יום האישה – כל השנה

אני פוגש אתכן כל השנה. יום האישה הוא אמנם יום סימבולי, אבל הפלא הנשי חי ותוסס בכל 365 הימים. נשיות עתירת גוונים, בכל מיני צורות וגדלים. נשיות של סקרנות, של תשוקה, של תאווה וחקר. נשיות של כמיהה, געגוע, של חיפוש. נשיות בוטחת, עוצמתית, מנוסה, ונשיות של רכות, חמלה, ופסיעות זהירות בדרך לא מוכרת.
גברים ונשים מייצרים יחד מרחב תוסס, מעניין, כאוטי. העולם הזה לא היה כה מעניין ומגוון לו היה מאוכלס על ידי בני או בנות מין אחד. הקוטביות הזו, ההשלמה, הניגודיות, המטוטלת שנעה כל העת בין משיכה וניתוק, בין חיבור ובין פרידה… כגלי הים האינסופיים. וכל העת, כל מין מתבונן בסקרנות במין הנגדי, מנסה לפענח את הפלא, את השריטות, את "איך זה מרגיש להיות" אישה או גבר.
כגבר שנוגע בנשים, אני זוכה להצצה אינטימית לתוך עולמן של הלקוחות שלי. לסקרנות הבוערת, לתשוקה למשהו אחר, לדחפים הטבעיים, ליכולת לומר בקול פנימי ברור: אני באה, בשבילי, מגיע לי. ככל שאני נחשף ליותר ויותר מהאנרגיה הגועשת שמתחת לפני השטח – האנרגיה הרגשית, המנטלית, היצרית הקסומה הזו שאצורה באישה, אני נוכח באינסופיות שבמהות הדברים. קצת כמו להרים את הראש ולהתבונן בשמים זרועי כוכבים. לכאורה אוסף של נקודות אור בחלל, 'הכל אותו דבר', לא? אך בפועל ככל שחוקרים ומגלים יותר, מבינים את העושר, האינסופיות, ההתרחבות המתמדת, היעדר הגבולות הברורים. אסטרונום לעולם לא אהיה, אבל כאן, ברמה הכי ארצית, במרחב החומרי-אנרגטי-תודעתי, זה שבו גבר נוגע באישה, אני חווה כל פעם מחדש את יום האישה הסימבולי. ואני מוקיר תודה גדולה על הזכות.