"חד פעמי זה לנצח"

היא מתקשרת אליי לתאם, ופורשת בפניי סיפור חיים מסקרן שנשזרים בו יחד נישואים של הרבה שנים, מסעות חיים, תהפוכות מקצועיות ואישיות… באופן כללי ברור שהאישה הזו היא מיקס מעניין בין טיפוס מיושב ומיינסטרימי לבין מסלול חיים מפתיע, מאתגר. כאילו לא יכולות לעבור שנה שנתיים בלי שמשהו יטלטל את עולמה, לפעמים בטוב, לפעמים בפחות טוב, ולפי השיחה – כמעט תמיד בחיוך ובאופטימיות.
היא מדברת על מיניות. מיניות של תשוקות ששוטפות אותה כגלים. לא, היא לא פרפרית, או במילותיה "למרות כל מה ששמעת , במשך השנים הארוכות האלה הוא הגבר היחיד איתו שכבתי. בעצם, נשאיר מקום לספק לגבי איזשהו ערב באיזושהי הזדמנות מאוד מיוחדת אבל אני לא לגמרי בטוחה מה היה שם ואני אקח את הסוד הזה איתי לעולמות אחרים". אבל היא עשתה דברים. בעיקר שברה מוסכמות. היא רקדה עירומה במדבר, היא הייתה הראשונה בה נגע גבר צעיר ובתול, היא יצאה לבד בתחפושת בעיר זרה למועדון מסתורי בו אנשים הגשימו פנטזיות וסטיות, שם מצאה את עצמה שולפת מישהי ממצב של ניצול והשפלה ומסיימת איתה את הערב בין סדיני המלון. היא פלירטטה תמיד עם הפנטזיה, עם התבערה הפנימית. במובן מסויים היא כל כך מינית שזה ממלא אותה עוד בטרם באה במגע עם פיתויי העולם החיצון. במובן אחר, נגזר עליה להיות תמיד ערנית לחיפוש, להרפתקה, להעלות את רף ההגשמה טיפין טיפין.
"וכאן אני באה אלייך"
"אני מחפשת חוויה חד פעמית, כהמשך טבעי לחוויות ששמעת כאן. לא סתם נתתי לך את ההרצאה הזו, רציתי שתכיר אותי קצת ותוכל להכנס לראש שלי. אני באה לחוויה חד פעמית ולכן אני באה מאוד מדוייקת. אני לא מחפשת משהו מורכב או מסובך, ולא זקוקה להמשך ביום שאחרי, ולא אכפת לי אם אשאיר אצלך משהו ממני או לא, אבל אני באה כל כולי ואני נכנסת אלייך לשעתיים שבהן אני דף חלק בספר פתוח ואתה מוזמן לכתוב בו, לצייר בו כרצונך וכמיטב כישורייך. סומכת עלייך שלא תקמט ותקרע. מרגישה בידיים טובות ואני הולכת עם תחושת הבטן שלי". וכך היא באה אליי, וההתרגשות שבה נדבקת גם בי, וכשהיא נכנסת אני מכבה את האור בחוץ ואין יותר עולם. יש רק את הרגע והמקום וכל שרוטט בתווך. וכשהיא הולכת, שובל ריח מתוק נחרט בזכרון, ובאותו יום יורד הגשם הראשון והאוויר מספר על סתיו.
חולפים הימים, שבועות הופכים לחודשים, עונה מתחלפת. עונה באה.
ובסתם יום של חול, ניצנוץ של טלפון וצליל של הודעה. וכשאני מושך מלמעלה את שורת ההודעות אני קורא חמש מילים שמחייכות אליי: "אפשר שוב לבוא לחד פעמי?"

זה שלך.

החיפוש אחר העונג חוצה גילאים, סטטוסים, תרבויות ואמונות. מגיע שלב מסויים בחיים שבו משהו מתעורר, משהו נעור לחיים, עמוק מתחת לפני השטח. אחרי שנים של הסחות דעת של החיים שדוחקות את המיניות לתחתית סולם העדיפויות, אפילו עד כדי א-מיניות מוחלטת, נלחץ איזה סוויצ' בראש ובגוף, ואת יוצאת לחקור. "יוצאת" זו מילה קצת מוזרה בהקשר הזה, כי בעצם את עסוקה בלהכנס פנימה, להקשיב לגוף, לסימני השאלה שבראש, לסקרנות שמובילה אותך להתנסויות חדשות. עם עצמך, איתו, ו… בחוץ. וזה שלך.
זה שלך כי זה משהו פרטי, משהו שאת בוחרת כמה, איך ועם מי לשתף.
זה שלך כי זה משהו שרק את יכולה לאפשר, להניע, לחקור ולהעז.
וזה שלך פשוט כי את מגיעה להבנה שמגיע לך. כי אחרי שנים של הדחקה שאולי היית מודעת לה ואולי לא, את רוצה לשים את עצמך במרכז, בזמן ובמקום הנכונים לך, ולחוות יותר עונג, יותר חושניות, יותר.

ולפעמים זה קצת מבהיל, המחשבה הזו ששנים רבות "בוזבזו" בקהות חושים, בחוסר חיבור למיניות שלך, לעצמך. מן מחשבות כמו "איפה הייתי כל הזמן הזה?" או "אולי איבדתי את זה לגמרי?"… וכמובן "מאיפה מתחילים בכלל אחרי כל כך הרבה שנים…"

אז קודם כל מתחילים בלא להבהל מהפחד. לא להילחם בזה. זה בסדר שיש בך בילבול, ויש בך קולות סותרים, וזה בסדר שאת לא ממש יודעת איך להתחיל, ואיך זה יהיה, והאם את בכלל מסוגלת. אל תילחמי בזה. הקולות יירגעו מעצמם בזמן הנכון. כשרעשי הרקע הללו נוכחים, עברי למצב התבוננות, קבלי את הבילבול והחששות בהבנה.

יש משהו מעניין שקורה כשהדברים מתחברים נכון יחד, כלומר כשמגיעים לנקודת זמן ומקום בה הראש משוחרר, מגורה, והגוף במצב עוררות וריגוש מיני: הגוף נזכר. לפעמים הגוף נזכר בדברים שלא ידעת ששכחת בכלל, תחושות חדשות לחלוטין. אבל אני בכוונה משתמש במילה 'נזכר' כי הגוף יודע. הוא תמיד ידע. אולי לא השתמשת, אבל הגוף שלך יודע לעשות דברים נפלאים, גם כשזה מגיע לעונג המיני. לפעמים כשאני מענג מישהי שזו לה הפעם הראשונה שהיא חווה סוגי מגע ועונג חדשים, אני שם לב לפער בין החווייה של העונג לבין היותה ממש מופתעת מעוצמת התחושות. בדימוי, אולי זה קצת כמו לרכוש איזו מיומנות חדשה, לדוגמה ללמוד לרכוב על אופניים, או ללמוד לשחות. בהתחלה זה נראה כמעט בלתי אפשרי, אבל באיזושהי נקודה הכל מתחבר יחד, הגוף פתאום מתחיל לנגן באוטומט את המיומנות החדשה, ובעקבותיו התודעה עושה צעד קדימה, משתחררת מעוד חסמים, מתחברת לעוד שפע.

אז זה שלך, ושלך הגוף המופלא שמשרת אותך.
חברי לתוך זה סקרנות, קחי נשימה עמוקה, שחררי נשיפה… וזה מתחיל….

הפשטות שב-wow, או: הגוף יודע, הגוף זוכר.

"אז רוני… וואו… מאיפה להתחיל?
יצאתי ממך אחרת מאיך שהגעתי"


היא נכנסת עם התרגשות גדולה, עם סימני שאלה, עם הרבה זמן שעבר עליה בהיסוסים, בהתלבטויות. בדיעבד, נעימה לי המחשבה שהייתי עבורה הגשמה של פנטזיה, אך גם חבל לי בשבילה שבהגשמה הזו הייתה כרוכה תקופה לא מבוטלת של התלבטות, של חששות.
אבל היא כאן.
והיא פתוחה אליי.
היא פתוחה יותר ממה שהיא יודעת.
כי היא יודעת שהיא רוצה להיפתח, אבל היא לא בטוחה שהיא מסוגלת.
מסוגלת להתמסר, מסוגלת לחוות. לחוות בכל החושים, לדבר את השפה הזו, שפת העונג.
אני רואה אותה.
מקסימה אמיתית, ככה כמו שהיא עם ההיסוס, והחשש, והסקפטיות.
אני רואה אישה.

"לקח הרבה זמן עד שהצלחתי לאסוף קצת אומץ ולהגיע אלייך.
את ההמשך אתה כבר יודע…"


כשהיא שוכבת על מיטת העיסוי ואני חש אותה, אני מרגיש שני דברים: כמה היא בהקשבה, עם כל הגוף, וכמה היא מחוברת, מתחברת, כמה היא איתי. בניואנסים קטנים, הושטת יד, הרפיית השרירים, מגע חוזר, היא מספרת לי בלי מילים כמה היא נוכחת, כמה היא בוטחת, כמה היא רוצה להתמסר ולחוות דרכי את עצמה, ולהתקרב, להיות כאן ועכשיו שניים, בתוך חווייה אחת.

שכבות של אשמה מתקלפות, שנים של תפיסה עצמית שגוייה מקבלות תפנית מסקרנת, משהו אמיתי מתגלה מתחת לפני העור. והעור – כולו עקצוצים טובים של עוררות. של גירוי חושי. אני נושף. היא נושמת אותי פנימה.

"הרגע הכי חזק ומרגש בשבילי היה הרגע שבו…"

המילים שלה מחזירות אותי לאותם רגעים. אלה מילים שיישארו בינינו, כי ההמשך של המשפט שלה, על הרגע החזק והמרגש הוא התמצית של הסוד. של האינטימיות. ואני מתרגש בחזרה, לקרוא את מילותיה, כמו שהיה מרגש לקרוא אותה בכל החושים. אני מתרגש כי זכיתי לראות אותה פנימה, הכי כמוסה והכי פתוחה, ולא היה באותם רגעים דבר מלבד הנוכחות הפשוטה והטבעית וזה כל כך טבעי שזה מרגיש כמו הזיה.

"החיוך לא ירד ממני כל היום. החושים התחדדו…
… יש לי עוד הרבה מה לכתוב אבל אעצור כאן…"


תודה לך, מקסימה.

שפיכה נשית – לא מיתוס, אבל גם לא טרנד

נתחיל בעובדות. פעמים רבות נשים חוות אצלי על מיטת העיסוי שפיכה במהלך העיסוי הארוטי. אם יש איזשהו ספק (בשנת 2019 עדיין יש?) ששפיכה נשית היא דבר אמיתי וטבעי, אני כאן כדי להפריכו: זה קיים וזה נפלא. זה בטח לא מיתוס.
מצד שני, אני מציע גם להרגיע קצת עם הטרנדיות שאופפת בימינו את עניין השפיכה. נתקלתי בלא מעט זוגות, בהם הגבר למד להביא את זוגתו לשפיכה בצורה שנלמדה ככל הנראה מסרטי פורנו. ופורנו, כפי שאנחנו יודעים זה במילים עדינות – לא מציאותי, לבטח לא ספר הדרכה לחיים. השפיכה הפורנוגרפית היא על פי רוב משהו שפחות קשור לעונג ויותר קשור למכניקה, כשהמגע באיבר המין מאוד חזק, מאוד אינטנסיבי, וזה ממש "מאלץ" את האישה לשפוך. אם יש שם עונג, הוא במקרים רבים יותר מנטלי מאשר פיזי. כי השפיכה האמיתית, הנשית, זו שאני רוצה לדבר עליה, היא שפיכה שלא מאלצים, אלא משהו שקורה מעצמו כשמגיעים לרמת ריגוש מאוד גבוהה.
אז בואו נעשה רגע ריסט, נשכח את מה שראינו בפורנו או במסיבת חילופי זוגות ונחזור להתחלה.

מהי שפיכה נשית

נתחיל במה היא לא. השפיכה אינה אותו נוזל שמרטיב את איבר המין הנשי לקראת חדירה, הנוזל החלקלק והסמיך מעט שמופרש מבלוטות הברטולין שממוקמות בחלק התחתון של איבר המין. השפיכה הנשית לא מגיעה מבלוטות הברטולין ולא מתוך הווגינה.
מקור השפיכה הנשית הוא ב"בלוטות סקין" שממוקמות על הקיר הקדמי של הווגינה, סביב הקצה התחתון של השופכה. הבלוטות הללו מתנקזות לתוך השופכה והחוצה ליד פתח השופכה ומקבילות במידה מסויימת לבלוטת הערמונית של הגבר, גם מבחינת הרכב הנוזל המופרש מהבלוטות. גירוי מיני גבוה, במיוחד גירוי של נקודת הג'י הממוקמת בתוך הווגינה (בסמוך לבלוטות סקין) מביא, במקביל לאורגזמה או ללא קשר הכרחי אליה לשחרור של נוזל מהבלוטות. כמות הנוזל יכולה להיות מזערית וכמעט בלתי מורגשת, ויכולה גם להיות משמעותית ולהתבטא בהשפרצה ממשית. ועדיין, ממטרות של פורנו זה ממש לא הדבר האמיתי…
הקירבה והקשר של הבלוטות לשלפוחית השתן מביא גם לספקנות ולמבוכה לגבי האם מדובר בשפיכה או פשוט בהשתנה. וגם כאן ראוי לזכור להפריד בין פורנוגרפיה לבין עונג אמיתי. כאשר צופים בפורנו ורואים שם מיזרקות אינסופיות של שפיכה נשית, מדובר קרוב לוודאי בהשתנה. השחקנית (זוכרים? פורנו זה משחק, זה לא החיים עצמם) דאגה לשתות הרבה לפני תחילת הצילומים, ולמדה לשחרר את הסוגרים תוך כדי המגע המיני או העינוג הידני. התוצאה: פארק מים באוגוסט… הרבה בלאגן.
אם היו מנסים לצלם את השפיכה האמיתית יש מצב שהסרט היה הרבה פחות מרגש את קהל צרכני הפורנו. זאת מכיוון שבמרבית הפעמים ממש קשה להבחין בה. לעומת זאת אם תטעמו או תתבוננו בשפיכה האמיתית לא תוכלו לטעות בה: היא נטולת טעם כמעט (בשונה משתן), היא עדינה ונוטה לגוון לבנבן חלבי מעט. היא חמימה ופורצת בקילוח עדין או בשפיעה ממשית במקביל לרמות העינוג הגבוהות בהן האישה נמצאת.

הדרך הנכונה לשפיכה הנשית

אף על פי שהשפיכה היא מן רגע די אקסטטי ועוצמתי, הדרך הנכונה אליה היא מעודנת וקשובה. הצעד הראשון שאני ממליץ לעשות לפני סיטואציה בה את רוצה לחוות שפיכה: לרוקן את שלפוחית השתן. ולהלן ההסבר: כפי שהסברתי קיים קשר הדוק בין בלוטות סקין ופתח השופכה. הבלוטות מתנקזות החוצה דרך השופכה. זאת גם הסיבה לכך שכשאישה מתקרבת לשפיכה, היא עשויה להרגיש שעומד לברוח לה שתן. ומה התגובה הטבעית להרגשה ש"תיכף בורח לי פיפי"? נכון מאוד… להתאפק, להתנגד. וכך קורה שנשים רבות מגיעות קרוב מאוד לשפיכה ו… עוצרות את עצמן, ונמנעות מלשחרר.
לכן, אם לפני כן רוקנת את שלפוחית השתן, את יכולה להתמסר לתחושה ולהשתחרר. הראש מבין שזה כנראה לא באמת שתן, ושמשהו מאוד נעים מתרחש ואת רוצה לחוות את זה.
וכעת למגע עצמו. הרעיון הוא לבנות עונג לאורך זמן ממושך ורמת ריגוש גבוהה. השפיכה לא צריכה "להיכפות" על הגוף אלא פשוט להתרחש מעצמה. אני ממליץ על פרק זמן של לפחות חצי שעה של עינוג שנבנה מהחוץ פנימה (לכן העיסוי הארוטי מתחיל בכל הגוף ובהדרגה עובר להתמקדות באיברים האינטימיים), עד למצב של ריגוש גבוה. במצב הזה, כאשר הנשימה כבר מואצת, הדופק עולה ואיבר המין מגורה וכלי הדם בו מוצפים, אפשר להתקדם ולהתמקד יותר בעינוג נקודת הג'י שבקידמת הווגינה. כאן צריך להפעיל הרבה הקשבה ורגישות ולחפש את הקצב, הזוית ודרגת הלחץ (חשוב!) הנכונה לך. ככל שעוברות הדקות ואת במצב מתמשך של עינוג שכולל גם את נקודת הג'י, עולה הסיכוי לשפיכה. יש נשים שעוזר להן להיות כבר אחרי אורגזמה דגדגנית. מהמקום שלי כמטפל – זה פחות קריטי, למרות שזה יכול לעודד את התהליך. הדבר הכי חשוב הוא – עונג, והרבה ממנו.
בשלב האחרון שלפני השפיכה יש תחושה שלפני התפרצות. לצערי, לי כגבר מאוד קשה לתאר לך איך תרגישי, אבל הדבר המדהים הוא שכשאישה עומדת לשפוך אני לגמרי מרגיש את זה, אני חש שזה מגיע. בשלב הזה אני ממקד קצת יותר (דגש על קצת) את המגע באיזור הג'י, ומגביר (קצת!) את הלחץ שם, ופשוט מזמין את השפיכה להגיע. מחכה לה. והיא מגיעה. תחילה בקילוח קטן וחד וזהיר, מן התגנבות קטנה של מים מעל פי הסכר, ואז בסדרה של קילוחים שופעים ועוצמתיים יותר המלווים בהתכווצויות אורגזמיות עוצמתיות. בשונה מהשפיכה הפורנוגרפית, אני לא מפמפם את איבר המין עם האצבעות כאילו מדובר בכלי עבודה של שיפוצניק. להיפך, אני מחפש את הדרך לחבר את האקסטזה עם העדינות, עם הקבלה.

הצד המנטלי של השפיכה

נסתכל רגע על השפיכה הפורנוגרפית, הטרנדית: הגבר כובש, דומיננטי, חזק וקשוח בתנועותיו. האישה נכנעת, השפיכה "מאולצת" להתפרץ מתוכה, תוצאה של הכניעה ללחץ ולמהירות של המגע. כפי שציינתי בתחילת הפוסט, יתכן וחלק מהזוגות או הנשים יפיקו איזשהו ריגוש מנטלי מהתחושה הזו של הכיבוש-כניעה. כמו שאנשים מתרגשים גם מיחסים בדס"מיים.
לעומת זאת השפיכה שתיארתי כאן למעלה, זו שבעיניי היא השפיכה האמיתית, הרצויה, מגיעה מכיוון מנטלי אחר לגמרי: יופיו של הרגע, התמסרותו של הגבר לעונג של האישה, התמסרותה של האישה לתחושות ששוטפות אותה, ואז… כשזה קורה, כשהשפיכה זורמת ממך החוצה, זהו רגע טהור ומדויק של חיבור פיזי-מנטלי שיש בו עוצמות אחרות. זוהי לא "עוד אורגזמה" ולא סתם שיא. זו חוויה של התעלות שבדרך כלל מותירה את האישה שעברה אותה עם חיוך יפה על הפנים, וזרמים מגניבים בתוך הגוף. כשזה קורה, יש מן תחושה ש – זה הדבר האמיתי. זה העונג כפי שהטבע הועיד אותו להיות. ובשונה מה"כיבוש-כניעה" של הפורנו, זוהי חוויה של חיבור מעצים לשני הצדדים, חוויה מאחדת.

שפיכה מובטחת?

לא פעם נשאלתי בשיחות המקדימות: רוני, אתה יכול ללמד אותי לשפוך? אני מחייך כשאני נתקל בשאלה הזו כי זה קצת כמו לשאול מורה לנהיגה אם הוא יכול ללמד אותך לעבור טסט…
יש לך את היכולת (לכל אישה כמעט יש), יש לי את הנסיון והידע, ועדיין, אין דבר כזה "שפיכה מובטחת". מכיוון שאני לא מאמין בשפיכה מאולצת ופורנוגרפית, אני גם יודע שהדרך לשפיכה האמיתית היא לפעמים מעט חמקמקה ולוקחת זמן. לא תמיד זה יתרחש בנסיון הראשון. לא חוכמה לאלץ אותך לשפוך באמצעות מגע אגרסיבי. היופי הוא להזמין אותך לחוות רמות כל כך גבוהות של עונג, שהשפיכה תתרחש מאליה. ולכן אם שפיכה נשית מסקרנת אותך, אני מזמין אותך לשחרר את הראש, להצטייד בסקרנות בריאה ו… לצאת למסע החקר.
אם את חושבת שאני האיש הנכון לעזור לך לחקור את השפיכה הנשית שלך, את בהחלט מוזמנת להיות לקוחה שלי. אם זה יצליח – נפלא. ואולי גם בלי שתשפכי תגלי רמות חדשות של עונג, שזו בעצם המטרה המרכזית, לפני הכל…