במקדש הארוטי

אחד המנועים החזקים שמפעילים אותי הוא יצירה. אני אוהב ליצור. זה פוגש אותי בכל מיני תחומים, קטנים וגדולים. בין השאר, בעיצוב של המקום המיוחד בו אני מקבל את לקוחותיי ומטפל בהן. זה מתחיל בתאורה נכונה ומסקרנת, ממשיך בריחות, בצלילים, ובאלמנטים עיצוביים שונים. בעצם העיצוב והתכנון של המקום מגיע מהמקום המנטלי לא פחות מהפן הויזואלי. אלמנטים חושיים וחומריים מהעולם הטנטרי, מהטבע, ומהחיבור בין אדם ומקום.
תהליך העיסוי הארוטי מורכב, אישי ומשתנה. כמו בעיצוב המקום, גם את העיסוי הארוטי אני מעצב ללא הרף. הוא תמיד בתהליך של התפתחות, עדכון וחקר סקרני.
השעה מאוחרת, זהו טיפול לילי. היא שוכבת על מיטת העיסוי, מסדירה נשימה אחרי אורגזמה נהדרת. יד אחת שלה על בית החזה, יד שנייה בתוך ידי. אני מתבונן בה. תערובת יפה של עונג ותשישות, בכל זאת עבר עליה יום ארוך והנה ממש כאן ועכשיו היא רטטה באנרגיות מטורפות. אני רוצה ללמד אותה עכשיו משהו על רפיון, על שחרור, ועל איך שזה מתחבר לעונג.
ידיי לא עוזבות אותה, אך המגע כעת אינו מיני. הליטופים ארוכים, עמוקים ואיטיים. אני עובר על כל הגוף, ועורה שספג את שמן העיסוי מקבל אותי בחלקלקות נעימה לשנינו. האור קלוש, ובמעט האור הזה גופה מבהיק. פניה זורחות. אני מגיע לצוואר, מרים מעט את הראש ותומך אותו בידיי ומתחיל בעיסוי בתנועות חזרתיות מהגב העליון, דרך העורף ועד לבסיס הגולגולת. לאחר מכן אני ממשיך במשיכות ארוכות ואיטיות מהעורף אל הקודקוד ואוסף את שיערה במשיכה עדינה. היא נמסה לי מתחת לידיים, הבעת הפנים שלה מספרת לי שהיא עכשיו במקום לא פחות טוב מאורגזמה, היא בהתמסרות ובהרפיה מלאה. הרגע הזה, שנמתח על פני דקות ארוכות וחסרות מחוגים טבול בקסם המגע והאנרגיה. לאט אנחנו קושרים שוב שיחה, במילים מדודות, עם הרבה רווח ביניהן. היא פוקחת לרגע עיניים, מחייכת אליי: אני מרגישה כאילו אני באיזה מקדש.
כמה נכון. כי הרגע הזה קסום והאווירה כאן בינינו מקודשת. אני כל כולי בהענקה, בהתמסרות ליופיו של הרגע, יופיה של הנתינה… והיא, מרחפת בקסמי העונג, פתוחה, מקבלת, נושמת את כל הריחות והתחושות והזרמים לתוכה.
אט אט אני מסיים בהדרגה לגעת. ידיי עדיין סמוכות לגופה שמגיב לאנרגיות. התכווצויות קלות לוחשות לידיי: מרגישה… את הזרמים, את החום. אני נפעם, איך הגוף שלה יודע בלי שאצטרך להדריך אותה לעבור מהאירוטי לאנרגטי, מעולם המגע המענג לעולם האנרגיה של הטנטרה. יש דברים שפשוט קורים בלי מאמץ אחרי מספיק זמן של עונג מקודש.
החיבוק של סיום הערב קטן על יופיו של המעמד.
שעה שאנחנו נפרדים שוב וידינו מתנתקות, נשאר בינינו, בתוך המרחב היפה שנוצא כאן – מקדש התענוגות הטנטרי. המקדש הארוטי.

החופש שאחרי החופשה – וחיבור אינטימי

תם וחלף פסח הארוך. ווטסאפ ממנה: רוני, מה שלומך? אני רוצה לקבוע עיסוי ארוטי… אתה פנוי ביום ___ בשעה ___? אני בודק יומן ומאשר ואנחנו קובעים. הפעם אני כבר לא צריך לערוך איתה שאלון מקדים כי זו פעם שנייה שהיא מגיעה אליי, אבל לפני שמסיימים את השיחה הקצרה היא כותבת: "יופי, אני שמחה, לגמרי צריכה את זה אחרי כל החג הזה…" תתפנקי לך, אני כותב…
כשהיא נכנסת בשעת צהריים אני מקבל אותה בחיבוק. היא מציינת ששוב המקום הזה מצליח להפתיע אותה באיך שהאווירה כאן מנותקת לגמרי ממה שבחוץ. פה אין ממש לילה ויום. אור הנרות מרצד על הקיר והמוזיקה השקטה של הפעמונים הטיבטיים עוטפת אותנו בקסם. יושבים לדבר קצת.
היא מספרת שבחג הספיקו לצאת לחופשה משפחתית והיה מוצלח ומעייף. 24/7 עם הבעל והילדים זה אמנם שינוי מרענן מהשגרה של עבודה-בית אבל גם זה יכול להיות שוחק אחרי כמה ימים… אני מסכים איתה ומציין שלפעמים אחרי החופשה ממש צריכים חופש… מה שנכון נכון.
לפני שאנחנו ניגשים לחדר העיסוי היא מספרת לי שבעקבות הטיפול הקודם היא התחילה לתרגל את סוג המגע שגילינו שעושה לה טוב. גם כשהיא עם עצמה וגם כשהיא עם בן הזוג. "תקשיב… זה שידרג לי לגמרי את ההנאה מסקס. קודם כל אני מגיעה יותר בקלות לאורגזמה, וחוץ מזה אני מרגישה יותר טוב עם הגוף שלי כי השתחררתי מהסרטים שרצו לי בראש על כמה זה קשה ומייגע ליהנות. חזר לי הכיף… טוב מה אני חופרת לך עכשיו, בוא נעבור לשם…". מצחיקה זאת, אני אוהב שאנשים לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות.
—-
היום בא לי לחדש לה עוד משהו. זו המחשבה שעוברת לי בראש זמן מה לאחר שהתחלנו כשהידיים שלי מחליקות על הגב התחתון, מושחות אותו בשמן שמבריק באור הנרות. בפעם שעברה הייתה לנו משימה: היא באה במטרה ברורה להצליח לגמור מהמגע שלי. היא גומרת בקלות עם ויברטור, אבל לא מצליחה לגמור כשהיא עם הגבר שלה ועם אלה שהיו לפניו… וככה זה שנים, וזה מציק לה, ולפעמים היא מזייפת כדי שירגיש טוב עם עצמו, ולפעמים נדמה לה שכמעט כמעט, אבל על מי היא עובדת… הויברטור עושה תוך שלוש דקות מה שהוא לא מצליח, או אולי היא לא מצליחה אפילו בחצי שעה וזה משגע אותה. אז עבדנו על זה, והצלחנו "לפצח" את הקוד לסוג מגע או אפילו שניים שממש מעיפים אותה לעולם שכולו אורגזמה. אבל בא לי לחדש לה היום.
—-
הפנים שלה סמוקות, הנשימה מהירה, רטט קל של השפתיים והגב המקושת חוזר אט אט אל המזרון. האורגזמה ששטפה אותה מתחילה להירגע, ואני מפזר קצת את העונג מעלה ומטה באמצעות משיכות ידיים אטיות. אני מאט את הקצב עד לעצירה כשיד אחת שלי על החזה שלה מעל מפתח הלב ויד שנייה על הבטן התחתונה. היא פוקחת עיניים והמבטים נפגשים. היא שקטה ומצפה ואני מחייך אליה חיוך של "לא סיימנו" וידיי חוזרות לתנועה והפעם למעלה. אני מתעכב על אזור הצוואר והיא נמסה לי לתוך הידיים. הגוף שלה מתמסר כולו ויש לי את כל הקשב הפיזי שלה כרגע, אבל מה שיותר חשוב – הקשב המנטלי. אנחנו צמודים מאוד עכשיו. יש בין שנינו הבנה ואמון לגבי הגבולות של הסשן הזה, אבל בתוך המרחב שתחום בתוך הגבולות היא מגלה כעת משהו חדש על העונג שלה: אני משחרר את הצורך ב"טכניקה" של המגע עליו עבדנו ואני נותן לטבעיות הפשוטה של שני גופות צמודים לעבוד. היא שוב מקשתת את הגב כמו מחפשת אותי ומתקרבת עוד יותר. הרגליים שלה נצמדות אל ירכיי, הידיים שלנו משולבות. יש לרגע הזה קצב ונשימה וטיפוס מעלה ואני מרגיש את הרטט שנבנה בה, רטט שאני כבר מכיר מבפנים. אורגזמה. אבל הפעם זו לא אורגזמת התפוצצות. הפעם היא נשארת שם למעלה הרבה יותר זמן, והיא שוכחת לגמרי את ה"משימתיות" של לגמור, היא פשוט נוכחת, ונשטפת בעונג. אנחנו נשארים ככה כמה דקות בעיניים עצומות, מהופנטים מעוצמתו של הרגע. לאחר מכן אני מזדקף מעליה, ובהנחות ידיים אטיות לאורך גופה מסיים את הטיפול.
—-
"איזה כיף" זה פחות או יותר מה שהיא מצליחה לומר כשהיא פוקחת שוב את העיניים. אני מניח את היד שלי על היד שלה. "לגמרי איזה כיף" אני עונה.
– ושמת לב מה קרה כאן עכשיו?
– אני עוד מעכלת… ספר לי מה זה היה?
– חיבור. פשוט חיבור. היית כל כך משוחררת ולא עסוקה במחשבות ובמטרה מוגדרת, והייתי איתך בדיוק באותו סטייט אוף מיינד ופשוט אפשרנו לגופים שלנו להתחבר בטבעיות ולרקוד יחד.
– אני יכולה לשאול משהו?
– בטח… שוט
– איך אתה מצליח להישאר ככה בשליטה ולא להיסחף? היה הכי טבעי עכשיו שתוריד את התחתונים ותחדור אליי, לא הייתי מתנגדת, אפילו רציתי את זה. למה לא בעצם?
– אני חושב שזה חלק מהיופי של מה שהיה כאן עכשיו. שלא פעלנו לפי דפוסים מוכרים.
– תסביר…
– אני מניח רגע בצד את הגבול שממילא קיים תמיד בטיפול. אני לא שוכב עם לקוחה שבאה לעיסוי.
– אוקיי, תמשיך…
– אבל מעבר לזה, מכיוון שהחדירה לא הייתה מלכתחילה רלוונטית, יכולנו להתמסר לגמרי לחיבור ולרגע בלי למהר לאנשהו, בלי להתקדם הלאה. פשוט להיות. ונוצר בינינו סינכרון יפה, משהו שדומה קצת לריקוד… אבל גם יותר…
– גם הרבה יותר אינטימי…
– בדיוק, אינטימי ומחובר. ובעיניי זה קסום מה שהיה פה עכשיו. תודה לך.

וככה אנחנו מסיימים קסם של מפגש.


"אף פעם לא חוויתי אורגזמה"

המשפט המכושף הזה… כמה עוצמה אפלה יש בו. כמה האמירה הזו טעונה.
מה באמת מסתתר שם, מאחורי אמירה כזו, על מישהי שבכל חייה, בין אם היא בת 25 ובין אם בת 50, לא חוותה שיא? האם "פשוט" לא לחצו לה על הכפתורים הנכונים? או אולי, מה שהיא לא חוותה זה בעצם יותר מאורגזמה… אולי היא לא באמת חוותה את עצמה עד הסוף?
הפיסקה הנ"ל לא נועדה להבהיל אותך, אלא לאתגר אותך לחשוב קצת אחרת על האורגזמה החמקמקה שטרם ביקרה אצלך. שלא יהיה ספק: אני בהחלט סבור שכל אישה מסוגלת וראויה לחוות אורגזמה, אבל פעמים רבות החסמים שעומדים בין אישה ובין האורגזמה שלה אינם בהכרח כרוכים בסוג מגע מסוים או ב"טכניקה" כזו או אחרת. לפעמים הדרך לאורגזמה עוברת גם במקומות אחרים. הנה לך כמה נקודות מעניינות להרהר בהן, הנה כמה חסמים אפשריים שמעכבים נשים מלגמור:

  • מטען תרבותי. עיוותים וחסמים רגשיים ומנטליים שמלווים אותך עוד מילדותך. איסור על מגע באיבר המין, הקניית תחושה שמין הוא דבר מלוכלך וכפוף לאיסורים, הקטנת האישה כדמות משרתת, נשלטת, נתונה לפיקוח רכושני ומצופה להתנהגות מסוימת לפי קודים שמרניים פטריארכליים… ועוד.
  • חוסר בנוכחות. רעשי רקע תמידיים, מחשבות בלתי פוסקות, דפוסי התנהגות, ריצוי, וקונפליקט בין נתינה וקבלה (של מגע ועונג). אפילו צפייה בפורנו יכולה עם הזמן להרחיק אותך מלהיות נוכחת, כיוון שסרטי הפורנו (שרובם ככולם אינם נאמנים למציאות) מייצרים אצל הצופים התניה בין סקס לבין המלאכותיות שבפורנו. שזה הפוך מלהיות נוכחים באמת.
  • חוסר בשלווה, ברוגע, בקצב אחר
  • חוסר באיזון, כאשר צדדים שונים באישיותך נדחקים ואינם מקבלים ביטוי הולם. כאשר את מביאה למיטה אנרגיה גברית מובהקת או אנרגיה נשית בלבד. זה המקום לציין שבכולנו – גברים ונשים – מתקיימת וצריכה לקבל מקום וביטוי – אנרגיה גברית ואנרגיה נשית. דוגמה לאישה שמביאה לסקס אנרגיה גברית: כאשר את "מתנפלת" על הגבר, מבקשת ממנו לחדור לתוכך בבהילות ("אני צריכה אותך בתוכי עכשיו!") זו על פי רוב אנרגיה גברית. אין בזה רע, אבל אם תמיד את מתנהלת כך, ואת לא מגיעה אף פעם לאורגזמה, נתתי לך פה חומר למחשבה… תתחילי לחקור בזה (או פשוט תשאלי אותי). לחלופין אם את תמיד תמיד כנועה, מרצה, מובלת, היכולת שלך להביא אלמנטים גבריים לתוך המרחב המיני עשויה להיות המפתח להעצמת העונג והשלמת החוויה המינית.

עכשיו אני רוצה להכניס אותך לחדר העיסוי בו אני מטפל. החדר הזה (הן המקום והן הזמן) הוא המרחב שבו מתאפשר לא רק "ללחוץ על הכפתורים הנכונים", אלא לנסות להתכתב עם הנקודות והחסמים שפירטתי לעיל והרשימה עוד נמשכת. כשאני מזמין אותך להתמסר למגע שלי בך, אני בעצם מזמין אותך לשחרר. לשחרר את ההתניות, את החסימות, את הדפוסים המסרסים. אם ניקח כדוגמה את המטען התרבותי, ונניח שאת סוחבת על גבך אמירות שינקת מהבית, אמירות שגרמו לך להיסגר, להרגיש לא ראויה, לא משוחררת במיטה, העיסוי הארוטי לא מתיימר להיות שקול לטיפול פסיכולוגי. אינני פסיכולוג. לא אלך איתך אחורה בניסיון לפענח מה "התקלקל" שם. את זה אשאיר לבעל המקצוע הרלוונטי. תחת זאת, אני רוצה לאפשר לך מרחב צמיחה, בו תרגישי שאת יכולה לשחרר את החסמים ההם. לעתים, אפשר שנים ארוכות לנבור בעבר בסשנים טיפוליים מבלי לצעוד קדימה. התפיסה שלי היא שבמקום להמשיך לנבור בעבר, יותר חשוב לייצר בתוכך אמירה חזקה וברורה: זה כבר לא משרת אותי, זה לא מצמיח אותי, אני בוחרת לשחרר את זה. וכשאת בוחרת במודע להיות נוכחת כאן ועכשיו, במרחב הארוטי, הטנטרי שאני מציע לך, פתאום מתבהרת תובנה פשוטה ויפה: זה פחות ה"קושי להגיע" לאורגזמה ויותר ביכולת להשתחרר ולנכוח. ואם את לא לגמרי יודעת איך לעשות את זה, איך לנכוח ולהשתחרר, אני כאן כדי להנחות אותך וללוות אותך בתהליך הזה. בהצלחה.

העונג כמרחב התפתחות

מזמין את הקוראות (והקוראים אם ישנם) להרהר לרגע על מרחבים וסיטואציות שמייצרים התפתחות. אילו דברים מעוררים התפתחות, צמיחה, גדילה? אנסה למנות כמה:
לימודים: הלמידה היא בהחלט הזדמנות להתפתח. מנטלית, עסקית, רוחנית…
מסעות וטיולים: פלטפורמה נפלאה להתפתחות. שחרור שמייצר צמיחה והתחדשות.
משברים: לא שאני מאחל לכן משבר, אבל כולנו יודעים שמשבר הוא גם הזדמנות לצמיחה, להעצמה.
וישנם עוד הקשרים וטריגרים להתפתחות אבל כפי שהבטחתי בכותרת הפוסט אני רוצה להתמקד בזווית של העונג, זו שקשורה למרחב של העיסוי הארוטי.
את העונג אפשר לחוות מכל מיני מימדים. אפשר לחוות עונג מתוך מימד של חסר: מגיעות אליי לא מעט נשים שעונג הוא דבר נדיר בחייהן. אפשר לחוות עונג מתוך מרחב של שחרור: שחרור מחסמים, מדעות קדומות, מדיכוי ומדימוי עצמי נמוך. אפשר לחוות עונג בתוך תקופה של לחץ, אפשר לחוות עונג בתוך תקופה של חיפוש, חקר, ועוד… כלומר הסיבות להגיע ל"חקר העונג" מגוונות, חלקן כתוצאה מחוסרים ואלמנטים פחות חיוביים בחיינו, וחלקן כחלק ישיר ומודע במרחב החיובי של חקר, שחרור ולמידה.
מהם החומרים שמייצרים התפתחות במרחב העונג, בדגש על הסיטואציה של עיסוי ארוטי? אמנה כאן כמה מרכזיים:

  • הקשבה: אי אפשר להפריז בחשיבות ההקשבה. ההקשבה היא פנימה (כשאת מקשיבה לתחושותייך) וההקשבה היא בין אישית (כשאני קשוב לך, חש אותך בתוך הטיפול). ההקשבה היא אחד הדברים המדהימים שמפתחים את התודעה ו"מפילים אסימונים" שגורמים לנו לראות דברים בצורה בהירה יותר.
  • נינוחות: קצב אחר, מדורג יותר, נינוח יותר. שחרור מדפוסי ריצוי, מ"תן וקח". בתוך העיסוי הארוטי את פשוט נוכחת, בלי צורך "לתת עבודה", בלי עומס רגשי או פיזי, בלי תורי-תורך, בלי משימות ורעשי רקע. הנינוחות הזו מחדדת את הקשב, מחדדת את החושים, וגם – מאפשרת לך לחוות את עצמך, נקי, שקט. הזדמנות נהדרת להתפתחות.
  • ביטחון: אחד האלמנטים החזקים ביותר בתוך חוויית העיסוי הארוטי (כשמתבצע בצורה מקצועית ומנוסה): ההבנה שאת הכי בטוחה, הכי מוגנת, הכי יכולה לשחרר מתוך הבנה שאת בתוך מרחב מוגדר, מוגן ומכבד. לחוות את עצמך בתוך הסיטואציה הבטוחה הזו, בתוספת ההקשבה שאת חווה ממני אלייך, והנינוחות בה כל זה מתבצע, זהו מנוף התפתחותי משמעותי לנשים רבות.
  • שחרור מדפוסים: צורות רבות לעונג, ובעיסוי הארוטי אפשר לצאת למסע חקרני ולגעת בעונג בכל מיני צורות ודרכים. ביום יום את רגילה לגמור עם ויברטור על הדגדגן? בואי לחקור דרכים אחרות לחוות עונג, כי אפשר גם אחרת. זה לא "רק" כפתור הקסם. יש שם עוד. וכשיוצאים למסע לחקר העונג, מגלים, מתפתחים, גדלים…

לסיכום, נתתי כאן פירוט חלקי ותמציתי של מרכיבי ההתפתחות בחקר העונג, בעיסוי הארוטי. אגב, אם חקרתן ולמדתן קצת על טנטרה, בוודאי תוכלו להבחין שיש המון דמיון בין כל האמור לעיל לבין ההרחבה התודעתית שמהווה את המעטפת והתכלית של הטנטרה. אמנם אני ממעט להשתמש במונח "עיסוי טנטרי" כשאני מדבר על הטיפול שאני מעניק (כתבתי על זה ועוד אכתוב בעתיד) אבל המרחב בכללותו, הגישה והאלמנטים המשולבים בתוך התהליך – כולם קשורים קשר חזק לעולם הטנטרה.

שיהיה לכן בעונג,
ושמתוך העונג תחוו גם התפתחות אישית, מינית ותודעתית.

להירפא מהתקיפה המינית – החיפוש אחר העונג

היא מתקשרת אליי ומבקשת לקבל פרטים על העיסוי הארוטי. אני מסביר בפירוט, וכשאני מסיים לדבר היא מציגה את עצמה: בשנות השלושים לחייה, עברה בעבר אונס אכזרי, במילותיה: השפלה נוראית. שנים רבות חלפו מאז, אבל חייה עוצבו בדמות מה שהתרחש. במערכות היחסים ובהתנסויות המיניות שלה תמיד הרגישה מנוצלת, קורבנית. לא חוותה סיפוק, לא הרגישה נאהבת. יודעת לספר על עצמה שיש בה משהו מאוד חסום, מאוד לא משוחרר. רגע לפני שהיא משתתקת היא מסבירה לי שהיא בכלל לא אוהבת מסאג'ים. אני מרגיש בין המילים את הזעקה שלה להצליח להשתחרר מכל זה. לנשום. היא נשמעת לי רהוטה וצלולה ויחד עם זאת סוערת, חנוקה, שבויה בדפוסים לא בריאים, בחוסר אינטימיות נקייה ופשוטה. אני מבין שהיא לא חוותה כל השנים האלה מגע מפנק, מגע מענג, מגע שכל כולו נתינה ואני יודע שעם כל העדינות והרגישות שאביא לטיפול בה, זה עדיין יהיה מאתגר לשנינו. אנחנו פותחים יומן וקובעים מפגש.

היא פה, יושבת מולי על הספה, היא נוכחת, ואני חושב שעמוק בפנים היא מבועתת. כלפי חוץ היא גיבורה, מחזיקה את עצמה ואנחנו יושבים ומדברים. אלו הדקות הראשונות שלה אצלי ואני יודע שייקח לה זמן לבנות אמון. כרגע היא יכולה רק להתחיל לנשום באופן סדיר, לא הרבה יותר מזה. מוטב גם לא להאריך את ההקדמה הזו ולגשת לחדר השני, לעולם המגע, ושם, אט אט, להתחיל לפרום את הפלונטר, לפייס את גופה, להגיע דרכו אל הנפש, ולהחזיר את הנפש לאהבת הגוף.
היא שוכבת על הבטן, אני מניח את ידיי על גבה בעדינות. גם מבעד לשמיכת הצמר הדקה שמכסה אותה אני מרגיש איך היא מתכווצת למגע, כמעט מזנקת. אני משאיר את הידיים באותו מקום, ומחכה. היא גיבורה, כבר אמרתי, והיא חוזרת לכאן, ומאפשרת לגוף את השקט הדרוש להקשבה, ואני כבר מטייל אט אט עם ידיי, לומד אותה, מלמד אותה רוגע, מקלף ממנה את השמיכה ומתחיל לספר לה עם ידיי סיפור אחר מכל הסיפורים שהכירה. סיפור שאין לו בכלל עלילה, או טוויסט, ובטח לא סוף. סיפור שכולו טיול בארץ המגע, שיטוט בעולם התחושות. ככל שיתארך הסיפור, ככל שנתקדם בשבילים ונחקור, היא תגלה שאפשר להתרחק מהמקום ההוא, אפשר להגיע למקומות חדשים, להתקדם, לטפס, ולמצוא למעלה את עצמה.
אבל זה לא באמת כזה קל ומיידי וטוטלי. הגוף זוכר. המקום שזוכר יותר מכל את הדברים שרצתה כל כך לשכוח, הוא היוני המקודש, איבר המין שלה. המקום הכי רך ועדין ומכיל בגוף האישה, במגע הראשון שלי בו, שמגיע אחרי הרבה זמן של עיסוי משחרר, מספר לי על הכל. על הכיווץ, על הרתיעה, על הנוקשות שחדרה לתוך העולם האינטימי שלה, על ההתגוננות ועל הפגיעות ועל יותר מדי צער, יותר מדי תסכול, יותר מדי שנים. אני יודע שלעולם לא תוכל להחזיר את הגלגל לאחור ולא אוכל לעזור לה להעלים את מה שקרה, אבל לא לשם אני מכוון. אני רוצה לעזור לה לשחרר את הדפוסים, להשאיר מאחור את מה שכבר לא תורם לה, להיות כאן, פשוט כאן, כרגע, נקי, ולהבין שאפשר גם אחרת. שהמגע שתקבל ממני נועד בפשטות לענג אותה, לפייס את גופה, לגלות שמתחת לפני השטח הקפוא מפשירה המון הנאה. הנאה אמיתית, ראשונית, פשוטה. שפה קדמונית שנטועה בנו עמוק, שפת המגע. אני רוצה שהיא תלמד דרך הטיפול, דרך המגע שהיא יכולה ומסוגלת, שהיא לא מקולקלת.
זה לא קורה ברגע ולא בשעה, אבל כשאנחנו קרובים לסיום המפגש הראשון משהו בה כבר הרבה יותר פתוח ושלו. בנקודת זמן כלשהי היא מגיעה להכרה שהיא באמת מרגישה בטוחה כאן, שהיא באמת מצליחה ליהנות. שיש כאן אפילו אינטימיות ושאני נשאר כל הזמן הזה בנתינה, מענג אותה. ואז הדמעות, דמעות של שחרור, של הצפה, כי היא לא רגילה שמתייחסים אליה ככה, כי שנים שלא. בעדינות אני מסיים לגעת בה, מודה לה שאפשרה לי, ואת סוף המפגש אנחנו מעבירים בשיחה על מה שהיה כאן, וקצת על מה שעוד יהיה.
למחרת היא שולחת לי הודעה מחויכת, ובשטף של מילים מספרת שמשהו השתחרר בה, מחסום שהיה תקוע הרבה שנים. גם בימים הבאים היא מעבדת את המפגש ואת מה שהשתנה בה. היא מדברת על שלווה, על שינה טובה יותר, היא אפילו מוצאת את עצמה מייעצת למישהו בסביבתה הקרובה לקחת את הדברים יותר בקלות ונדמה לי שהיא קצת מופתעת מעצמה.

מפגש שני

למפגש השני היא מגיעה ממקום הרבה עצמתי. הספקות מוחלפים בסקרנות. החששות מוחלפים בביטחון והעבר מוחלף בהווה. היא כבר מבינה לאן היא מגיעה ואני חש שהיא בעיצומו של השינוי מ"לתקן" ל"להתפתח". ההתקדמות שלה מרשימה במהירותה. היא כנראה הגיעה אליי בשלה מאוד לעשות את השינוי בחייה, וברור לי שה"קרדיט" על השינוי שייך לשנינו. בלי הנכונות שלה וההיפתחות זה פשוט לא היה קורה.
אנחנו משוחחים בתחילת הסשן ומסכימים שהאתגר הבא הוא לנצל את המרחב הבטוח הזה שייצרנו גם כדי לעבוד על תקשורת, כי כאן היא יכולה לדייק את עצמה ואת המגע שלי בה. היא יכולה להקשיב פנימה לדברים שנעימים לה, או אולי לאלה שפחות, ולתקשר איתי את זה. היא יכולה לאזור אומץ לדבר על הכל, כי היא יודעת שאני פה בשבילה. ההבנה שהיא הלקוחה מקלה על התהליך, מדייקת את הסיטואציה, מנטרלת סימני שאלה על "תן וקח" ובפשטות – שמה אותה במרכז. בלי להתנצל.
הפיזיות שלה הרבה יותר נינוחה ומקבלת כבר מתחילת הטיפול. היא צמאה למגע שלי, היא מרגישה לי רכה ומקבלת יותר וכל גופה קשוב. אט אט נבנה שוב הריגוש המיני וכשאנו מגיעים לשלב מתקדם בטיפול, שלב בו אני נוגע בה אט אט פנימה, אני מרגיש איך היא השתנתה מהפעם הקודמת. היא רכה, היא לא מכווצת, הוגינה שלה מבטאת נשיות עדינה ולא את זכר הגברים שפגעו בה. אני מתרגש יחד איתה, כי השינוי כל כך ברור ומוחשי. והיא כבר לא שוכבת פסיבית. היא מתנועעת, היא אפילו מקדימה בתנועתה את מגע האצבעות שלי ומובילה את העונג שלה צעד קדימה, ואז שוב מקשיבה לאצבעותיי, ואז שוב מספקת את הפידבק, ואני חושב לעצמי – וואו, כמה זה שונה הפעם, וכמה היא משוחררת פתאום, ואיזה כיף זה לראות את השינוי המופלא הזה שחל בה בזמן קצר כל כך.
אחר כך, אחרי האורגזמה שבאה לבקר אצלה אחרי כל כך הרבה זמן ממגע של מישהו ולא לבד, אנחנו משוחחים. שיחה אחרת, כבר לא על העבר, שיחה על עכשיו, על התחושות שלה, על האינטראקציה בינינו. אפילו הגבול שבין מטפל ומטופלת עולה לשיחה וזה כל כך יפה בעיניי שאישה שלפני המפגש הראשון חוותה גברים כאיום, כניצול, כמאבק, יכולה לשכב לצדי עירומה, חשופה, נינוחה, לשאול שאלה ולשמוע ממני הסבר למה אני לא אשכב איתה, ושנינו כל כך טבעיים ביחס לכל הסיטואציה. שני אנשים בוגרים, שרואים זה את זו. שרוחשים כבוד הדדי בסיסי שבין בני אדם. מלחמת ההישרדות שלה מתחילה להתחלף בתודעה של שפע. אני רואה איך היא חווה את עצמה גדלה בתוך התהליך הזה. היא משתפת אותי במחשבות על תהליכים נוספים שמעניינים אותה מחוץ לחדר הזה. על דרכים נוספות בהן היא תתחיל לצעוד בתקופה הקרובה ואני נותן לה דחיפה גבית. זה כל כך בשבילך עכשיו, עופי על זה. שגשגי.
סוף מפגש שני, בחיבוק.