"חד פעמי זה לנצח"

היא מתקשרת אליי לתאם, ופורשת בפניי סיפור חיים מסקרן שנשזרים בו יחד נישואים של הרבה שנים, מסעות חיים, תהפוכות מקצועיות ואישיות… באופן כללי ברור שהאישה הזו היא מיקס מעניין בין טיפוס מיושב ומיינסטרימי לבין מסלול חיים מפתיע, מאתגר. כאילו לא יכולות לעבור שנה שנתיים בלי שמשהו יטלטל את עולמה, לפעמים בטוב, לפעמים בפחות טוב, ולפי השיחה – כמעט תמיד בחיוך ובאופטימיות.
היא מדברת על מיניות. מיניות של תשוקות ששוטפות אותה כגלים. לא, היא לא פרפרית, או במילותיה "למרות כל מה ששמעת , במשך השנים הארוכות האלה הוא הגבר היחיד איתו שכבתי. בעצם, נשאיר מקום לספק לגבי איזשהו ערב באיזושהי הזדמנות מאוד מיוחדת אבל אני לא לגמרי בטוחה מה היה שם ואני אקח את הסוד הזה איתי לעולמות אחרים". אבל היא עשתה דברים. בעיקר שברה מוסכמות. היא רקדה עירומה במדבר, היא הייתה הראשונה בה נגע גבר צעיר ובתול, היא יצאה לבד בתחפושת בעיר זרה למועדון מסתורי בו אנשים הגשימו פנטזיות וסטיות, שם מצאה את עצמה שולפת מישהי ממצב של ניצול והשפלה ומסיימת איתה את הערב בין סדיני המלון. היא פלירטטה תמיד עם הפנטזיה, עם התבערה הפנימית. במובן מסויים היא כל כך מינית שזה ממלא אותה עוד בטרם באה במגע עם פיתויי העולם החיצון. במובן אחר, נגזר עליה להיות תמיד ערנית לחיפוש, להרפתקה, להעלות את רף ההגשמה טיפין טיפין.
"וכאן אני באה אלייך"
"אני מחפשת חוויה חד פעמית, כהמשך טבעי לחוויות ששמעת כאן. לא סתם נתתי לך את ההרצאה הזו, רציתי שתכיר אותי קצת ותוכל להכנס לראש שלי. אני באה לחוויה חד פעמית ולכן אני באה מאוד מדוייקת. אני לא מחפשת משהו מורכב או מסובך, ולא זקוקה להמשך ביום שאחרי, ולא אכפת לי אם אשאיר אצלך משהו ממני או לא, אבל אני באה כל כולי ואני נכנסת אלייך לשעתיים שבהן אני דף חלק בספר פתוח ואתה מוזמן לכתוב בו, לצייר בו כרצונך וכמיטב כישורייך. סומכת עלייך שלא תקמט ותקרע. מרגישה בידיים טובות ואני הולכת עם תחושת הבטן שלי". וכך היא באה אליי, וההתרגשות שבה נדבקת גם בי, וכשהיא נכנסת אני מכבה את האור בחוץ ואין יותר עולם. יש רק את הרגע והמקום וכל שרוטט בתווך. וכשהיא הולכת, שובל ריח מתוק נחרט בזכרון, ובאותו יום יורד הגשם הראשון והאוויר מספר על סתיו.
חולפים הימים, שבועות הופכים לחודשים, עונה מתחלפת. עונה באה.
ובסתם יום של חול, ניצנוץ של טלפון וצליל של הודעה. וכשאני מושך מלמעלה את שורת ההודעות אני קורא חמש מילים שמחייכות אליי: "אפשר שוב לבוא לחד פעמי?"

שיא-כום שנה ארוטית

שנה נפלאה זו הייתה. נשים רבות ממגוון גילאים וסיפורי חיים באו אליי לסטודיו לחקור את העונג, להתנסות, להסתקרן ולחוות. סיפורי החיים כל כך מגוונים שכל נסיון להכליל ולאפיין את קהל הלקוחות מיותר מראש. היו כאן נשים שכבר זכו לתואר 'סבתא' והיו צעירות שמנווטות את דרכן באמצע שנות העשרים. היו נשים המצויות בקשר זוגי ממושך של עשרים שנה והיו רווקות, גרושות. היו נשים סטרייטיות והיו בעלות נטיות מיניות מגוונות.

היו הרבה שיאים השנה. שיאים של עונג, שיאים של תעוזה, שיאים של גילוי. בעיקר מרגשים אותי באופן אישי – שיאים של אינטימיות. של יכולת להתמסר עד כלות ליופיו של הרגע, להתחבר בצורה טוטאלית, להבין שבתוך המרחב שאני מספק אפשר להרגיש ביטחון, אומץ, שחרור ושקט נפשי.

היו גם קשיים. היה מקום גם להם. למבוכה, לקושי לשחרר, להיסוסים, לפער בין רצון עז להתענג לבין המסוגלות להתכוונן לערוצי העונג.

היו נשים שעבורן הייתי תחנה בודדת במסע ארוך של חקר וגילוי והתנסות, או חוויה חד פעמית של סקרנות ותעוזה בתוך שגרה מאופקת וסולידית. היו נשים שהגיעו ושבו וחזרו ומסשן לסשן העמקנו את חקירת העונג, גיוונו את סוגי המגע, את עוצמות הריגוש, ולא פחות חשוב – את דרגות התקשורת והפתיחות.

היו המון אורגזמות. יפות. נשיות, שונות ומגוונות. אורגזמות וגינליות, עם או בלי שפיכה, אורגזמות דגדגניות (שבשילוב עם סוגי עינוג נוספים הפכו לחגיגה של שיאים מתמשכים), ובמקרים מסוימים אורגזמות של כמעט כל מקום בגוף… (אפילו שורשי השיער…).

ועדיין, עם כל היופי שמלווה את ה"מפץ" האורגזמי, אני חוזר ומזכיר לעצמי וללקוחותיי: העיקר הוא העונג. האורגזמה היא התוצאה המבורכת של העונג. מקרה יפה שאני רוצה להביא כאן הוא של צעירה בת 25 שהגיעה אליי לעיסוי ארוטי וציינה שמעולם לא חוותה אורגזמה. היה לנו סשן נהדר במהלכו היא טיפסה לגבהים יפים מאוד של עונג וכתוצאה מכך חוותה מספר רב של אורגזמות מגוונות. הגוף שלה ממש חגג את התחושות, המיינד שלה השתחרר לגמרי. בסיום המפגש שוחחנו על החוויה שעברה. כשעיבדנו את שלל התחושות שהיא חשה במהלך העיסוי התברר לה שבעצם היא אכן חוותה אורגזמות לפני שהגיעה אליי, רק שלא ממש ידעה להגדיר אותן כאורגזמות. היא לא ממש ידעה להבחין בין תחושת עונג ותחושת שיא. אז אף על פי שלאורגזמה יש אכן "קווים לדמותה", כגון סדרת התכווצויות משמעותיות שאפשר לזהות, מה שבאמת חשוב הוא "ערוץ העונג". להקשיב פנימה: האם זה נעים? האם אני נהנית מהמגע? מהתחושה? לתקשר! לתת למי שמענג אותך פידבק, מה נעים לך, מה פחות, כדי שכשהוא עושה משהו טוב, ימשיך לעשות כך (בסבלנות… המון סבלנות) וכשהוא "מפספס" את הנקודה תחזרו למסלול הנכון לפני שייבנה בך תסכול, אובדן תחושה או כאב.

לשיא-כום, בנימה אישית יותר: אני מוקיר את הזכות לעסוק במשהו שאני אוהב, במשהו שאני מרגיש שתורם המון לנשים שמתנסות בו. העיסוי הארוטי הוא בעיניי תהליך מקודש, במובן הרוחני ולא רק הפיזי. אני מאחל לעצמי להמשיך לחקור את העונג ולהמשיך לחקור את המיניות המקודשת, יחד איתכן.

שתהיה שנת עונג, בריאות, גילוי ושיאים של הנאה.

שפיכה נשית – לא מיתוס, אבל גם לא טרנד

נתחיל בעובדות. פעמים רבות נשים חוות אצלי על מיטת העיסוי שפיכה במהלך העיסוי הארוטי. אם יש איזשהו ספק (בשנת 2019 עדיין יש?) ששפיכה נשית היא דבר אמיתי וטבעי, אני כאן כדי להפריכו: זה קיים וזה נפלא. זה בטח לא מיתוס.
מצד שני, אני מציע גם להרגיע קצת עם הטרנדיות שאופפת בימינו את עניין השפיכה. נתקלתי בלא מעט זוגות, בהם הגבר למד להביא את זוגתו לשפיכה בצורה שנלמדה ככל הנראה מסרטי פורנו. ופורנו, כפי שאנחנו יודעים זה במילים עדינות – לא מציאותי, לבטח לא ספר הדרכה לחיים. השפיכה הפורנוגרפית היא על פי רוב משהו שפחות קשור לעונג ויותר קשור למכניקה, כשהמגע באיבר המין מאוד חזק, מאוד אינטנסיבי, וזה ממש "מאלץ" את האישה לשפוך. אם יש שם עונג, הוא במקרים רבים יותר מנטלי מאשר פיזי. כי השפיכה האמיתית, הנשית, זו שאני רוצה לדבר עליה, היא שפיכה שלא מאלצים, אלא משהו שקורה מעצמו כשמגיעים לרמת ריגוש מאוד גבוהה.
אז בואו נעשה רגע ריסט, נשכח את מה שראינו בפורנו או במסיבת חילופי זוגות ונחזור להתחלה.

מהי שפיכה נשית

נתחיל במה היא לא. השפיכה אינה אותו נוזל שמרטיב את איבר המין הנשי לקראת חדירה, הנוזל החלקלק והסמיך מעט שמופרש מבלוטות הברטולין שממוקמות בחלק התחתון של איבר המין. השפיכה הנשית לא מגיעה מבלוטות הברטולין ולא מתוך הווגינה.
מקור השפיכה הנשית הוא ב"בלוטות סקין" שממוקמות על הקיר הקדמי של הווגינה, סביב הקצה התחתון של השופכה. הבלוטות הללו מתנקזות לתוך השופכה והחוצה ליד פתח השופכה ומקבילות במידה מסויימת לבלוטת הערמונית של הגבר, גם מבחינת הרכב הנוזל המופרש מהבלוטות. גירוי מיני גבוה, במיוחד גירוי של נקודת הג'י הממוקמת בתוך הווגינה (בסמוך לבלוטות סקין) מביא, במקביל לאורגזמה או ללא קשר הכרחי אליה לשחרור של נוזל מהבלוטות. כמות הנוזל יכולה להיות מזערית וכמעט בלתי מורגשת, ויכולה גם להיות משמעותית ולהתבטא בהשפרצה ממשית. ועדיין, ממטרות של פורנו זה ממש לא הדבר האמיתי…
הקירבה והקשר של הבלוטות לשלפוחית השתן מביא גם לספקנות ולמבוכה לגבי האם מדובר בשפיכה או פשוט בהשתנה. וגם כאן ראוי לזכור להפריד בין פורנוגרפיה לבין עונג אמיתי. כאשר צופים בפורנו ורואים שם מיזרקות אינסופיות של שפיכה נשית, מדובר קרוב לוודאי בהשתנה. השחקנית (זוכרים? פורנו זה משחק, זה לא החיים עצמם) דאגה לשתות הרבה לפני תחילת הצילומים, ולמדה לשחרר את הסוגרים תוך כדי המגע המיני או העינוג הידני. התוצאה: פארק מים באוגוסט… הרבה בלאגן.
אם היו מנסים לצלם את השפיכה האמיתית יש מצב שהסרט היה הרבה פחות מרגש את קהל צרכני הפורנו. זאת מכיוון שבמרבית הפעמים ממש קשה להבחין בה. לעומת זאת אם תטעמו או תתבוננו בשפיכה האמיתית לא תוכלו לטעות בה: היא נטולת טעם כמעט (בשונה משתן), היא עדינה ונוטה לגוון לבנבן חלבי מעט. היא חמימה ופורצת בקילוח עדין או בשפיעה ממשית במקביל לרמות העינוג הגבוהות בהן האישה נמצאת.

הדרך הנכונה לשפיכה הנשית

אף על פי שהשפיכה היא מן רגע די אקסטטי ועוצמתי, הדרך הנכונה אליה היא מעודנת וקשובה. הצעד הראשון שאני ממליץ לעשות לפני סיטואציה בה את רוצה לחוות שפיכה: לרוקן את שלפוחית השתן. ולהלן ההסבר: כפי שהסברתי קיים קשר הדוק בין בלוטות סקין ופתח השופכה. הבלוטות מתנקזות החוצה דרך השופכה. זאת גם הסיבה לכך שכשאישה מתקרבת לשפיכה, היא עשויה להרגיש שעומד לברוח לה שתן. ומה התגובה הטבעית להרגשה ש"תיכף בורח לי פיפי"? נכון מאוד… להתאפק, להתנגד. וכך קורה שנשים רבות מגיעות קרוב מאוד לשפיכה ו… עוצרות את עצמן, ונמנעות מלשחרר.
לכן, אם לפני כן רוקנת את שלפוחית השתן, את יכולה להתמסר לתחושה ולהשתחרר. הראש מבין שזה כנראה לא באמת שתן, ושמשהו מאוד נעים מתרחש ואת רוצה לחוות את זה.
וכעת למגע עצמו. הרעיון הוא לבנות עונג לאורך זמן ממושך ורמת ריגוש גבוהה. השפיכה לא צריכה "להיכפות" על הגוף אלא פשוט להתרחש מעצמה. אני ממליץ על פרק זמן של לפחות חצי שעה של עינוג שנבנה מהחוץ פנימה (לכן העיסוי הארוטי מתחיל בכל הגוף ובהדרגה עובר להתמקדות באיברים האינטימיים), עד למצב של ריגוש גבוה. במצב הזה, כאשר הנשימה כבר מואצת, הדופק עולה ואיבר המין מגורה וכלי הדם בו מוצפים, אפשר להתקדם ולהתמקד יותר בעינוג נקודת הג'י שבקידמת הווגינה. כאן צריך להפעיל הרבה הקשבה ורגישות ולחפש את הקצב, הזוית ודרגת הלחץ (חשוב!) הנכונה לך. ככל שעוברות הדקות ואת במצב מתמשך של עינוג שכולל גם את נקודת הג'י, עולה הסיכוי לשפיכה. יש נשים שעוזר להן להיות כבר אחרי אורגזמה דגדגנית. מהמקום שלי כמטפל – זה פחות קריטי, למרות שזה יכול לעודד את התהליך. הדבר הכי חשוב הוא – עונג, והרבה ממנו.
בשלב האחרון שלפני השפיכה יש תחושה שלפני התפרצות. לצערי, לי כגבר מאוד קשה לתאר לך איך תרגישי, אבל הדבר המדהים הוא שכשאישה עומדת לשפוך אני לגמרי מרגיש את זה, אני חש שזה מגיע. בשלב הזה אני ממקד קצת יותר (דגש על קצת) את המגע באיזור הג'י, ומגביר (קצת!) את הלחץ שם, ופשוט מזמין את השפיכה להגיע. מחכה לה. והיא מגיעה. תחילה בקילוח קטן וחד וזהיר, מן התגנבות קטנה של מים מעל פי הסכר, ואז בסדרה של קילוחים שופעים ועוצמתיים יותר המלווים בהתכווצויות אורגזמיות עוצמתיות. בשונה מהשפיכה הפורנוגרפית, אני לא מפמפם את איבר המין עם האצבעות כאילו מדובר בכלי עבודה של שיפוצניק. להיפך, אני מחפש את הדרך לחבר את האקסטזה עם העדינות, עם הקבלה.

הצד המנטלי של השפיכה

נסתכל רגע על השפיכה הפורנוגרפית, הטרנדית: הגבר כובש, דומיננטי, חזק וקשוח בתנועותיו. האישה נכנעת, השפיכה "מאולצת" להתפרץ מתוכה, תוצאה של הכניעה ללחץ ולמהירות של המגע. כפי שציינתי בתחילת הפוסט, יתכן וחלק מהזוגות או הנשים יפיקו איזשהו ריגוש מנטלי מהתחושה הזו של הכיבוש-כניעה. כמו שאנשים מתרגשים גם מיחסים בדס"מיים.
לעומת זאת השפיכה שתיארתי כאן למעלה, זו שבעיניי היא השפיכה האמיתית, הרצויה, מגיעה מכיוון מנטלי אחר לגמרי: יופיו של הרגע, התמסרותו של הגבר לעונג של האישה, התמסרותה של האישה לתחושות ששוטפות אותה, ואז… כשזה קורה, כשהשפיכה זורמת ממך החוצה, זהו רגע טהור ומדויק של חיבור פיזי-מנטלי שיש בו עוצמות אחרות. זוהי לא "עוד אורגזמה" ולא סתם שיא. זו חוויה של התעלות שבדרך כלל מותירה את האישה שעברה אותה עם חיוך יפה על הפנים, וזרמים מגניבים בתוך הגוף. כשזה קורה, יש מן תחושה ש – זה הדבר האמיתי. זה העונג כפי שהטבע הועיד אותו להיות. ובשונה מה"כיבוש-כניעה" של הפורנו, זוהי חוויה של חיבור מעצים לשני הצדדים, חוויה מאחדת.

שפיכה מובטחת?

לא פעם נשאלתי בשיחות המקדימות: רוני, אתה יכול ללמד אותי לשפוך? אני מחייך כשאני נתקל בשאלה הזו כי זה קצת כמו לשאול מורה לנהיגה אם הוא יכול ללמד אותך לעבור טסט…
יש לך את היכולת (לכל אישה כמעט יש), יש לי את הנסיון והידע, ועדיין, אין דבר כזה "שפיכה מובטחת". מכיוון שאני לא מאמין בשפיכה מאולצת ופורנוגרפית, אני גם יודע שהדרך לשפיכה האמיתית היא לפעמים מעט חמקמקה ולוקחת זמן. לא תמיד זה יתרחש בנסיון הראשון. לא חוכמה לאלץ אותך לשפוך באמצעות מגע אגרסיבי. היופי הוא להזמין אותך לחוות רמות כל כך גבוהות של עונג, שהשפיכה תתרחש מאליה. ולכן אם שפיכה נשית מסקרנת אותך, אני מזמין אותך לשחרר את הראש, להצטייד בסקרנות בריאה ו… לצאת למסע החקר.
אם את חושבת שאני האיש הנכון לעזור לך לחקור את השפיכה הנשית שלך, את בהחלט מוזמנת להיות לקוחה שלי. אם זה יצליח – נפלא. ואולי גם בלי שתשפכי תגלי רמות חדשות של עונג, שזו בעצם המטרה המרכזית, לפני הכל…

מולטי אורגזמה – איך מתחילים?

היא מתקרבת שוב לעוד שיא, אני מזהה לפי שפת הגוף שלה שלמדתי בשעה האחרונה להכיר. היא נהיית שקטה יותר, המתח בשרירים עולה, היא נדרכת כולה, לרגע אחד עוצרת את הנשימה ואז בבת אחת משחררת גל אדיר של עונג, גל נוסף. היא נושמת, היא נאנחת, היא מתקשתת ומתפתלת, כל הגוף שלה מעורב באורגזמה, כל כולה גלים של רטט אורגזמי. ואני כבר יודע, שאין צורך להפסיק ולתת לה מנוחה, כי היא לגמרי על הגל. היא במצב מנטלי וגופני של: רק תן לי עוד, אל תפסיק. ואני ממשיך, שנינו בחדוות הגילוי של נקודות לחיצה מגניבות ועמוקות יותר בתוכה, והיא מגיבה כל כך טוב שזה פשוט כיף. מתישהו בתוך התהליך הזה שמתמשך ופועם עוברת בי המחשבה: וואו, היא כל כך טובה בלגמור, שנראה לי שאני יכול לא לעשות כרגע כלום והיא תוכל להמשיך להיות בתוך האורגזמה שלה. אני ממשיך לחקור את גופה עם ידיי, מלטף ליטופים שעוד לא ליטפתי, נושף נשיפות חמות בכל מיני מקומות לאורך גופה, והיא מטפסת שוב, ומסוגלת לגמור ממש מאוויר. מתנה. gifted.

אחר כך כשאנחנו מאטים את הקצב ואני מכוון אותה לקחת בכל זאת כמה נשימות של רוגע ומנוחה, אני שואל אותה: תמיד היית כזו, תמיד ידעת לשרשר ככה אורגזמות?
היא עונה לי: מה פתאום… גיליתי את זה רק לפני כמה שנים, אחרי שהתגרשתי. כל כך הרבה שנים של זוגיות לא ידעתי בכלל מה זה יותר מאורגזמה אחת. אני מסתכל עליה וחושב: כמה קל לפספס את הפוטנציאל הפנימי, הפיזי והמנטלי כשאנחנו לא נמצאים במצב הנכון: מצב של גילוי, של חקר, של שבירת הגבולות הקיימים, של הגדרה מחדש של עצמנו ושל המרחב בו אנו באים במגע עם האחר.

חשוב להעיר בנקודה הזו: כל אישה שונה מאחרת, בתנאים האובייקטיביים (לדוגמה: נתונים פיזיים) ובעיקר בסובייקטיביים (מצב רוח, תקופה בחיים, רקע תרבותי, חברתי, חינוך והשכלה, מערך אמונות וערכים…). אין איזושהי תבנית חושית שאפשר לעשות לה "העתק-הדבק" מאישה מולטי אורגזמית לאישה אורגזמית ולשכפל אותה. זה לא יעבוד. מה כן? מה יכול להפוך אישה שבקושי גומרת, או אישה שאחרי גמירה אחת לא יכולה לסבול מגע נוסף, לאישה שעולה על הגל האורגזמי ולא רוצה לרדת ממנו? ואולי את כמוה, כמו שהיא הייתה כל כך הרבה שנים, מסתפקת במועט עד שלפתע בשנות הארבעים לחייה התחברה לשפע האורגזמי שכל כך הרבה נשים יכולות ליהנות ממנו….
את זה אני אוהב לחקור. את זה אני מזמין אותך לחקור איתי בעיסוי הארוטי. והנה כמה אלמנטים בסיסיים שמהווים לדעתי צרור מפתחות לשלל הדלתות במבוך האורגזמי שלך…

זה מתחיל בשינוי מחשבתי. להחליף תפיסות מוכרות בתפיסות חדשות. כך, התפיסה המוכרת של חיפוש אחר הפורקן, צריכה להיות מוחלפת במסע אל העונג. אסביר: נניח שאת עם בן הזוג, ונניח שאתם כבר יודעים היטב מה מביא אותך לאורגזמה. מה עושים? את מה שיודעים כמובן. כלומר הסקס ייראה בדרך כלל אותו דבר. המסלול ידוע מראש וגם המטרה ברורה. קודם האקט הזה, אחר כך התנוחה הזו, ולבסוף המגע המסוים ההוא שיביא אותך לשיא, ואחר כך… ליטופים נעימים או פשוט להתהפך וללכת לישון מסופקים. וכאן נעוצה הבעיה. את, וגם בן זוגך, שבויים בדפוסים מוכרים ובתבניות עונג שמתמקדות בפורקן. פורקן בדרך הקצרה ביותר המוכרת לכם. כי מה שעובד – עובד. מה אני מציע? להחליף את תודעת הפורקן בתודעת השפע. כשאני כותב את המילים – מסע אל העונג – אני מתכוון בעצם ב"הפוך על הפוך" להורדת הרגל מדוושת הגז. לבנות את זה מדורג יותר, קשוב יותר, מאומץ פחות. אם משנים את סוג המגע ואת הקצב ומכניסים פנימה יותר הקשבה ויותר חקר, קורה משהו נפלא: החושים מתחדדים ומתחילה להיווצר שיחה עמוקה יותר בין המעניק ובין המקבלת. כשאני נוגע באישה אני לא מתמקד בטכניקה. זה לא תסריט כתוב מראש בסגנון "עכשיו תלטף, עכשיו תכניס אצבע אחת, עכשיו תגביר מהירות, עכשיו תוסיף לחץ". כל כך לא. כשאני נוגע באישה אני מחפש כל הזמן סימני דרך. איפה את נמצאת עכשיו, לאן כדי לפנות, והאם להוביל אותך, או לתת לך להוביל אותי לאן שהגוף שלך רוצה.
וכאן כדאי להוסיף כמה מילים כי הגענו לנקודה חשובה: הגוף שלך יודע המון על העונג שלך. ארשה לעצמי לאתגר ולומר – הגוף שלך יודע הכל על העונג. הגוף שלך נועד להתענג, לחוש, לחגוג את ההנאה הפיזית והמנטלית. העור נועד לעקצץ ולדגדג, הקימורים נועדו להתלטף ולהיחקר, וכל מקום בגוף יכול לקחת חלק בחגיגה הזו שנקראת עונג. אך אם הגוף יודע הכל למה את לא נמצאת באמת בתוך השפע האורגזמי האוטופי הזה? כי שכחת, או כי לא חקרת מספיק, או כי רובנו מכוסים בשכבות עבות של איסורים ואמונות ותפישות מוגבלות ומגבילות שגם אם נדמה לנו שאנחנו נאורים ומשוחררים, פעמים רבות השכבות הללו מונעות מאיתנו גישה מלאה לאוצר שמתחת. לפשטות הקדמונית והבסיסית של העונג, למורכבות המרגשת של הגוף.
את בטח שואלת עכשיו: אז איך מגיעים לשם? הנה לך כמה מילים שיתווספו לצרור המפתחות:
ביטחון ואמון, התמסרות, סקרנות, יצירתיות.
וכדי להסביר קצת יותר אני מכניס אותך כעת לחדר העיסוי. אל תחששי, נעים פה. התאורה רכה ונרות דולקים בחדר. יש ריח נעים באוויר ומוזיקה שקטה מתנגנת. את פושטת את הבגדים ונשכבת על מיטת העיסוי. אחרי כמה נשימות את מרגישה אותי מתחיל לגעת ולטפל בך. המגע עדין, מלטף, וממוקד בשלב זה בפלג גופך העליון… כתפיים, צוואר, ראש… בהדרגה את מתחברת לתחושה, למקום, לנשימה ולידיים שלי שנוגעות בך. זה השלב של יצירת הביטחון. הביטחון שלך בתוך הזמן והמקום, והאמון שלך בי. ומכאן בהדרגה המגע מתפתח ומשתנה. מגע באזורים שונים, בעוצמות שונות, מגע שמספר סיפור ומגע שקשוב לתגובותייך. את מבינה שאת פה כדי להתענג ואני פה כדי לענג אותך, כדי לטפל.
המילה הבאה מאוד עוצמתית. זו מילה שיכולה לבוא לידי ביטוי בכל כך הרבה צורות ולכן היא גם מסתורית ולא לגמרי מובנת: התמסרות.
נתחיל בכך שבלי ביטחון ואמון אין מקום ואין הצדקה להתמסרות. להתמסר למישהו שאת לא בוטחת בו זה משהו שאולי תוכלי לזייף מול עצמך ברמה המנטלית, אבל הגוף כפי שכבר אמרתי יודע הרבה, והגוף ייסגר אם את מנסה להתמסר בלי להיות בטוחה. בלי שזכיתי באמונך.
זה לא המקום להרחיב עוד על הביטחון והאמון ומה שבונה אותם (לדוגמה – הצבת גבולות) ותוכלי לקרוא עוד על כך בפוסטים אחרים שכתבתי. מה שחשוב לענייננו, הוא שכשתהיי בטוחה מספיק, ותחווי את עצמך בהתמסרות, ייפתחו ערוצים חדשים אל העונג… הערוץ המנטלי: ההתמסרות היא שחרור, היא ויתור על השליטה. והערוץ הפיזי: ההתמסרות מוסיפה קשת שלמה של גוונים לעונג, או ליתר דיוק פוטנציאל לקשת של גוונים. אם אני – כמטפל – לא אהיה ראוי להתמסרות שלך, או לא אקח אותה למקום של עונג עבורך, הרצון להתמסר לא יתממש והעונג המיוחל לא יגיע. לעומת זאת כשיהיה חיבור טוב בין ההתמסרות שלך והטיפול שלי, ייפתחו דרכים חדשות אל העונג האורגזמי.
ואז אנחנו מגיעים אל הסקרנות ואל היצירתיות. כבר כתבתי למעלה שהגוף יודע הכל ובמהלך העיסוי הארוטי נחפש את האוצר שטמון שם למטה מתחת לשכבות. אז אחרי שבנינו אמון ובשלב שההתמסרות לתהליך ולמגע שלי כבר מתקיימת, הסקרנות היא החיפוש אחר האוצר והיצירתיות היא הדרך להגיע אליו. זוכרת שכתבתי על ההתרחשות המוכרת והידועה במיטה עם בן הזוג? אז כאן אנחנו "מחשבים מסלול מחדש". בוחנים את הדרכים השונות להגיע לעונג, את המקומות השונים בגוף שלוחצים על הטריגרים המענגים שלך, ואת האפשרות לגוון. לגוון היכן אני נוגע ואיך, לגוון את התנוחה שבה את מקבלת את המגע, ורק אוסיף שלפעמים שינוי קטנטן במנח הגוף יכול להטיס לך את המוח (ואיתו את הגוף) למקומות אחרים לגמרי, אבל למה לקלקל את ההפתעה… בואי נשאיר קצת לעיסוי הארוטי עצמו…
עד כאן החלק הראשון בדרך אל המולטי אורגזמה. בחלק הזה נגענו למעשה בשחרור מתבניות ודפוסים, ופתיחת הדרך אל העונג, ואל החקר של העונג. בפוסט הבא בנושא זה נתקדם …