודשת. אני כל כולי בהענקה, בהתמסרות ליופיו של הרגע, יופיה של הנתינה… והיא, מרחפת בקסמי העונג, פתוחה, מקבלת, נושמת את כל הריחות והתחושות והזרמים לתוכה.
אט אט אני מסיים בהדרגה לגעת. ידיי עדיין סמוכות לגופה שמגיב לאנרגיות. התכווצויות קלות לוחשות לידיי: מרגישה… את הזרמים, את החום. אני נפעם, איך הגוף שלה יודע בלי שאצטרך להדריך אותה לעבור מהאירוטי לאנרגטי, מעולם המגע המענג לעולם האנרגיה של הטנטרה. יש דברים שפשוט קורים בלי מאמץ אחרי מספיק זמן של עונג מקודש.
החיבוק של סיום הערב קטן על יופיו של המעמד.
שעה שאנחנו נפרדים שוב וידינו מתנתקות, נשאר בינינו, בתוך המרחב היפה שנוצא כאן – מקדש התענוגות הטנטרי. המקדש הארוטי.

שפיכה נשית – לא מיתוס, אבל גם לא טרנד

נתחיל בעובדות. פעמים רבות נשים חוות אצלי על מיטת העיסוי שפיכה במהלך העיסוי הארוטי. אם יש איזשהו ספק (בשנת 2019 עדיין יש?) ששפיכה נשית היא דבר אמיתי וטבעי, אני כאן כדי להפריכו: זה קיים וזה נפלא. זה בטח לא מיתוס.
מצד שני, אני מציע גם להרגיע קצת עם הטרנדיות שאופפת בימינו את עניין השפיכה. נתקלתי בלא מעט זוגות, בהם הגבר למד להביא את זוגתו לשפיכה בצורה שנלמדה ככל הנראה מסרטי פורנו. ופורנו, כפי שאנחנו יודעים זה במילים עדינות – לא מציאותי, לבטח לא ספר הדרכה לחיים. השפיכה הפורנוגרפית היא על פי רוב משהו שפחות קשור לעונג ויותר קשור למכניקה, כשהמגע באיבר המין מאוד חזק, מאוד אינטנסיבי, וזה ממש "מאלץ" את האישה לשפוך. אם יש שם עונג, הוא במקרים רבים יותר מנטלי מאשר פיזי. כי השפיכה האמיתית, הנשית, זו שאני רוצה לדבר עליה, היא שפיכה שלא מאלצים, אלא משהו שקורה מעצמו כשמגיעים לרמת ריגוש מאוד גבוהה.
אז בואו נעשה רגע ריסט, נשכח את מה שראינו בפורנו או במסיבת חילופי זוגות ונחזור להתחלה.

מהי שפיכה נשית

נתחיל במה היא לא. השפיכה אינה אותו נוזל שמרטיב את איבר המין הנשי לקראת חדירה, הנוזל החלקלק והסמיך מעט שמופרש מבלוטות הברטולין שממוקמות בחלק התחתון של איבר המין. השפיכה הנשית לא מגיעה מבלוטות הברטולין ולא מתוך הווגינה.
מקור השפיכה הנשית הוא ב"בלוטות סקין" שממוקמות על הקיר הקדמי של הווגינה, סביב הקצה התחתון של השופכה. הבלוטות הללו מתנקזות לתוך השופכה והחוצה ליד פתח השופכה ומקבילות במידה מסויימת לבלוטת הערמונית של הגבר, גם מבחינת הרכב הנוזל המופרש מהבלוטות. גירוי מיני גבוה, במיוחד גירוי של נקודת הג'י הממוקמת בתוך הווגינה (בסמוך לבלוטות סקין) מביא, במקביל לאורגזמה או ללא קשר הכרחי אליה לשחרור של נוזל מהבלוטות. כמות הנוזל יכולה להיות מזערית וכמעט בלתי מורגשת, ויכולה גם להיות משמעותית ולהתבטא בהשפרצה ממשית. ועדיין, ממטרות של פורנו זה ממש לא הדבר האמיתי…
הקירבה והקשר של הבלוטות לשלפוחית השתן מביא גם לספקנות ולמבוכה לגבי האם מדובר בשפיכה או פשוט בהשתנה. וגם כאן ראוי לזכור להפריד בין פורנוגרפיה לבין עונג אמיתי. כאשר צופים בפורנו ורואים שם מיזרקות אינסופיות של שפיכה נשית, מדובר קרוב לוודאי בהשתנה. השחקנית (זוכרים? פורנו זה משחק, זה לא החיים עצמם) דאגה לשתות הרבה לפני תחילת הצילומים, ולמדה לשחרר את הסוגרים תוך כדי המגע המיני או העינוג הידני. התוצאה: פארק מים באוגוסט… הרבה בלאגן.
אם היו מנסים לצלם את השפיכה האמיתית יש מצב שהסרט היה הרבה פחות מרגש את קהל צרכני הפורנו. זאת מכיוון שבמרבית הפעמים ממש קשה להבחין בה. לעומת זאת אם תטעמו או תתבוננו בשפיכה האמיתית לא תוכלו לטעות בה: היא נטולת טעם כמעט (בשונה משתן), היא עדינה ונוטה לגוון לבנבן חלבי מעט. היא חמימה ופורצת בקילוח עדין או בשפיעה ממשית במקביל לרמות העינוג הגבוהות בהן האישה נמצאת.

הדרך הנכונה לשפיכה הנשית

אף על פי שהשפיכה היא מן רגע די אקסטטי ועוצמתי, הדרך הנכונה אליה היא מעודנת וקשובה. הצעד הראשון שאני ממליץ לעשות לפני סיטואציה בה את רוצה לחוות שפיכה: לרוקן את שלפוחית השתן. ולהלן ההסבר: כפי שהסברתי קיים קשר הדוק בין בלוטות סקין ופתח השופכה. הבלוטות מתנקזות החוצה דרך השופכה. זאת גם הסיבה לכך שכשאישה מתקרבת לשפיכה, היא עשויה להרגיש שעומד לברוח לה שתן. ומה התגובה הטבעית להרגשה ש"תיכף בורח לי פיפי"? נכון מאוד… להתאפק, להתנגד. וכך קורה שנשים רבות מגיעות קרוב מאוד לשפיכה ו… עוצרות את עצמן, ונמנעות מלשחרר.
לכן, אם לפני כן רוקנת את שלפוחית השתן, את יכולה להתמסר לתחושה ולהשתחרר. הראש מבין שזה כנראה לא באמת שתן, ושמשהו מאוד נעים מתרחש ואת רוצה לחוות את זה.
וכעת למגע עצמו. הרעיון הוא לבנות עונג לאורך זמן ממושך ורמת ריגוש גבוהה. השפיכה לא צריכה "להיכפות" על הגוף אלא פשוט להתרחש מעצמה. אני ממליץ על פרק זמן של לפחות חצי שעה של עינוג שנבנה מהחוץ פנימה (לכן העיסוי הארוטי מתחיל בכל הגוף ובהדרגה עובר להתמקדות באיברים האינטימיים), עד למצב של ריגוש גבוה. במצב הזה, כאשר הנשימה כבר מואצת, הדופק עולה ואיבר המין מגורה וכלי הדם בו מוצפים, אפשר להתקדם ולהתמקד יותר בעינוג נקודת הג'י שבקידמת הווגינה. כאן צריך להפעיל הרבה הקשבה ורגישות ולחפש את הקצב, הזוית ודרגת הלחץ (חשוב!) הנכונה לך. ככל שעוברות הדקות ואת במצב מתמשך של עינוג שכולל גם את נקודת הג'י, עולה הסיכוי לשפיכה. יש נשים שעוזר להן להיות כבר אחרי אורגזמה דגדגנית. מהמקום שלי כמטפל – זה פחות קריטי, למרות שזה יכול לעודד את התהליך. הדבר הכי חשוב הוא – עונג, והרבה ממנו.
בשלב האחרון שלפני השפיכה יש תחושה שלפני התפרצות. לצערי, לי כגבר מאוד קשה לתאר לך איך תרגישי, אבל הדבר המדהים הוא שכשאישה עומדת לשפוך אני לגמרי מרגיש את זה, אני חש שזה מגיע. בשלב הזה אני ממקד קצת יותר (דגש על קצת) את המגע באיזור הג'י, ומגביר (קצת!) את הלחץ שם, ופשוט מזמין את השפיכה להגיע. מחכה לה. והיא מגיעה. תחילה בקילוח קטן וחד וזהיר, מן התגנבות קטנה של מים מעל פי הסכר, ואז בסדרה של קילוחים שופעים ועוצמתיים יותר המלווים בהתכווצויות אורגזמיות עוצמתיות. בשונה מהשפיכה הפורנוגרפית, אני לא מפמפם את איבר המין עם האצבעות כאילו מדובר בכלי עבודה של שיפוצניק. להיפך, אני מחפש את הדרך לחבר את האקסטזה עם העדינות, עם הקבלה.

הצד המנטלי של השפיכה

נסתכל רגע על השפיכה הפורנוגרפית, הטרנדית: הגבר כובש, דומיננטי, חזק וקשוח בתנועותיו. האישה נכנעת, השפיכה "מאולצת" להתפרץ מתוכה, תוצאה של הכניעה ללחץ ולמהירות של המגע. כפי שציינתי בתחילת הפוסט, יתכן וחלק מהזוגות או הנשים יפיקו איזשהו ריגוש מנטלי מהתחושה הזו של הכיבוש-כניעה. כמו שאנשים מתרגשים גם מיחסים בדס"מיים.
לעומת זאת השפיכה שתיארתי כאן למעלה, זו שבעיניי היא השפיכה האמיתית, הרצויה, מגיעה מכיוון מנטלי אחר לגמרי: יופיו של הרגע, התמסרותו של הגבר לעונג של האישה, התמסרותה של האישה לתחושות ששוטפות אותה, ואז… כשזה קורה, כשהשפיכה זורמת ממך החוצה, זהו רגע טהור ומדויק של חיבור פיזי-מנטלי שיש בו עוצמות אחרות. זוהי לא "עוד אורגזמה" ולא סתם שיא. זו חוויה של התעלות שבדרך כלל מותירה את האישה שעברה אותה עם חיוך יפה על הפנים, וזרמים מגניבים בתוך הגוף. כשזה קורה, יש מן תחושה ש – זה הדבר האמיתי. זה העונג כפי שהטבע הועיד אותו להיות. ובשונה מה"כיבוש-כניעה" של הפורנו, זוהי חוויה של חיבור מעצים לשני הצדדים, חוויה מאחדת.

שפיכה מובטחת?

לא פעם נשאלתי בשיחות המקדימות: רוני, אתה יכול ללמד אותי לשפוך? אני מחייך כשאני נתקל בשאלה הזו כי זה קצת כמו לשאול מורה לנהיגה אם הוא יכול ללמד אותך לעבור טסט…
יש לך את היכולת (לכל אישה כמעט יש), יש לי את הנסיון והידע, ועדיין, אין דבר כזה "שפיכה מובטחת". מכיוון שאני לא מאמין בשפיכה מאולצת ופורנוגרפית, אני גם יודע שהדרך לשפיכה האמיתית היא לפעמים מעט חמקמקה ולוקחת זמן. לא תמיד זה יתרחש בנסיון הראשון. לא חוכמה לאלץ אותך לשפוך באמצעות מגע אגרסיבי. היופי הוא להזמין אותך לחוות רמות כל כך גבוהות של עונג, שהשפיכה תתרחש מאליה. ולכן אם שפיכה נשית מסקרנת אותך, אני מזמין אותך לשחרר את הראש, להצטייד בסקרנות בריאה ו… לצאת למסע החקר.
אם את חושבת שאני האיש הנכון לעזור לך לחקור את השפיכה הנשית שלך, את בהחלט מוזמנת להיות לקוחה שלי. אם זה יצליח – נפלא. ואולי גם בלי שתשפכי תגלי רמות חדשות של עונג, שזו בעצם המטרה המרכזית, לפני הכל…

מולטי אורגזמה – איך מתחילים?

היא מתקרבת שוב לעוד שיא, אני מזהה לפי שפת הגוף שלה שלמדתי בשעה האחרונה להכיר. היא נהיית שקטה יותר, המתח בשרירים עולה, היא נדרכת כולה, לרגע אחד עוצרת את הנשימה ואז בבת אחת משחררת גל אדיר של עונג, גל נוסף. היא נושמת, היא נאנחת, היא מתקשתת ומתפתלת, כל הגוף שלה מעורב באורגזמה, כל כולה גלים של רטט אורגזמי. ואני כבר יודע, שאין צורך להפסיק ולתת לה מנוחה, כי היא לגמרי על הגל. היא במצב מנטלי וגופני של: רק תן לי עוד, אל תפסיק. ואני ממשיך, שנינו בחדוות הגילוי של נקודות לחיצה מגניבות ועמוקות יותר בתוכה, והיא מגיבה כל כך טוב שזה פשוט כיף. מתישהו בתוך התהליך הזה שמתמשך ופועם עוברת בי המחשבה: וואו, היא כל כך טובה בלגמור, שנראה לי שאני יכול לא לעשות כרגע כלום והיא תוכל להמשיך להיות בתוך האורגזמה שלה. אני ממשיך לחקור את גופה עם ידיי, מלטף ליטופים שעוד לא ליטפתי, נושף נשיפות חמות בכל מיני מקומות לאורך גופה, והיא מטפסת שוב, ומסוגלת לגמור ממש מאוויר. מתנה. gifted.

אחר כך כשאנחנו מאטים את הקצב ואני מכוון אותה לקחת בכל זאת כמה נשימות של רוגע ומנוחה, אני שואל אותה: תמיד היית כזו, תמיד ידעת לשרשר ככה אורגזמות?
היא עונה לי: מה פתאום… גיליתי את זה רק לפני כמה שנים, אחרי שהתגרשתי. כל כך הרבה שנים של זוגיות לא ידעתי בכלל מה זה יותר מאורגזמה אחת. אני מסתכל עליה וחושב: כמה קל לפספס את הפוטנציאל הפנימי, הפיזי והמנטלי כשאנחנו לא נמצאים במצב הנכון: מצב של גילוי, של חקר, של שבירת הגבולות הקיימים, של הגדרה מחדש של עצמנו ושל המרחב בו אנו באים במגע עם האחר.

חשוב להעיר בנקודה הזו: כל אישה שונה מאחרת, בתנאים האובייקטיביים (לדוגמה: נתונים פיזיים) ובעיקר בסובייקטיביים (מצב רוח, תקופה בחיים, רקע תרבותי, חברתי, חינוך והשכלה, מערך אמונות וערכים…). אין איזושהי תבנית חושית שאפשר לעשות לה "העתק-הדבק" מאישה מולטי אורגזמית לאישה אורגזמית ולשכפל אותה. זה לא יעבוד. מה כן? מה יכול להפוך אישה שבקושי גומרת, או אישה שאחרי גמירה אחת לא יכולה לסבול מגע נוסף, לאישה שעולה על הגל האורגזמי ולא רוצה לרדת ממנו? ואולי את כמוה, כמו שהיא הייתה כל כך הרבה שנים, מסתפקת במועט עד שלפתע בשנות הארבעים לחייה התחברה לשפע האורגזמי שכל כך הרבה נשים יכולות ליהנות ממנו….
את זה אני אוהב לחקור. את זה אני מזמין אותך לחקור איתי בעיסוי הארוטי. והנה כמה אלמנטים בסיסיים שמהווים לדעתי צרור מפתחות לשלל הדלתות במבוך האורגזמי שלך…

זה מתחיל בשינוי מחשבתי. להחליף תפיסות מוכרות בתפיסות חדשות. כך, התפיסה המוכרת של חיפוש אחר הפורקן, צריכה להיות מוחלפת במסע אל העונג. אסביר: נניח שאת עם בן הזוג, ונניח שאתם כבר יודעים היטב מה מביא אותך לאורגזמה. מה עושים? את מה שיודעים כמובן. כלומר הסקס ייראה בדרך כלל אותו דבר. המסלול ידוע מראש וגם המטרה ברורה. קודם האקט הזה, אחר כך התנוחה הזו, ולבסוף המגע המסוים ההוא שיביא אותך לשיא, ואחר כך… ליטופים נעימים או פשוט להתהפך וללכת לישון מסופקים. וכאן נעוצה הבעיה. את, וגם בן זוגך, שבויים בדפוסים מוכרים ובתבניות עונג שמתמקדות בפורקן. פורקן בדרך הקצרה ביותר המוכרת לכם. כי מה שעובד – עובד. מה אני מציע? להחליף את תודעת הפורקן בתודעת השפע. כשאני כותב את המילים – מסע אל העונג – אני מתכוון בעצם ב"הפוך על הפוך" להורדת הרגל מדוושת הגז. לבנות את זה מדורג יותר, קשוב יותר, מאומץ פחות. אם משנים את סוג המגע ואת הקצב ומכניסים פנימה יותר הקשבה ויותר חקר, קורה משהו נפלא: החושים מתחדדים ומתחילה להיווצר שיחה עמוקה יותר בין המעניק ובין המקבלת. כשאני נוגע באישה אני לא מתמקד בטכניקה. זה לא תסריט כתוב מראש בסגנון "עכשיו תלטף, עכשיו תכניס אצבע אחת, עכשיו תגביר מהירות, עכשיו תוסיף לחץ". כל כך לא. כשאני נוגע באישה אני מחפש כל הזמן סימני דרך. איפה את נמצאת עכשיו, לאן כדי לפנות, והאם להוביל אותך, או לתת לך להוביל אותי לאן שהגוף שלך רוצה.
וכאן כדאי להוסיף כמה מילים כי הגענו לנקודה חשובה: הגוף שלך יודע המון על העונג שלך. ארשה לעצמי לאתגר ולומר – הגוף שלך יודע הכל על העונג. הגוף שלך נועד להתענג, לחוש, לחגוג את ההנאה הפיזית והמנטלית. העור נועד לעקצץ ולדגדג, הקימורים נועדו להתלטף ולהיחקר, וכל מקום בגוף יכול לקחת חלק בחגיגה הזו שנקראת עונג. אך אם הגוף יודע הכל למה את לא נמצאת באמת בתוך השפע האורגזמי האוטופי הזה? כי שכחת, או כי לא חקרת מספיק, או כי רובנו מכוסים בשכבות עבות של איסורים ואמונות ותפישות מוגבלות ומגבילות שגם אם נדמה לנו שאנחנו נאורים ומשוחררים, פעמים רבות השכבות הללו מונעות מאיתנו גישה מלאה לאוצר שמתחת. לפשטות הקדמונית והבסיסית של העונג, למורכבות המרגשת של הגוף.
את בטח שואלת עכשיו: אז איך מגיעים לשם? הנה לך כמה מילים שיתווספו לצרור המפתחות:
ביטחון ואמון, התמסרות, סקרנות, יצירתיות.
וכדי להסביר קצת יותר אני מכניס אותך כעת לחדר העיסוי. אל תחששי, נעים פה. התאורה רכה ונרות דולקים בחדר. יש ריח נעים באוויר ומוזיקה שקטה מתנגנת. את פושטת את הבגדים ונשכבת על מיטת העיסוי. אחרי כמה נשימות את מרגישה אותי מתחיל לגעת ולטפל בך. המגע עדין, מלטף, וממוקד בשלב זה בפלג גופך העליון… כתפיים, צוואר, ראש… בהדרגה את מתחברת לתחושה, למקום, לנשימה ולידיים שלי שנוגעות בך. זה השלב של יצירת הביטחון. הביטחון שלך בתוך הזמן והמקום, והאמון שלך בי. ומכאן בהדרגה המגע מתפתח ומשתנה. מגע באזורים שונים, בעוצמות שונות, מגע שמספר סיפור ומגע שקשוב לתגובותייך. את מבינה שאת פה כדי להתענג ואני פה כדי לענג אותך, כדי לטפל.
המילה הבאה מאוד עוצמתית. זו מילה שיכולה לבוא לידי ביטוי בכל כך הרבה צורות ולכן היא גם מסתורית ולא לגמרי מובנת: התמסרות.
נתחיל בכך שבלי ביטחון ואמון אין מקום ואין הצדקה להתמסרות. להתמסר למישהו שאת לא בוטחת בו זה משהו שאולי תוכלי לזייף מול עצמך ברמה המנטלית, אבל הגוף כפי שכבר אמרתי יודע הרבה, והגוף ייסגר אם את מנסה להתמסר בלי להיות בטוחה. בלי שזכיתי באמונך.
זה לא המקום להרחיב עוד על הביטחון והאמון ומה שבונה אותם (לדוגמה – הצבת גבולות) ותוכלי לקרוא עוד על כך בפוסטים אחרים שכתבתי. מה שחשוב לענייננו, הוא שכשתהיי בטוחה מספיק, ותחווי את עצמך בהתמסרות, ייפתחו ערוצים חדשים אל העונג… הערוץ המנטלי: ההתמסרות היא שחרור, היא ויתור על השליטה. והערוץ הפיזי: ההתמסרות מוסיפה קשת שלמה של גוונים לעונג, או ליתר דיוק פוטנציאל לקשת של גוונים. אם אני – כמטפל – לא אהיה ראוי להתמסרות שלך, או לא אקח אותה למקום של עונג עבורך, הרצון להתמסר לא יתממש והעונג המיוחל לא יגיע. לעומת זאת כשיהיה חיבור טוב בין ההתמסרות שלך והטיפול שלי, ייפתחו דרכים חדשות אל העונג האורגזמי.
ואז אנחנו מגיעים אל הסקרנות ואל היצירתיות. כבר כתבתי למעלה שהגוף יודע הכל ובמהלך העיסוי הארוטי נחפש את האוצר שטמון שם למטה מתחת לשכבות. אז אחרי שבנינו אמון ובשלב שההתמסרות לתהליך ולמגע שלי כבר מתקיימת, הסקרנות היא החיפוש אחר האוצר והיצירתיות היא הדרך להגיע אליו. זוכרת שכתבתי על ההתרחשות המוכרת והידועה במיטה עם בן הזוג? אז כאן אנחנו "מחשבים מסלול מחדש". בוחנים את הדרכים השונות להגיע לעונג, את המקומות השונים בגוף שלוחצים על הטריגרים המענגים שלך, ואת האפשרות לגוון. לגוון היכן אני נוגע ואיך, לגוון את התנוחה שבה את מקבלת את המגע, ורק אוסיף שלפעמים שינוי קטנטן במנח הגוף יכול להטיס לך את המוח (ואיתו את הגוף) למקומות אחרים לגמרי, אבל למה לקלקל את ההפתעה… בואי נשאיר קצת לעיסוי הארוטי עצמו…
עד כאן החלק הראשון בדרך אל המולטי אורגזמה. בחלק הזה נגענו למעשה בשחרור מתבניות ודפוסים, ופתיחת הדרך אל העונג, ואל החקר של העונג. בפוסט הבא בנושא זה נתקדם …

בוערת

שמתם לב שחגי הילדים הפכו בשנים האחרונות לפסטיבל מתמשך של שבוע לפחות? לקראת פורים הם מתחפשים כל יום למשהו אחר, ובל"ג בעומר הדלקת המדורות כבר לא מתרחשת רק בערב החג אלא מתפזרת על פני כל השבוע שלפניו.
אז כן, כשהשמש שקעה והאור התמעט החל האוויר להתמלא בריח המוכר של מדורה. הייתי בדיוק בנסיעה ברכב, עם חלון פתוח ונשטפתי בבת אחת בזכרונות של ימים רחוקים, מהילדות, דרך הנעורים ועד לאיזו מדורה קסומה אחרי השיחרור מהצבא על גדת הירדן עם כמה חברים וחברות. לילה לבן, סודות נלחשים, גצים במדורה וניצוצות בעיניים. צפצוף מהווטסאפ קוטע את הנוסטלגיה.
– רוני, יש מצב שאני מקדימה? בדיוק הורדתי את הבת ואני מעדיפה לא לחזור עכשיו הביתה.
– בכיף, אני בדיוק מגיע לסטודיו, מוזמנת להקדים

אני נכנס שוב למקום השקט שלי, מדליק קטורת, אולי כמחווה למה שמתחולל שם בחוץ… פה בפנים יש ריח אחר, תערובת של נרות ריחניים והקטורת שמתחילה להתפזר בסלסולים של עשן לבן. מצפה את מיטת העיסוי בסדין חדש וממלא שמן עיסוי חם בכלי שתלוי לצד המיטה. הכל מוכן. כמה דקות אחר כך היא בדלת.
ג'ינס צמוד, חולצה בסגנון צבאי, נעלי עור גבוהות…
-ממממ… הפעם את בהופעה מחוספסת…
– ראית מה זה? התלבשתי כמו שמתלבשים למדורה… האמצעית חוגגת עכשיו עם הכיתה שלה.
– יפה שקיבלת שחרור מהמשמרת…
– איזה שחרור? היא לא הסכימה שאשאר שם אפילו דקה. עשתה טובה שהסכימה שבעלי יבוא בהמשך להשגיח קצת. ממש גורשתי… בגלל זה הקדמתי, מזל שהתאים לך.
– בטח שמתאים לי, אני מתכתב טוב עם ענייני חום ובעירה, את יודעת…

החולצה ה"צבאית" תלויה על הקולב, הג'ינס זרוק על הכיסא. היא נשכבת עירומה על המיטה ומנענעת קצת את הגוף ומסדרת את השיער לתנוחה נוחה. אני מגביר את הווליום של המוזיקה וניגש אליה.
– תגיד רוני, איזו פעם זאת שלי פה? רביעית? חמישית?
– אני אבדוק ביומן אם את רוצה…
אני מניח שתי ידיים על השכמות שלה ומוסיף בחיוך: את רוצה שאלך לבדוק עכשיו?
– שלא תעז…
היא נושמת נשימה עמוקה ונושפת אנחה מתפנקת של צפייה. אני מתחיל. האווירה בינינו מאוד קלילה אחרי כמה טיפולים וההיכרות שנוצרה תוך כדי. פה ושם יכולה להיזרק בדיחה, או משפט שלא קשור לשום דבר שקורה כאן.
אני מעביר ידיים לאורך גבה. חש אותה. לאחר מכן ממשיך בתנועה רציפה לאורך רגליה. הירכיים חמות. אני יורד עד לקרסוליים ומטפס שוב למעלה. תכף אמרח אותה בשמן ואתחיל בעיסוי. יש בינינו עכשיו שקט יפה והקשבה מאוד גדולה של הגוף שלה למגע שלי. כשאני מגיע שוב לאזור החם במעלה ירכיה אני מציין כמה החום שנאצר בה מורגש. היא אומרת לי: מרגישים? תקשיב… אני באמת חמה במיוחד היום… לא ידעתי שזה ממש ניכר, חשבתי שזה פנימי.
אני מניח שתי ידיים בצידי האגן שלה, כמו חיבוק עדין ומנער לאט לאט את הגוף שלה מצד לצד.
– תקשיב רוני… אני כל כך הולכת להתפוצץ לך פה היום… אני בוערת. ראה הוזהרת.
– את מאיימת? תמיד אני יכול לנשוף עלייך כדי לפזר את החום…
– קדימה, למה אתה מחכה?