יום האישה – כל השנה

אני פוגש אתכן כל השנה. יום האישה הוא אמנם יום סימבולי, אבל הפלא הנשי חי ותוסס בכל 365 הימים. נשיות עתירת גוונים, בכל מיני צורות וגדלים. נשיות של סקרנות, של תשוקה, של תאווה וחקר. נשיות של כמיהה, געגוע, של חיפוש. נשיות בוטחת, עוצמתית, מנוסה, ונשיות של רכות, חמלה, ופסיעות זהירות בדרך לא מוכרת.
גברים ונשים מייצרים יחד מרחב תוסס, מעניין, כאוטי. העולם הזה לא היה כה מעניין ומגוון לו היה מאוכלס על ידי בני או בנות מין אחד. הקוטביות הזו, ההשלמה, הניגודיות, המטוטלת שנעה כל העת בין משיכה וניתוק, בין חיבור ובין פרידה… כגלי הים האינסופיים. וכל העת, כל מין מתבונן בסקרנות במין הנגדי, מנסה לפענח את הפלא, את השריטות, את "איך זה מרגיש להיות" אישה או גבר.
כגבר שנוגע בנשים, אני זוכה להצצה אינטימית לתוך עולמן של הלקוחות שלי. לסקרנות הבוערת, לתשוקה למשהו אחר, לדחפים הטבעיים, ליכולת לומר בקול פנימי ברור: אני באה, בשבילי, מגיע לי. ככל שאני נחשף ליותר ויותר מהאנרגיה הגועשת שמתחת לפני השטח – האנרגיה הרגשית, המנטלית, היצרית הקסומה הזו שאצורה באישה, אני נוכח באינסופיות שבמהות הדברים. קצת כמו להרים את הראש ולהתבונן בשמים זרועי כוכבים. לכאורה אוסף של נקודות אור בחלל, 'הכל אותו דבר', לא? אך בפועל ככל שחוקרים ומגלים יותר, מבינים את העושר, האינסופיות, ההתרחבות המתמדת, היעדר הגבולות הברורים. אסטרונום לעולם לא אהיה, אבל כאן, ברמה הכי ארצית, במרחב החומרי-אנרגטי-תודעתי, זה שבו גבר נוגע באישה, אני חווה כל יום מחדש את יום האישה הסימבולי. ואני מוקיר תודה גדולה על הזכות.

הידוענית

"אסור שאף אחד יידע שאני באה אליך"

צהריים. שיחת טלפון ממספר חסום. אני כהרגלי מסנן ולא עונה לחסומים. כמה דקות אחרי כן שיחה ממספר טלפון קוי כלשהו. אני עונה, היא מוודאת שהגיעה לאדם הנכון, מברכת אותי בצהריים טובים ומבקשת כמה דקות מזמני.
אני: בבקשה, אני פנוי לשוחח, מה שמך?
היא: נגיע לזה בהמשך ברשותך… תשמע רוני, הייתי באתר שלך, קראתי הכל על העיסוי הארוטי, אהבתי. אני חושבת שמה שאתה מציע מתאים לי בול. אם הייתי כל אישה אחרת הייתי פשוט קובעת איתך כבר עכשיו…
אני: אבל…
היא: אבל אני מאוד חרדה לפרטיות שלי. ויש לי סיבה טובה.
וכאן היא מתחילה בזהירות להסביר לי שהיא דמות מוכרת מאוד במרחב הציבורי, מנסה מצד אחד להסביר לי עד כמה מוכרת, ומצד שני להישאר בינתיים אנונימית. בדקות הבאות מתפתחת בינינו שיחה מחוייכת על הדברים המוזרים ש"סלבס" נאלצים לעשות כדי להישאר אלמוניים כשצריך. אני מכיר קצת את העולם הזה משנים שבהן באתי איתו במגע יומיומי כצלם בהפקות שונות. שנים שלימדו אותי בעיקר לא להתרגש מעולם הזוהר, ולהבין שמתחת לעטיפה הנוצצת, גם המפורסמים עשויים מאותו חומר, אותן חולשות ותשוקות, וגם אם הם נהנים מפריבילגיות כלשהן או לייפסטייל משודרג, זה בא גם עם תג מחיר יקר במיוחד: אור הזרקורים התמידי המופנה אליהם. לא קל לנהל חיים אישיים כשאת מפורסמת.
"…אז אתה מבין… אני מתה לבוא אלייך, אני נמצאת כרגע בתקופה של צורך אמיתי במגע, בשחרור, ובעיקר לברוח… להיעלם לכמה שעות, אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה בלי להיחשף. אתה לא מבין איזה סרטים אני מריצה בראש סביב מה שיכול להסתבך. אחת כמוני שמגיעה לעיסוי ארוטי זו אטרקציה די גדולה…"
בנקודה הזו הכדור עובר אליי. אני מבין שהיא הניחה מולי בעצם סימן שאלה די גדול, בראש וראשונה: "האם אני יכולה לסמוך עלייך". אז אני מסביר לה את המובן מאליו בשבילי, שהסודיות שלה היא דבר בסיסי, עוד הרבה לפני הטיפול עצמו. מרגע שיצרה איתי קשר, אני רואה עצמי מחוייב לפרטיות שלה, וכשתגיע אליי נגבה את זה גם בכתב.
היא לא נשמעת רגועה יותר "רוני, אתה נשמע לי בחור אמין, אבל אני כל כך רגילה שאנשים רצים לספר שהייתי אצלם. אני לא יכולה לקבל שרות בשום מקום בלי שזה יתגלגל הלאה. לפעמים ממש מוציאים הודעת יח"צ מסודרת וברור שלא שואלים אותי אם זה מקובל עליי… אתה מבין ש…"
אני כובש את החיוך ועונה לה "כן, אני לגמרי מבין שלא אוציא הודעת יח"צ שהיית אצלי בעיסוי ארוטי" והאווירה קצת יותר קלילה, שנינו צוחקים עכשיו.
היא עוד מפטירה בצחוק "פדיחות"… אבל אני חוזר לנימה הרצינית: תראי, מה שאמרתי על מחוייבות לפרטיות ועל הסכמה בכתב זה טוב ויפה, וזה ברמה הפורמלית. אני רוצה שתביני שאותי אישית כל הנושא של פרטיות פוגש ברמה גבוהה יותר. זה גבוה יותר מ"אתיקה" או מ"הסכמים", וזה משהו שאני פשוט מאמין בו: הזכות של אנשים לפרטיות. לא משנה לי אם את מפורסמת או מישהי שאף אחד לא מכיר, מה ששלך – שלך. ולבוא אליי לעיסוי ארוטי זה הכי שלך.
אני יכול לומר לך גם שזה לא זר לי, לקבל לקוחות שצריכות להקפיד על רמת פרטיות גבוהה… כבר הגיעו אליי לא פעם עם כובע ומשקפי שמש ואני בסך הכל ממוקם בעיר רגילה די מנומנמת ולא בתל אביב הערנית.
השיחה נמשכת, היא כבר בנתה מספיק אמון ומרגישה מספיק נינוחה לקרב אותי לעולמה הפרטי, לאיזשהו רקע ראשוני על מה גרם לה ליצור איתי קשר דווקא עכשיו, ולבסוף היא אומרת: טוב, אז תשמע רוני, האינטואיציה שלי אומרת שאפשר לסמוך עלייך, שאתה מאוד מכבד אותי כאדם ולא כמישהי מוכרת ואני רוצה לכבד אותך בחזרה… לא נראה לי הולם שאמשיך להסתתר אז הגיע הזמן שתדע מי אני. היא אומרת לי את שמה ואני, קצת לא נעים לומר… לא מכיר. יש רגע קצת מביך כשאני משתתק לשנייה ואז אומר "או קיי", והיא: "עכשיו אתה מבין?" ואני: לא ממש… אני מקווה שלא תיעלבי אבל אני חלש מאוד ב'שמות' ובלהיות מעודכן בעולם המפורסמים. טלויזיה אני לא רואה, מדורי רכילות אני לא קורא, אני מתרחק מ"ברנז'ות" ואפשר לומר שאני די לא מעודכן…
אני מקווה שהיא לא מסתירה איזה עלבון קטן כשהיא אומרת לי "לא רגילה שאנשים לא מזהים אותי אבל דווקא מוצא חן בעיניי, מעדיפה שתכיר אותי כשאבוא אלייך ולא תהיה שבוי בתדמית הציבורית שלי".
אחרי שאנחנו קובעים והיא מוסרת לי את מספר הטלפון הפרטי שלה היא אומרת: ותשתדל לא לעשות עליי יותר מדי גוגל… אני באמת מעדיפה שאדם אחד בעולם הזה יכיר אותי רק כמו שאני מתחת לעטיפות…
ואני: אני בהחלט עומד להכיר וללמוד אותך מתחת לשכבות המיותרות…
והיא: מחכה לזה…

בריחה לשעתיים

היא יוצרת קשר, מבקשת לברר פרטים על עיסוי ארוטי, אני מסביר בפירוט והיא מקשיבה. מדברת בשקט, נשמעת לי עדינה, קצת מהוססת, אבל משהו במעט המילים שהיא אומרת ובאופן שהן נאמרות מרגיש לי מאוד ממוקד, מאוד זקוק. היא מתקשרת כי משהו – תהליך ממושך – הוביל אותה אליי. אני שואל בת כמה היא. היא עונה, ואז מוסיפה "חשובה לי מאוד הסודיות, אני באה מהמגזר, אתה מבין…". להמשיך לקרוא בריחה לשעתיים

יום שישי בצהרים

יש כאלה שבחרו שנ"צ, ויש אחת שהתעוררה, בגדול. וככה היא כתבה לי כעת:

"כשבאתי אליך היתה שעת צהרים של יום שישי, בחוץ כולם התרוצצו בטירוף לכאן ולשם, ומי שלא התרוצצו ישבו בבית הקפה הסמוך אליך, וכולם היו כל כך עסוקים בלעשות "יום שישי בצהרים". חלפתי על פני כל האנשים האלה כמעט בלתי מורגשת, להמשיך לקרוא יום שישי בצהרים

שבע בערב אחרי העבודה

היא מגיעה בדיוק בשבע, כמו שקבענו. נכנסת פנימה לבושה כמו מנהלת בהייטק, שזה בדיוק מה שהיא. מבקשת סליחה שצריכה לסגור עוד איזו פינה שקשורה בעבודה, שולחת הודעה, מחכה שניה לתשובה ומאשרת, ואז בהקלה מעבירה את הטלפון לשקט ומחייכת אליי: טוב, אז העבודה לא תטריד אותי עכשיו… מה שכן אני ממש אשמח עכשיו למקלחת מרעננת, אפשר?
אני מוביל אותה למקלחת ומראה לה היכן הכל נמצא. להמשיך לקרוא שבע בערב אחרי העבודה

מרחב בטוח בעיסוי הארוטי

אם ישאלו אותי מה המרכיב הכי חשוב בעיסוי ארוטי, אני חושב שזהו הביטחון, המרחב הבטוח. אמנם על מנת שהעיסוי יהיה גם מענג אני צריך לדעת לגעת בך, לדעת לחוש את תגובותייך ולהתאים את עצמי למה שנכון לך, אבל הדרך לכל המרכיבים הללו חייבת להיות בטוחה, מוגנת. להמשיך לקרוא מרחב בטוח בעיסוי הארוטי

אחרי החגים – בחזרה לעולם המבוגרים

אז איך היו החגים? ארוכים נכון? אז כן, זה נחמד שיש זמן רגוע להיות עם המשפחה, בלי לחץ, באווירת חג והתחדשות, וגם הסוכה זו אטרקציה שכל שנה מחדש עושה את העבודה ומרכזת אותנו בחוויה משפחתית שהופכת את המרפסת למקום הכי מגניב בבית. אבל איכשהו לקראת הסוף כבר מזדחלת ההרגשה שצריך וכדאי לחזור לשגרה. שהילדים יחזרו ללימודים, אנחנו נחזור לעבוד ולפרנס, ו… ומה עוד? מה חוץ מזה? להמשיך לקרוא אחרי החגים – בחזרה לעולם המבוגרים

לאן הולכים עם זה?

אחד הדברים היפים בעיסוי ארוטי הוא השחרור מדפוסי התנהגות רגילים בסקס. כשאני מעניק לאישה עיסוי, אני מעודד אותה להשתחרר, להיות בתוך התהליך, להתמסר לתחושות, ובעיקר – להתרכז בעצמה. הגישה הנכונה לעיסוי ארוטי היא להבין שזהו תהליך שמשחרר אותך מהצורך להעניק בחזרה להמשיך לקרוא לאן הולכים עם זה?

עד העונג הבא

היא עומדת בדלת, שיער פזור, שמלה קצרצרה, אני כבר מכיר אותה – אין כלום מתחת. נשיקה, חיבוק, מריצים צחוק על קוד הלבוש שלה ועל הנסיעה שלה במונית בדרך אליי… מתיישבים לדבר. אני מכין לה את הקפה שהיא אוהבת להמשיך לקרוא עד העונג הבא