שגרה חדשה

סגר שלישי הסתיים, והלוואי שלא יהיו סגרים נוספים. יותר ויותר אנשים כבר חוסנו, ואפשר לקוות – תקווה זהירה – שלא ירחק היום והקורונה כבר לא תגביל את בחירותינו היומיומיות.
זמן רב מדי העונג נדחק לעדיפות נמוכה. אנשים הסתגרו, נסגרו, ומשיחות שהיו לי עם לקוחותיי למדתי שהחוסר מורגש. כל אחת התמודדה אחרת. אחת באמצעות הדחקה עד כדי כיבוי המיניות, אחרת במציאת קשר עם שכן קרוב וזמין, ויש גם מי שהתמירה אנרגיה אחת באנרגיה אחרת והפנתה את התשוקות שלה לכתיבה ולאמנות.
מה הלאה?
כמו חיות שנעורו מתרדמת חורף ומתחילות לצאת ממקומות המסתור, לרחרח בזהירות את האוויר ולהתרגל לשמש, אנשים מתחילים להזכר בחופש תנועה שאינו מסתכם בקילומטר או בקניות בסופר. עוד כמה ימים כאלה ויש מצב שהסתגלנות האנושית תתחיל להשכיח מאיתנו שבכלל היינו תחת הגבלות.
כן, יופי, אבל מה הלאה?
מתקדמים לגירסה טובה יותר של עצמנו ושל עולמנו. אנחנו לא מסיימים עם הקורונה רק בשביל לחזור אחורה. אנחנו צריכים להתקדם. בראיה שלי, להתקדם זה לשאוף לשפר. לשפר את עצמנו, לשפר את מצבנו, להיפרד ממה שלא נחוץ, מדפוסים ישנים, מהתנהגויות והרגלים שהורידו אותנו נמוך, ו… לנצל טוב יותר כל פיסת חופש ושליטה שחוזרת לחיינו.
מהמקום האישי שלי כמי שעוסק בארוטיקה ומיניות אני מקוה שקוראותיי ולקוחותיי יצטיידו בהרבה סקרנות בריאה כלפי עצמן וכלפי חייהן בתקופה הקרובה. סקרנות של גילוי מחדש, של הגשמה. זמן רב מדי התודעה של כולנו הייתה טרודה בחולי, פחד, הגבלות, מישטור ואיום. האתגר הראשון לתקופה הקרובה: לנקות את התודעה מכל אלה ולזמן לתוכה דברים שמצמיחים אותנו: מה רצינו לעשות וטרם עשינו? לאן רצינו ללכת? מה אפשר לעשות אחרת ממה שכבר עשינו אינספור פעמים? וכשזה מגיע למיניות ועונג: מהי החוויה שאת מזמנת לעצמך? מהי הפנטזיה שטרם הגשמת? ומה את הולכת לעשות לגבי זה?

נווטי את חייך בתבונה,
דעי הרבה חופש, הגשמה ועונג.

שתהיה תקופה של צמיחה לכולנו

"… כי אתה שם בשבילי ורק בשבילי"

יש אנשים שחיים במפלס אחד כל החיים. הכל ידוע, הכל חזרתי, הכל צפוי והרשות לא נתונה. אלה חיים בטוחים, נעדרי מסתורין, נטולי סוד. הזמנים קבועים, המסלולים קבועים, האינטראקציות… קבועות.
ויש אנשים שחיים למעלה, למטה, ובכל מיני מקומות במרחב. כמוה. אשת עבודה ביום, תקתקנית, מנהלת, אמא, רעיה, שתי רגליים על הקרקע. וכשהיא באה אליי היא יורדת למפלס האחר, זה שממנו היא מטפסת לפסגה. המפלס הסודי שלה.
זה כאילו חיכה להתפרץ, כי לפני כן היא לכאורה הייתה אישה של מפלס אחד, או שבעצם ככה בטח תופסת אותה הסביבה המוכרת. אישה חריפה עם שורשים נטועים עמוק בקרקע. אז פה – היא נתלשת. היא מחפשת את ההתפרקות, הפורקן, היא פוערת את האדמה המקרקעת, שולפת את השורשים, ויוצאת למסע לילי נסתר. אף אחד לא ינחש. כי מי יכול לנחש שאדמה בוערת באש?

"שלום רוני, שמי XXX, אשמח לשמוע ממך קצת על העיסוי הארוטי, איך זה הולך ואיך קובעים תור. אף פעם לא עשיתי משהו כזה"
ככה זה התחיל. לפני כמה מפגשים. היום היא כבר כותבת לי בטרם היא באה: "מכירה את עצמי, מכירה את הדחף שלי…" ומסכמת למחרת ב"הסתחררתי מכל הטוב שהענקת לי…". וחוזרת למפלס הרגיל, הבטוח. אדמה. שורשים.

ערב. גשם. אישה צועדת ברחוב במעיל ארוך. תחתיו רק תחתון וחזיה סקסיים. תחרה שקופה. מחדר המיטות והמראה מולה היא מודדת ומצטלמת, לרכב, ומהרכב דרך האנשים שאינם יודעים, אליי.
היא נכנסת אליי כשהיא עוד מנהלת את העולם שבחוץ ואז מדוממת הכל באחת. אני הסוויצ', השער, המקום אליו ירדה כדי לטפס. השיער הארוך והחלק שלה אסוף בקפידה. הקוקו שלה מתחצף אליי. גם היא. בכלל, נדמה שהיא משקיעה תשומת לב רבה בהתרסה, בפיתוי, בנשיות המתלקחת שהיא מביאה לכאן. אדמה נפערת, נובעת, וממעל הלהבה. כמו באיזה טקס שבטי פראי. איתני הטבע, יין ויאנג. גבר ואישה ולולאת האינסוף. אני נושף ומלבה אותה. את הלהבה. היא נאנחת. נפתחת. שותה בצמאון מטר ניצוצות של מגע פיזי שמעורר אצלה את כל הגוף. כמה היא רעבה וצמאה.
רגעים היא מנהלת. תובעת, פוקדת, כאילו נטועה בכיסא המנהלים שלה ומחלקת פקודות אף שהן נלחשות בתאווה סקסית ובשכיבה מפושקת. כמכשפה הרוקחת שיקויים סודיים היא לוחשת או עושה איזה "אברא כדברא" ומשהו קורה, החדר כולו מלא אותה.
ורגעים אחרים היא הולכת לאיבוד, המילים נעלמות, כל כולה מרוכזת בתחושות הגוף, ברטט האנרגטי המיוחד של העונג, של החיכוך העורי, של האורגזמה המפרקת אותה לרסיסי התמסרות הנקווים בשלולית. מערבולת שאינה כפופה לפיזיקה של המקום והזמן ופורצת אל מרחבי התחושה והפעימה הבין גופית.
שתי ידיים שלובות סוגרות בינינו מעגל. ביד השניה אני לופת את הקוקו המתחצף שלה. היא מחייכת, שבעת רצון. ככה היא אוהבת.
המים זורמים במקלחת, הגשם שאחרי הסערה.
מחר יהיו מלא שלוליות ברחוב וכל הגוונים יהיו עמוקים יותר.
היא נכנסת למשרד, מניחה מולה את הטלפון ומתחילה לנהל.

לחמם את החורף

אני אוהב את החורף. את החושניות של הזמן הזה, את ערכו של החום. בקיץ החום מובן מאליו, החום אפילו מוגזם ודביק וכיף לוותר עליו לטובת מזגן או בילוי כלשהו שקשור במים. לעומת זאת בחורף כיף להתחמם, להתפנק על זה, לעשות את החיבור בין החום והעונג, האינטימיות והליטוף. להמשיך לקרוא לחמם את החורף