שיא-כום שנה ארוטית

שנה נפלאה זו הייתה. נשים רבות ממגוון גילאים וסיפורי חיים באו אליי לסטודיו לחקור את העונג, להתנסות, להסתקרן ולחוות. סיפורי החיים כל כך מגוונים שכל נסיון להכליל ולאפיין את קהל הלקוחות מיותר מראש. היו כאן נשים שכבר זכו לתואר 'סבתא' והיו צעירות שמנווטות את דרכן באמצע שנות העשרים. היו נשים המצויות בקשר זוגי ממושך של עשרים שנה והיו רווקות, גרושות. היו נשים סטרייטיות והיו בעלות נטיות מיניות מגוונות.

היו הרבה שיאים השנה. שיאים של עונג, שיאים של תעוזה, שיאים של גילוי. בעיקר מרגשים אותי באופן אישי – שיאים של אינטימיות. של יכולת להתמסר עד כלות ליופיו של הרגע, להתחבר בצורה טוטאלית, להבין שבתוך המרחב שאני מספק אפשר להרגיש ביטחון, אומץ, שחרור ושקט נפשי.

היו גם קשיים. היה מקום גם להם. למבוכה, לקושי לשחרר, להיסוסים, לפער בין רצון עז להתענג לבין המסוגלות להתכוונן לערוצי העונג.

היו נשים שעבורן הייתי תחנה בודדת במסע ארוך של חקר וגילוי והתנסות, או חוויה חד פעמית של סקרנות ותעוזה בתוך שגרה מאופקת וסולידית. היו נשים שהגיעו ושבו וחזרו ומסשן לסשן העמקנו את חקירת העונג, גיוונו את סוגי המגע, את עוצמות הריגוש, ולא פחות חשוב – את דרגות התקשורת והפתיחות.

היו המון אורגזמות. יפות. נשיות, שונות ומגוונות. אורגזמות וגינליות, עם או בלי שפיכה, אורגזמות דגדגניות (שבשילוב עם סוגי עינוג נוספים הפכו לחגיגה של שיאים מתמשכים), ובמקרים מסוימים אורגזמות של כמעט כל מקום בגוף… (אפילו שורשי השיער…).

ועדיין, עם כל היופי שמלווה את ה"מפץ" האורגזמי, אני חוזר ומזכיר לעצמי וללקוחותיי: העיקר הוא העונג. האורגזמה היא התוצאה המבורכת של העונג. מקרה יפה שאני רוצה להביא כאן הוא של צעירה בת 25 שהגיעה אליי לעיסוי ארוטי וציינה שמעולם לא חוותה אורגזמה. היה לנו סשן נהדר במהלכו היא טיפסה לגבהים יפים מאוד של עונג וכתוצאה מכך חוותה מספר רב של אורגזמות מגוונות. הגוף שלה ממש חגג את התחושות, המיינד שלה השתחרר לגמרי. בסיום המפגש שוחחנו על החוויה שעברה. כשעיבדנו את שלל התחושות שהיא חשה במהלך העיסוי התברר לה שבעצם היא אכן חוותה אורגזמות לפני שהגיעה אליי, רק שלא ממש ידעה להגדיר אותן כאורגזמות. היא לא ממש ידעה להבחין בין תחושת עונג ותחושת שיא. אז אף על פי שלאורגזמה יש אכן "קווים לדמותה", כגון סדרת התכווצויות משמעותיות שאפשר לזהות, מה שבאמת חשוב הוא "ערוץ העונג". להקשיב פנימה: האם זה נעים? האם אני נהנית מהמגע? מהתחושה? לתקשר! לתת למי שמענג אותך פידבק, מה נעים לך, מה פחות, כדי שכשהוא עושה משהו טוב, ימשיך לעשות כך (בסבלנות… המון סבלנות) וכשהוא "מפספס" את הנקודה תחזרו למסלול הנכון לפני שייבנה בך תסכול, אובדן תחושה או כאב.

לשיא-כום, בנימה אישית יותר: אני מוקיר את הזכות לעסוק במשהו שאני אוהב, במשהו שאני מרגיש שתורם המון לנשים שמתנסות בו. העיסוי הארוטי הוא בעיניי תהליך מקודש, במובן הרוחני ולא רק הפיזי. אני מאחל לעצמי להמשיך לחקור את העונג ולהמשיך לחקור את המיניות המקודשת, יחד איתכן.

שתהיה שנת עונג, בריאות, גילוי ושיאים של הנאה.

במקדש הארוטי

אחד המנועים החזקים שמפעילים אותי הוא יצירה. אני אוהב ליצור. זה פוגש אותי בכל מיני תחומים, קטנים וגדולים. בין השאר, בעיצוב של המקום המיוחד בו אני מקבל את לקוחותיי ומטפל בהן. זה מתחיל בתאורה נכונה ומסקרנת, ממשיך בריחות, בצלילים, ובאלמנטים עיצוביים שונים. בעצם העיצוב והתכנון של המקום מגיע מהמקום המנטלי לא פחות מהפן הויזואלי. אלמנטים חושיים וחומריים מהעולם הטנטרי, מהטבע, ומהחיבור בין אדם ומקום.
תהליך העיסוי הארוטי מורכב, אישי ומשתנה. כמו בעיצוב המקום, גם את העיסוי הארוטי אני מעצב ללא הרף. הוא תמיד בתהליך של התפתחות, עדכון וחקר סקרני.
השעה מאוחרת, זהו טיפול לילי. היא שוכבת על מיטת העיסוי, מסדירה נשימה אחרי אורגזמה נהדרת. יד אחת שלה על בית החזה, יד שנייה בתוך ידי. אני מתבונן בה. תערובת יפה של עונג ותשישות, בכל זאת עבר עליה יום ארוך והנה ממש כאן ועכשיו היא רטטה באנרגיות מטורפות. אני רוצה ללמד אותה עכשיו משהו על רפיון, על שחרור, ועל איך שזה מתחבר לעונג.
ידיי לא עוזבות אותה, אך המגע כעת אינו מיני. הליטופים ארוכים, עמוקים ואיטיים. אני עובר על כל הגוף, ועורה שספג את שמן העיסוי מקבל אותי בחלקלקות נעימה לשנינו. האור קלוש, ובמעט האור הזה גופה מבהיק. פניה זורחות. אני מגיע לצוואר, מרים מעט את הראש ותומך אותו בידיי ומתחיל בעיסוי בתנועות חזרתיות מהגב העליון, דרך העורף ועד לבסיס הגולגולת. לאחר מכן אני ממשיך במשיכות ארוכות ואיטיות מהעורף אל הקודקוד ואוסף את שיערה במשיכה עדינה. היא נמסה לי מתחת לידיים, הבעת הפנים שלה מספרת לי שהיא עכשיו במקום לא פחות טוב מאורגזמה, היא בהתמסרות ובהרפיה מלאה. הרגע הזה, שנמתח על פני דקות ארוכות וחסרות מחוגים טבול בקסם המגע והאנרגיה. לאט אנחנו קושרים שוב שיחה, במילים מדודות, עם הרבה רווח ביניהן. היא פוקחת לרגע עיניים, מחייכת אליי: אני מרגישה כאילו אני באיזה מקדש.
כמה נכון. כי הרגע הזה קסום והאווירה כאן בינינו מקודשת. אני כל כולי בהענקה, בהתמסרות ליופיו של הרגע, יופיה של הנתינה… והיא, מרחפת בקסמי העונג, פתוחה, מקבלת, נושמת את כל הריחות והתחושות והזרמים לתוכה.
אט אט אני מסיים בהדרגה לגעת. ידיי עדיין סמוכות לגופה שמגיב לאנרגיות. התכווצויות קלות לוחשות לידיי: מרגישה… את הזרמים, את החום. אני נפעם, איך הגוף שלה יודע בלי שאצטרך להדריך אותה לעבור מהאירוטי לאנרגטי, מעולם המגע המענג לעולם האנרגיה של הטנטרה. יש דברים שפשוט קורים בלי מאמץ אחרי מספיק זמן של עונג מקודש.
החיבוק של סיום הערב קטן על יופיו של המעמד.
שעה שאנחנו נפרדים שוב וידינו מתנתקות, נשאר בינינו, בתוך המרחב היפה שנוצא כאן – מקדש התענוגות הטנטרי. המקדש הארוטי.