"… כי אתה שם בשבילי ורק בשבילי"

יש אנשים שחיים במפלס אחד כל החיים. הכל ידוע, הכל חזרתי, הכל צפוי והרשות לא נתונה. אלה חיים בטוחים, נעדרי מסתורין, נטולי סוד. הזמנים קבועים, המסלולים קבועים, האינטראקציות… קבועות.
ויש אנשים שחיים למעלה, למטה, ובכל מיני מקומות במרחב. כמוה. אשת עבודה ביום, תקתקנית, מנהלת, אמא, רעיה, שתי רגליים על הקרקע. וכשהיא באה אליי היא יורדת למפלס האחר, זה שממנו היא מטפסת לפסגה. המפלס הסודי שלה.
זה כאילו חיכה להתפרץ, כי לפני כן היא לכאורה הייתה אישה של מפלס אחד, או שבעצם ככה בטח תופסת אותה הסביבה המוכרת. אישה חריפה עם שורשים נטועים עמוק בקרקע. אז פה – היא נתלשת. היא מחפשת את ההתפרקות, הפורקן, היא פוערת את האדמה המקרקעת, שולפת את השורשים, ויוצאת למסע לילי נסתר. אף אחד לא ינחש. כי מי יכול לנחש שאדמה בוערת באש?

"שלום רוני, שמי XXX, אשמח לשמוע ממך קצת על העיסוי הארוטי, איך זה הולך ואיך קובעים תור. אף פעם לא עשיתי משהו כזה"
ככה זה התחיל. לפני כמה מפגשים. היום היא כבר כותבת לי בטרם היא באה: "מכירה את עצמי, מכירה את הדחף שלי…" ומסכמת למחרת ב"הסתחררתי מכל הטוב שהענקת לי…". וחוזרת למפלס הרגיל, הבטוח. אדמה. שורשים.

ערב. גשם. אישה צועדת ברחוב במעיל ארוך. תחתיו רק תחתון וחזיה סקסיים. תחרה שקופה. מחדר המיטות והמראה מולה היא מודדת ומצטלמת, לרכב, ומהרכב דרך האנשים שאינם יודעים, אליי.
היא נכנסת אליי כשהיא עוד מנהלת את העולם שבחוץ ואז מדוממת הכל באחת. אני הסוויצ', השער, המקום אליו ירדה כדי לטפס. השיער הארוך והחלק שלה אסוף בקפידה. הקוקו שלה מתחצף אליי. גם היא. בכלל, נדמה שהיא משקיעה תשומת לב רבה בהתרסה, בפיתוי, בנשיות המתלקחת שהיא מביאה לכאן. אדמה נפערת, נובעת, וממעל הלהבה. כמו באיזה טקס שבטי פראי. איתני הטבע, יין ויאנג. גבר ואישה ולולאת האינסוף. אני נושף ומלבה אותה. את הלהבה. היא נאנחת. נפתחת. שותה בצמאון מטר ניצוצות של מגע פיזי שמעורר אצלה את כל הגוף. כמה היא רעבה וצמאה.
רגעים היא מנהלת. תובעת, פוקדת, כאילו נטועה בכיסא המנהלים שלה ומחלקת פקודות אף שהן נלחשות בתאווה סקסית ובשכיבה מפושקת. כמכשפה הרוקחת שיקויים סודיים היא לוחשת או עושה איזה "אברא כדברא" ומשהו קורה, החדר כולו מלא אותה.
ורגעים אחרים היא הולכת לאיבוד, המילים נעלמות, כל כולה מרוכזת בתחושות הגוף, ברטט האנרגטי המיוחד של העונג, של החיכוך העורי, של האורגזמה המפרקת אותה לרסיסי התמסרות הנקווים בשלולית. מערבולת שאינה כפופה לפיזיקה של המקום והזמן ופורצת אל מרחבי התחושה והפעימה הבין גופית.
שתי ידיים שלובות סוגרות בינינו מעגל. ביד השניה אני לופת את הקוקו המתחצף שלה. היא מחייכת, שבעת רצון. ככה היא אוהבת.
המים זורמים במקלחת, הגשם שאחרי הסערה.
מחר יהיו מלא שלוליות ברחוב וכל הגוונים יהיו עמוקים יותר.
היא נכנסת למשרד, מניחה מולה את הטלפון ומתחילה לנהל.

גשם של עונג 2

ערב, היא נכנסת פנימה במעיל רטוב ומטריה מטפטפת. המקום חם, אני עוזר לה עם המעיל. עומדת בסוודר נשי בהיר ומכנסי ג'ינס, מחייכת, נושמת נשימה קצת נרעדת, סוג של "וואו, אני כאן". המקום מחומם היטב, אני מקפיד שלא יהיה קר ללקוחות, במיוחד בחדר העיסוי, כיוון ששם הגוף נחשף כולו, גם אם בהדרגה. אבל הערב עם כל החורף הזה שבחוץ אני דואג שיהיה פה חם כמו בבקתת סקי בסקנדינביה. גם האווירה הקבועה של המקום מתאימה לטמפרטורה: אור נרות חם ומינימליסטי, בדיוק בנקודות הנכונות ובריח הנכון. הכל מוכן. 
בשיחה שמתפתחת אני מבין שהיה לה יום מטורף, ונוסיף על זה את המתח שהיה ברקע כל הזמן מהידיעה שהערב היא עושה סוף סוף משהו שהיא חלמה עליו המון זמן… בקיצור – עם כל ההתרגשות הטובה היא גם סחוטה רגשית ואני יודע שאני רוצה לעזור לה לעשות את הסוויצ', להירגע, להשתחרר, לסגור את כל מה שקרה עד עכשיו מחוץ לדלת ולהיות כאן ועכשיו איתי ועם עצמה. אני מציע לה תרגיל אנרגטי תודעתי שיחבר אותנו יחד ואת שנינו לרגע המיוחד הזה, היא נענית בחיוב ואנחנו שוקעים לתוך מספר דקות של מינימום מילים, מאזנים אנרגיות ומייצרים זרימה מעגלית בין שנינו, ובתוך כך כבר נבנה האמון והביטחון בין אדם לאדם ובין יד נוגעת לגוף.
כעת היא מוכנה לעיסוי. אני מכיר לה את חדר הטיפולים בו היא פושטת את בגדיה ונשכבת על המיטה. כעבור דקה אני מצטרף לחדר, מגביר מעט את המוזיקה השקטה שמלווה אותנו מרגע שנכנסה וניגש אליה. גופה העירום נח בציפייה שקטה על מיטת העיסוי. אני מכסה אותה בשמיכת צמר דקה ומתחיל אט אט לגעת בה. יש לנו זמן, ויש אווירה קסומה, אווירה של עונג שמתקרב. 

רעם מתגלגל חודר לחדר מבחוץ, התודעה מתרכזת ומאזינה לגשם חזק שיורד כעת ושוטף את כל מה שסביבנו. ופה בפנים – חם. חם ורך. ריצוד הנרות על רקע עורה המרוח בשמן העיסוי, ותנועתיות של הנשימה שלה שמרחיבה את בית החזה והבטן ומשחררת שוב אויר בנשיפה. תחילה לאט לאט, ברוגע עמוק של שעת עיסוי, ואחר כך מהר יותר, בריגוש שנבנה מתוך המגע המכוון לגירוי. הגשם מנגן בחוץ ואני מנגן בפנים. מנגן על גופה העירום, החשוף, המתמסר והמבקש עונג. 
היא מגיעה לשיא, אחריו עוד אחד. אני פוגש את עיניה ושנינו מחייכים. אני משנה את המגע למרגיע, מאט את הקצב, מלטף ומפזר את האנרגיה שתטען את כל גופה. אנחנו מדברים כעת. היא מליטה לרגע את עיניה ואומרת כמעט בלחש "לא ידעתי שאני יכולה לחוות כל כך הרבה עונג", עוד רעם קטן מתגלגל לו והגשם לא מפסיק לרדת בחוץ. אני מחייך ואומר לה: "הגשם חוגג איתך". היא עונה: "גשם של עונג".

על תעופות וצלילות

בתוך המפגש המיוחד והאינטימי שנקרא "עיסוי ארוטי" יש איזשהו תהליך מעניין שבו כאילו מתנתקים מהקרקע. כשמתנתקים מהקרקע ישנם שני כיווני התקדמות: לעוף גבוה, לצלול עמוק. התעופה היא הנסיקה למעלה, הטיפוס, ההמראה והדאייה… קל לדמות את העונג לתעופה ושלביה השונים. יש בה דינמיות, יש בה התעלות… להמשיך לקרוא על תעופות וצלילות