"חד פעמי זה לנצח"

היא מתקשרת אליי לתאם, ופורשת בפניי סיפור חיים מסקרן שנשזרים בו יחד נישואים של הרבה שנים, מסעות חיים, תהפוכות מקצועיות ואישיות… באופן כללי ברור שהאישה הזו היא מיקס מעניין בין טיפוס מיושב ומיינסטרימי לבין מסלול חיים מפתיע, מאתגר. כאילו לא יכולות לעבור שנה שנתיים בלי שמשהו יטלטל את עולמה, לפעמים בטוב, לפעמים בפחות טוב, ולפי השיחה – כמעט תמיד בחיוך ובאופטימיות.
היא מדברת על מיניות. מיניות של תשוקות ששוטפות אותה כגלים. לא, היא לא פרפרית, או במילותיה "למרות כל מה ששמעת , במשך השנים הארוכות האלה הוא הגבר היחיד איתו שכבתי. בעצם, נשאיר מקום לספק לגבי איזשהו ערב באיזושהי הזדמנות מאוד מיוחדת אבל אני לא לגמרי בטוחה מה היה שם ואני אקח את הסוד הזה איתי לעולמות אחרים". אבל היא עשתה דברים. בעיקר שברה מוסכמות. היא רקדה עירומה במדבר, היא הייתה הראשונה בה נגע גבר צעיר ובתול, היא יצאה לבד בתחפושת בעיר זרה למועדון מסתורי בו אנשים הגשימו פנטזיות וסטיות, שם מצאה את עצמה שולפת מישהי ממצב של ניצול והשפלה ומסיימת איתה את הערב בין סדיני המלון. היא פלירטטה תמיד עם הפנטזיה, עם התבערה הפנימית. במובן מסויים היא כל כך מינית שזה ממלא אותה עוד בטרם באה במגע עם פיתויי העולם החיצון. במובן אחר, נגזר עליה להיות תמיד ערנית לחיפוש, להרפתקה, להעלות את רף ההגשמה טיפין טיפין.
"וכאן אני באה אלייך"
"אני מחפשת חוויה חד פעמית, כהמשך טבעי לחוויות ששמעת כאן. לא סתם נתתי לך את ההרצאה הזו, רציתי שתכיר אותי קצת ותוכל להכנס לראש שלי. אני באה לחוויה חד פעמית ולכן אני באה מאוד מדוייקת. אני לא מחפשת משהו מורכב או מסובך, ולא זקוקה להמשך ביום שאחרי, ולא אכפת לי אם אשאיר אצלך משהו ממני או לא, אבל אני באה כל כולי ואני נכנסת אלייך לשעתיים שבהן אני דף חלק בספר פתוח ואתה מוזמן לכתוב בו, לצייר בו כרצונך וכמיטב כישורייך. סומכת עלייך שלא תקמט ותקרע. מרגישה בידיים טובות ואני הולכת עם תחושת הבטן שלי". וכך היא באה אליי, וההתרגשות שבה נדבקת גם בי, וכשהיא נכנסת אני מכבה את האור בחוץ ואין יותר עולם. יש רק את הרגע והמקום וכל שרוטט בתווך. וכשהיא הולכת, שובל ריח מתוק נחרט בזכרון, ובאותו יום יורד הגשם הראשון והאוויר מספר על סתיו.
חולפים הימים, שבועות הופכים לחודשים, עונה מתחלפת. עונה באה.
ובסתם יום של חול, ניצנוץ של טלפון וצליל של הודעה. וכשאני מושך מלמעלה את שורת ההודעות אני קורא חמש מילים שמחייכות אליי: "אפשר שוב לבוא לחד פעמי?"

זה שלך.

החיפוש אחר העונג חוצה גילאים, סטטוסים, תרבויות ואמונות. מגיע שלב מסויים בחיים שבו משהו מתעורר, משהו נעור לחיים, עמוק מתחת לפני השטח. אחרי שנים של הסחות דעת של החיים שדוחקות את המיניות לתחתית סולם העדיפויות, אפילו עד כדי א-מיניות מוחלטת, נלחץ איזה סוויצ' בראש ובגוף, ואת יוצאת לחקור. "יוצאת" זו מילה קצת מוזרה בהקשר הזה, כי בעצם את עסוקה בלהכנס פנימה, להקשיב לגוף, לסימני השאלה שבראש, לסקרנות שמובילה אותך להתנסויות חדשות. עם עצמך, איתו, ו… בחוץ. וזה שלך.
זה שלך כי זה משהו פרטי, משהו שאת בוחרת כמה, איך ועם מי לשתף.
זה שלך כי זה משהו שרק את יכולה לאפשר, להניע, לחקור ולהעז.
וזה שלך פשוט כי את מגיעה להבנה שמגיע לך. כי אחרי שנים של הדחקה שאולי היית מודעת לה ואולי לא, את רוצה לשים את עצמך במרכז, בזמן ובמקום הנכונים לך, ולחוות יותר עונג, יותר חושניות, יותר.

ולפעמים זה קצת מבהיל, המחשבה הזו ששנים רבות "בוזבזו" בקהות חושים, בחוסר חיבור למיניות שלך, לעצמך. מן מחשבות כמו "איפה הייתי כל הזמן הזה?" או "אולי איבדתי את זה לגמרי?"… וכמובן "מאיפה מתחילים בכלל אחרי כל כך הרבה שנים…"

אז קודם כל מתחילים בלא להבהל מהפחד. לא להילחם בזה. זה בסדר שיש בך בילבול, ויש בך קולות סותרים, וזה בסדר שאת לא ממש יודעת איך להתחיל, ואיך זה יהיה, והאם את בכלל מסוגלת. אל תילחמי בזה. הקולות יירגעו מעצמם בזמן הנכון. כשרעשי הרקע הללו נוכחים, עברי למצב התבוננות, קבלי את הבילבול והחששות בהבנה.

יש משהו מעניין שקורה כשהדברים מתחברים נכון יחד, כלומר כשמגיעים לנקודת זמן ומקום בה הראש משוחרר, מגורה, והגוף במצב עוררות וריגוש מיני: הגוף נזכר. לפעמים הגוף נזכר בדברים שלא ידעת ששכחת בכלל, תחושות חדשות לחלוטין. אבל אני בכוונה משתמש במילה 'נזכר' כי הגוף יודע. הוא תמיד ידע. אולי לא השתמשת, אבל הגוף שלך יודע לעשות דברים נפלאים, גם כשזה מגיע לעונג המיני. לפעמים כשאני מענג מישהי שזו לה הפעם הראשונה שהיא חווה סוגי מגע ועונג חדשים, אני שם לב לפער בין החווייה של העונג לבין היותה ממש מופתעת מעוצמת התחושות. בדימוי, אולי זה קצת כמו לרכוש איזו מיומנות חדשה, לדוגמה ללמוד לרכוב על אופניים, או ללמוד לשחות. בהתחלה זה נראה כמעט בלתי אפשרי, אבל באיזושהי נקודה הכל מתחבר יחד, הגוף פתאום מתחיל לנגן באוטומט את המיומנות החדשה, ובעקבותיו התודעה עושה צעד קדימה, משתחררת מעוד חסמים, מתחברת לעוד שפע.

אז זה שלך, ושלך הגוף המופלא שמשרת אותך.
חברי לתוך זה סקרנות, קחי נשימה עמוקה, שחררי נשיפה… וזה מתחיל….

לשחרר

אחד הדברים הכי מאתגרים עבור הרבה אנשים ובמיוחד נשים, זה… לשחרר.
לשחרר את המיינד: יש כל כך הרבה התניות ודעות קדומות שמסתובבות איתנו חיים שלמים.
לשחרר את הגוף: להצליח להרפות, להרגע, להתמסר…
לשחרר את הנפש: לאפשר לציפור הקטנה שבפנים לפרוש כנפיים ולעוף. להשתחרר מהכבלים.

העיסוי הארוטי, עבור אישה שמתקשה לשחרר נראה לפני ההגעה אליי כמו משוכה גבוהה במיוחד. רבות הפעמים בהן אני שומע מלקוחותיי על הקושי לשחרר, על הרצון בחוויה משחררת, על החששות שלא יצליחו להשתחרר. והיופי? שכמעט תמיד זה מצליח. הן משחררות, הן משתחררות.
אז איך זה קורה? הוקוס פוקוס? אבקת קסמים?
המציאות פשוטה יותר. החומרים היפים והעוצמתיים מהם עשוי שחרור הינם חומרים טבעיים, זמינים לכל דורש, אינם ממכרים והינם בטוחים לשימוש. להלן היסודות לשיחרור מוצלח בעיסוי הארוטי ובכלל באינטראקציה אינטימית בין אנשים:

נתחיל בדבר הכי חשוב: הקשבה. ההקשבה היא הבסיס לכל התהליך, והיא נוכחת במהלך כל העיסוי. הקשבה לא מתבצעת רק עם האוזניים, אלא עם כל החושים. כשאני מקבל לקוחה, אני בהקשבה. כשאני יושב לשוחח איתה, אני מקשיב. כשאני נוגע בה, ההקשבה מתחדדת עוד יותר, בלי מילים כמעט.

נמשיך לדבר הבא: כשזה נכון, הגוף יודע, הנפש מרגישה. וכאן אני מתייחס לרעשי הרקע איתם מגיעה לפעמים אישה לעיסוי. רעשי רקע כגון רגשות אשמה (תחושה של הסתרה, אפילו של "בגידה" בבן הזוג במידה והיא בוחרת לא לעדכנו), או תפיסות שגויות וחוויות עבר טראומטיות ככל שזה נוגע לאינטימיות, מיניות, והמפגש הזוגי.
אלא מה, כאמור, הגוף יודע והנפש מרגישה. עמוק בפנים יש את התובנה הברורה שצפה ועולה לפני השטח: נעים.
זה נעים.
זה נכון.
אם את מרגישה שאני נוגע בך, והמגע עושה לך טוב, עד מהרה הרעשים נחלשים ואת מקומם תופסת ההקשבה מצידך, הסקרנות החושית, הרצון לחוות, להרגיש, להשתחרר. באותו אופן, אם את מרגישה שאני נוגע בך ברגישות, ואני נמצא כאן עבורך, ומרוכז כל כולי בלהעניק לך, הנפש לא מסוגלת למכור לך את הסרט הרע של רגשות אשמה, של מחשבות שליליות כגון ההתוויה "בוגדת". כשאת מבינה שזה מה שמדוייק לך כרגע, את לא קונה את ה"סרטים" הרעים, אלא מאפשרת לעצמך להיות במקום החיובי, המקבל, המוערך.

מה עוד? מה החומרים הנוספים מהם עשויה חוויה טובה של שחרור?
חיבור. וגם כאן הפשטות מנצחת. חיבור זה לא משהו שצריך בהכרח להתאמץ עליו. לפעמים השחרור הוא מהות החיבור. הנוכחות הפשוטה, יחד. שפת הגוף היא שפה של מגע ושל אנרגיה. תוך כדי שמתקיים המגע, נוצר אותו חיבור מופלא בין שניים. החיבור הזה הוא משהו שטבוע בנו, כיצורים חברותיים, מיניים, חושניים ומרגישים. לא חייבים היכרות מקדימה בשביל חיבור, ולא צריך עשרה מפגשים כדי לאפשר אותו. עשר דקות של מגע יכולות לייצר חיבור שמביא לשחרור. כי יש שם אמון, יש ביטחון, יש הרגשה של "נעים לי" ושל "רואים אותי" ויש שם את ההבנה ש"זה בשבילי, זה עבורי". וכשזה כך, ונוסיף פנימה רגישות, זה חייב להתחבר.

ולסיום – לשחרר זה בעיקר להפסיק להחזיק בכח. להפסיק להיאחז. לא להיתלות במה שהיה, אלא לאפשר לרגע עצמו להתקיים. להיות בנוכחות. היופי הוא שכשמפסיקים להיאחז מגלים שלא נופלים, שהכל יציב כשהיה. ומה קורה אז? אז מתחיל השלב הממש מהנה… כשפורשים כנפיים ומתחילים לעוף…
אבל נניח לתעופות כרגע. הן עוד יגיעו. כשתגיעי.
בינתיים – לשחרר.

געגועים למגע בימי קורונה

"רוני, אתה עובד? אני חייבת עיסוי! תגיד לי שאתה עובד בבקשה, פליזזז"

תקופה מורכבת. נכפה עליי כמו כולם "לצאת לחופש" אבל כולנו גילינו שבעצם במקום לצאת נכנסנו, ובמקום לחופש – לסוג של כלא. הדברים הכי בסיסיים נלקחו מאיתנו: החופש להסתובב בעולם, המגע, החיכוך עם אנשים אהובים, החירות לחוות, להתענג, להגשים ולא רק לפנטז.
ימי קורונה. הלוואי שיחלפו במהרה ונחזור כולנו להיות אנשים חופשיים ופעלתנים. בינתיים אני לא קובע טיפולים כמובן. מתבאס, אבל מבין את הצורך להישמע להוראות כדי להתגונן. ויחד עם זאת ער למחיר הגבוה שאנחנו משלמים ולא רק בכיס. כסף בא והולך (כרגע רק הולך…) אבל ישנם צרכים נוספים לאדם חוץ מכסף בחשבון הבנק. כאדם שרגיל לגעת, אני מרגיש את החוסר הזה. החיבור הבין גופי, החשמל והאנרגיה שזורמים בין עור לעור. תענוג אמיתי, שכרגע חסר.

"רוני, כשאתה חוזר לעבוד תרשום אותי ראשונה!"

גילוי לב: אני ממש סקרן איך זה יהיה. איך יהיה שוב לגעת, להתרגל מחדש לחופש הזה להתחבר, שהיה כל כך מובן מאליו ופתאום מרגיש כמו פלא רחוק מהישג יד. איך התהפך העולם ככה תוך כמה שבועות? מסקרן אותי איך נתניע כולנו מחדש את האדם החופשי והמשתוקק שהיה כלוא כל כך הרבה זמן מתחת מסיכות, מתחת שכבות של חשדנות, והתגוננות, ומיגבלות… כמה מיגבלות…

"יש לך עצה מה לעשות בינתיים?"

לא לוותר לעצמנו. לא להתרגל לכלא. לזכור שאנחנו בני חורין, והמצב זמני. לעבוד עם הדמיון, עם המיינד. להיות ארוטיים, לגעת. בבני הזוג, בעצמנו, באופן מיני אבל גם באופן הכי פשוט ובסיסי. שבו בנוח, קפלו רגל, קחו את כף הרגל בשתי הידיים והתחילו לעסות אותה. תגלו תחושות ששכחתם. המשיכו לטייל לשוק, לירך, גלו איך הגוף מתעורר למגע, נהנה להיזכר בתחושות. גם כשתקועים בבית בלי פרטיות ובקושי אפשר אפילו למצוא זמן להתענג, אפשר לעבוד עם הדמיון ועם הפנטזיה. גם זה נחשב "לעשות כושר" במובן המיני. תנו למחשבות לנדוד…

"על מה לחשוב רוני? נאטם לי המוח, בחיי, מרגישה כמו דייסה אפורה בפיג'מה… רוצה להתעורר שוב…"

קחי לך כמה דקות של דמיון… כנסי אליי לסטודיו, תתרגלי למקום, לתאורה החלשה, לריח הנעים, לצלילי המוזיקה הרכים ולשקט מסביב שמבודד אותנו מהעולם שבחוץ. הבגדים מיותרים, אין מסיכות, לא פיזית ולא סימלית. אפשר להיות אנחנו. להשתחרר. לנשום חופש. דמייני מיטת עיסוי ואותך שוכבת עליה. תרגישי שתי ידיים חמימות מונחות על גבך. מרגילות אותך למגע. דמייני תנועה מתהווה, מסלול מעגלי סביב הגב, השכמות, צווארך. הרגישי את הגוף נפתח, מתרכך, נרגע ואז מתעורר מחדש. הרגישי את הלהבה ההיא מתחילה לבעור, שוב. כמו פעם. תני לידיי להמשיך לחקור אותך, ללמד אותך עונג, ככל שאני ממשיך לטייל על כל גופך, מכפות רגלייך כלפי מעלה, מעורר את השוקיים, מעמיק לתוך הירכיים, וביניהן… הרגישי את הדגדוג המוכר בשיפולי הבטן, ואת הרטיבות הנפלאה שנובעת מתוכך, מכינה אותך לעומקים חדשים של עונג… הרשי לעצמך לטפס, כשאני מוביל אותך לעבר אורגזמה ראשונה, ומשם להמשך טיול בין פסגות העונג…

"אתה עושה גם זום? בחיי… הערת אותי!"

עוד לא מצאתי דרך לעשות עיסוי ארוטי בזום… באסה. אבל אני אופטימי. בקרוב פשוט נחזור לגעת. עד אז אשמח לתגובות ולסיפורים האישיים שלכן מתקופת הקורונה, נשים יקרות, לקוחותיי ואלה שעתידות להיות – כשנחזור להיות אנשי חופש. בינתיים אני ב: 058-4472766 (ווטסאפ, טלגרם)

"לשכנע אותה"

כמי שמעניק עיסוי ארוטי לנשים אני מקבל לעתים קרובות שיחות טלפון מגברים שמתעניינים בטיפול לבת הזוג. בשיחות הללו אני מוסר אינפורמציה, עונה על שאלות ולומד קצת על מי שמתקשר/ים אליי. יש כאלה שעבורם הסיטואציה של עיסוי אירוטי אינה חריגה בנוף הבילויים שלהם. כאלה הם הזוגות ההרפתקניים שחוו דבר או שניים בהקשר של מיניות. כשגבר מתקשר אליי לקבוע עיסוי ארוטי ומספר שאשתו והוא הנם סווינגרים מנוסים אני מוצא עצמי לעתים מנסה "לצנן" אותו מעט, להסביר שהעיסוי הארוטי אינו דומה לבילוי במסיבת סקס, ושיש הבדלים מהותיים בין הסיטואציות. לפני הכל אני מסביר לו שאליי מגיעה האישה לבד, ללא בן הזוג. לא משנה כמה חילופי זוגות והרפתקאות יש להם ברזומה. אני מסביר לו באדיבות שאם הם מחפשים חוויה זוגית – אני לא הכתובת. אם זו חוויה פרטית עבורה – וולקאם, אפשר להמשיך.
חלק מהגברים שפונים אליי עושים זאת מיוזמתם וללא הבעת עניין כלשהי מצד בת הזוג. במקרים שכאלה אני נשאל שאלות כגון "יש לך רעיון איך לשכנע אותה?" או בקשות כגון "היא תבוא כאילו לעיסוי רגיל ותוך כדי תנסה לבדוק כמה היא זורמת…". במקרים הללו אני מיד מעמיד את הפונה במקומו ומסביר: שקיפות וכנות הן דבר בסיסי שלא אתפשר עליו. אני לא הבנאדם שישתף פעולה עם "תרגיל" של להביא אותה לפה בלי שהיא יודעת בדיוק למה היא באה. חשוב להבין שעיסוי אירוטי הוא טיפול שלא מתאים כהפתעה. זה בלתי אפשרי, לחלוטין. נתחיל מהסיבה המנהלתית-טכנית: אני לא מעניק עיסוי ארוטי ללקוחה בטרם חתמה על טופס הסכמה לעיסוי, בו היא מביעה במפורש את הסכמתה ורצונה שאגע באיברים האינטימיים שלה כחלק מהעיסוי. הטופס הזה מגן עליי ועליה. עליי – כי מגע אינטימי באישה ללא הסכמתה המפורשת יכול לסכן אותי. עליה – כי אם מסיבה כלשהי המטופלת לא תדע שאני עומד לגעת בה באופן אינטימי, כשאעשה זאת היא עלולה לחוות זאת כפגיעה מינית. אני כאן כדי לעשות טוב, לא כדי לפגוע חלילה.
בנוסף, אני מתנגד לגישה של "לשכנע אותה לבוא". אישה לא צריכה "להיגרר" לעיסוי ארוטי. הנשים שאני רוצה לטפל בהן, הן הנשים שרוצות שאענג אותן. לכן המילה 'לשכנע' לא רלוונטית.
אם נדרש שכנוע כלשהו – היא עוד לא מוכנה.
ההמלצה שלי: שלח לה את כתובת האתר שלי, תן לה לקרוא את החומר, להציץ בסרטון. היא מוזמנת להתקשר אליי ולשאול כל שאלה, אני אענה בפתיחות. ואם אחרי שנחשפה לחומר התעורר בה החשק לנסות, לא תצטרך לשכנע, תצטרך רק לפרגן לה על הפינוק שהיא הולכת לקבל כאן.
ולכן הנשים שמהססות או מתלבטות וקוראות את הפוסט הזה, טיפ קטן ממני: בואי לפה בשבילך! מצפה לך חוויה מיוחדת ומפנקת במיוחד, אם תרשי לעצמך להסתקרן, להתמסר, לחגוג את זה…

בוערת

שמתם לב שחגי הילדים הפכו בשנים האחרונות לפסטיבל מתמשך של שבוע לפחות? לקראת פורים הם מתחפשים כל יום למשהו אחר, ובל"ג בעומר הדלקת המדורות כבר לא מתרחשת רק בערב החג אלא מתפזרת על פני כל השבוע שלפניו.
אז כן, כשהשמש שקעה והאור התמעט החל האוויר להתמלא בריח המוכר של מדורה. הייתי בדיוק בנסיעה ברכב, עם חלון פתוח ונשטפתי בבת אחת בזכרונות של ימים רחוקים, מהילדות, דרך הנעורים ועד לאיזו מדורה קסומה אחרי השיחרור מהצבא על גדת הירדן עם כמה חברים וחברות. לילה לבן, סודות נלחשים, גצים במדורה וניצוצות בעיניים. צפצוף מהווטסאפ קוטע את הנוסטלגיה.
– רוני, יש מצב שאני מקדימה? בדיוק הורדתי את הבת ואני מעדיפה לא לחזור עכשיו הביתה.
– בכיף, אני בדיוק מגיע לסטודיו, מוזמנת להקדים

אני נכנס שוב למקום השקט שלי, מדליק קטורת, אולי כמחווה למה שמתחולל שם בחוץ… פה בפנים יש ריח אחר, תערובת של נרות ריחניים והקטורת שמתחילה להתפזר בסלסולים של עשן לבן. מצפה את מיטת העיסוי בסדין חדש וממלא שמן עיסוי חם בכלי שתלוי לצד המיטה. הכל מוכן. כמה דקות אחר כך היא בדלת.
ג'ינס צמוד, חולצה בסגנון צבאי, נעלי עור גבוהות…
-ממממ… הפעם את בהופעה מחוספסת…
– ראית מה זה? התלבשתי כמו שמתלבשים למדורה… האמצעית חוגגת עכשיו עם הכיתה שלה.
– יפה שקיבלת שחרור מהמשמרת…
– איזה שחרור? היא לא הסכימה שאשאר שם אפילו דקה. עשתה טובה שהסכימה שבעלי יבוא בהמשך להשגיח קצת. ממש גורשתי… בגלל זה הקדמתי, מזל שהתאים לך.
– בטח שמתאים לי, אני מתכתב טוב עם ענייני חום ובעירה, את יודעת…

החולצה ה"צבאית" תלויה על הקולב, הג'ינס זרוק על הכיסא. היא נשכבת עירומה על המיטה ומנענעת קצת את הגוף ומסדרת את השיער לתנוחה נוחה. אני מגביר את הווליום של המוזיקה וניגש אליה.
– תגיד רוני, איזו פעם זאת שלי פה? רביעית? חמישית?
– אני אבדוק ביומן אם את רוצה…
אני מניח שתי ידיים על השכמות שלה ומוסיף בחיוך: את רוצה שאלך לבדוק עכשיו?
– שלא תעז…
היא נושמת נשימה עמוקה ונושפת אנחה מתפנקת של צפייה. אני מתחיל. האווירה בינינו מאוד קלילה אחרי כמה טיפולים וההיכרות שנוצרה תוך כדי. פה ושם יכולה להיזרק בדיחה, או משפט שלא קשור לשום דבר שקורה כאן.
אני מעביר ידיים לאורך גבה. חש אותה. לאחר מכן ממשיך בתנועה רציפה לאורך רגליה. הירכיים חמות. אני יורד עד לקרסוליים ומטפס שוב למעלה. תכף אמרח אותה בשמן ואתחיל בעיסוי. יש בינינו עכשיו שקט יפה והקשבה מאוד גדולה של הגוף שלה למגע שלי. כשאני מגיע שוב לאזור החם במעלה ירכיה אני מציין כמה החום שנאצר בה מורגש. היא אומרת לי: מרגישים? תקשיב… אני באמת חמה במיוחד היום… לא ידעתי שזה ממש ניכר, חשבתי שזה פנימי.
אני מניח שתי ידיים בצידי האגן שלה, כמו חיבוק עדין ומנער לאט לאט את הגוף שלה מצד לצד.
– תקשיב רוני… אני כל כך הולכת להתפוצץ לך פה היום… אני בוערת. ראה הוזהרת.
– את מאיימת? תמיד אני יכול לנשוף עלייך כדי לפזר את החום…
– קדימה, למה אתה מחכה?

העונג כמרחב התפתחות

מזמין את הקוראות (והקוראים אם ישנם) להרהר לרגע על מרחבים וסיטואציות שמייצרים התפתחות. אילו דברים מעוררים התפתחות, צמיחה, גדילה? אנסה למנות כמה:
לימודים: הלמידה היא בהחלט הזדמנות להתפתח. מנטלית, עסקית, רוחנית…
מסעות וטיולים: פלטפורמה נפלאה להתפתחות. שחרור שמייצר צמיחה והתחדשות.
משברים: לא שאני מאחל לכן משבר, אבל כולנו יודעים שמשבר הוא גם הזדמנות לצמיחה, להעצמה.
וישנם עוד הקשרים וטריגרים להתפתחות אבל כפי שהבטחתי בכותרת הפוסט אני רוצה להתמקד בזווית של העונג, זו שקשורה למרחב של העיסוי הארוטי.
את העונג אפשר לחוות מכל מיני מימדים. אפשר לחוות עונג מתוך מימד של חסר: מגיעות אליי לא מעט נשים שעונג הוא דבר נדיר בחייהן. אפשר לחוות עונג מתוך מרחב של שחרור: שחרור מחסמים, מדעות קדומות, מדיכוי ומדימוי עצמי נמוך. אפשר לחוות עונג בתוך תקופה של לחץ, אפשר לחוות עונג בתוך תקופה של חיפוש, חקר, ועוד… כלומר הסיבות להגיע ל"חקר העונג" מגוונות, חלקן כתוצאה מחוסרים ואלמנטים פחות חיוביים בחיינו, וחלקן כחלק ישיר ומודע במרחב החיובי של חקר, שחרור ולמידה.
מהם החומרים שמייצרים התפתחות במרחב העונג, בדגש על הסיטואציה של עיסוי ארוטי? אמנה כאן כמה מרכזיים:

  • הקשבה: אי אפשר להפריז בחשיבות ההקשבה. ההקשבה היא פנימה (כשאת מקשיבה לתחושותייך) וההקשבה היא בין אישית (כשאני קשוב לך, חש אותך בתוך הטיפול). ההקשבה היא אחד הדברים המדהימים שמפתחים את התודעה ו"מפילים אסימונים" שגורמים לנו לראות דברים בצורה בהירה יותר.
  • נינוחות: קצב אחר, מדורג יותר, נינוח יותר. שחרור מדפוסי ריצוי, מ"תן וקח". בתוך העיסוי הארוטי את פשוט נוכחת, בלי צורך "לתת עבודה", בלי עומס רגשי או פיזי, בלי תורי-תורך, בלי משימות ורעשי רקע. הנינוחות הזו מחדדת את הקשב, מחדדת את החושים, וגם – מאפשרת לך לחוות את עצמך, נקי, שקט. הזדמנות נהדרת להתפתחות.
  • ביטחון: אחד האלמנטים החזקים ביותר בתוך חוויית העיסוי הארוטי (כשמתבצע בצורה מקצועית ומנוסה): ההבנה שאת הכי בטוחה, הכי מוגנת, הכי יכולה לשחרר מתוך הבנה שאת בתוך מרחב מוגדר, מוגן ומכבד. לחוות את עצמך בתוך הסיטואציה הבטוחה הזו, בתוספת ההקשבה שאת חווה ממני אלייך, והנינוחות בה כל זה מתבצע, זהו מנוף התפתחותי משמעותי לנשים רבות.
  • שחרור מדפוסים: צורות רבות לעונג, ובעיסוי הארוטי אפשר לצאת למסע חקרני ולגעת בעונג בכל מיני צורות ודרכים. ביום יום את רגילה לגמור עם ויברטור על הדגדגן? בואי לחקור דרכים אחרות לחוות עונג, כי אפשר גם אחרת. זה לא "רק" כפתור הקסם. יש שם עוד. וכשיוצאים למסע לחקר העונג, מגלים, מתפתחים, גדלים…

לסיכום, נתתי כאן פירוט חלקי ותמציתי של מרכיבי ההתפתחות בחקר העונג, בעיסוי הארוטי. אגב, אם חקרתן ולמדתן קצת על טנטרה, בוודאי תוכלו להבחין שיש המון דמיון בין כל האמור לעיל לבין ההרחבה התודעתית שמהווה את המעטפת והתכלית של הטנטרה. אמנם אני ממעט להשתמש במונח "עיסוי טנטרי" כשאני מדבר על הטיפול שאני מעניק (כתבתי על זה ועוד אכתוב בעתיד) אבל המרחב בכללותו, הגישה והאלמנטים המשולבים בתוך התהליך – כולם קשורים קשר חזק לעולם הטנטרה.

שיהיה לכן בעונג,
ושמתוך העונג תחוו גם התפתחות אישית, מינית ותודעתית.

להירפא מהתקיפה המינית – החיפוש אחר העונג

היא מתקשרת אליי ומבקשת לקבל פרטים על העיסוי הארוטי. אני מסביר בפירוט, וכשאני מסיים לדבר היא מציגה את עצמה: בשנות השלושים לחייה, עברה בעבר אונס אכזרי, במילותיה: השפלה נוראית. שנים רבות חלפו מאז, אבל חייה עוצבו בדמות מה שהתרחש. במערכות היחסים ובהתנסויות המיניות שלה תמיד הרגישה מנוצלת, קורבנית. לא חוותה סיפוק, לא הרגישה נאהבת. יודעת לספר על עצמה שיש בה משהו מאוד חסום, מאוד לא משוחרר. רגע לפני שהיא משתתקת היא מסבירה לי שהיא בכלל לא אוהבת מסאג'ים. אני מרגיש בין המילים את הזעקה שלה להצליח להשתחרר מכל זה. לנשום. היא נשמעת לי רהוטה וצלולה ויחד עם זאת סוערת, חנוקה, שבויה בדפוסים לא בריאים, בחוסר אינטימיות נקייה ופשוטה. אני מבין שהיא לא חוותה כל השנים האלה מגע מפנק, מגע מענג, מגע שכל כולו נתינה ואני יודע שעם כל העדינות והרגישות שאביא לטיפול בה, זה עדיין יהיה מאתגר לשנינו. אנחנו פותחים יומן וקובעים מפגש.

היא פה, יושבת מולי על הספה, היא נוכחת, ואני חושב שעמוק בפנים היא מבועתת. כלפי חוץ היא גיבורה, מחזיקה את עצמה ואנחנו יושבים ומדברים. אלו הדקות הראשונות שלה אצלי ואני יודע שייקח לה זמן לבנות אמון. כרגע היא יכולה רק להתחיל לנשום באופן סדיר, לא הרבה יותר מזה. מוטב גם לא להאריך את ההקדמה הזו ולגשת לחדר השני, לעולם המגע, ושם, אט אט, להתחיל לפרום את הפלונטר, לפייס את גופה, להגיע דרכו אל הנפש, ולהחזיר את הנפש לאהבת הגוף.
היא שוכבת על הבטן, אני מניח את ידיי על גבה בעדינות. גם מבעד לשמיכת הצמר הדקה שמכסה אותה אני מרגיש איך היא מתכווצת למגע, כמעט מזנקת. אני משאיר את הידיים באותו מקום, ומחכה. היא גיבורה, כבר אמרתי, והיא חוזרת לכאן, ומאפשרת לגוף את השקט הדרוש להקשבה, ואני כבר מטייל אט אט עם ידיי, לומד אותה, מלמד אותה רוגע, מקלף ממנה את השמיכה ומתחיל לספר לה עם ידיי סיפור אחר מכל הסיפורים שהכירה. סיפור שאין לו בכלל עלילה, או טוויסט, ובטח לא סוף. סיפור שכולו טיול בארץ המגע, שיטוט בעולם התחושות. ככל שיתארך הסיפור, ככל שנתקדם בשבילים ונחקור, היא תגלה שאפשר להתרחק מהמקום ההוא, אפשר להגיע למקומות חדשים, להתקדם, לטפס, ולמצוא למעלה את עצמה.
אבל זה לא באמת כזה קל ומיידי וטוטלי. הגוף זוכר. המקום שזוכר יותר מכל את הדברים שרצתה כל כך לשכוח, הוא היוני המקודש, איבר המין שלה. המקום הכי רך ועדין ומכיל בגוף האישה, במגע הראשון שלי בו, שמגיע אחרי הרבה זמן של עיסוי משחרר, מספר לי על הכל. על הכיווץ, על הרתיעה, על הנוקשות שחדרה לתוך העולם האינטימי שלה, על ההתגוננות ועל הפגיעות ועל יותר מדי צער, יותר מדי תסכול, יותר מדי שנים. אני יודע שלעולם לא תוכל להחזיר את הגלגל לאחור ולא אוכל לעזור לה להעלים את מה שקרה, אבל לא לשם אני מכוון. אני רוצה לעזור לה לשחרר את הדפוסים, להשאיר מאחור את מה שכבר לא תורם לה, להיות כאן, פשוט כאן, כרגע, נקי, ולהבין שאפשר גם אחרת. שהמגע שתקבל ממני נועד בפשטות לענג אותה, לפייס את גופה, לגלות שמתחת לפני השטח הקפוא מפשירה המון הנאה. הנאה אמיתית, ראשונית, פשוטה. שפה קדמונית שנטועה בנו עמוק, שפת המגע. אני רוצה שהיא תלמד דרך הטיפול, דרך המגע שהיא יכולה ומסוגלת, שהיא לא מקולקלת.
זה לא קורה ברגע ולא בשעה, אבל כשאנחנו קרובים לסיום המפגש הראשון משהו בה כבר הרבה יותר פתוח ושלו. בנקודת זמן כלשהי היא מגיעה להכרה שהיא באמת מרגישה בטוחה כאן, שהיא באמת מצליחה ליהנות. שיש כאן אפילו אינטימיות ושאני נשאר כל הזמן הזה בנתינה, מענג אותה. ואז הדמעות, דמעות של שחרור, של הצפה, כי היא לא רגילה שמתייחסים אליה ככה, כי שנים שלא. בעדינות אני מסיים לגעת בה, מודה לה שאפשרה לי, ואת סוף המפגש אנחנו מעבירים בשיחה על מה שהיה כאן, וקצת על מה שעוד יהיה.
למחרת היא שולחת לי הודעה מחויכת, ובשטף של מילים מספרת שמשהו השתחרר בה, מחסום שהיה תקוע הרבה שנים. גם בימים הבאים היא מעבדת את המפגש ואת מה שהשתנה בה. היא מדברת על שלווה, על שינה טובה יותר, היא אפילו מוצאת את עצמה מייעצת למישהו בסביבתה הקרובה לקחת את הדברים יותר בקלות ונדמה לי שהיא קצת מופתעת מעצמה.

מפגש שני

למפגש השני היא מגיעה ממקום הרבה עצמתי. הספקות מוחלפים בסקרנות. החששות מוחלפים בביטחון והעבר מוחלף בהווה. היא כבר מבינה לאן היא מגיעה ואני חש שהיא בעיצומו של השינוי מ"לתקן" ל"להתפתח". ההתקדמות שלה מרשימה במהירותה. היא כנראה הגיעה אליי בשלה מאוד לעשות את השינוי בחייה, וברור לי שה"קרדיט" על השינוי שייך לשנינו. בלי הנכונות שלה וההיפתחות זה פשוט לא היה קורה.
אנחנו משוחחים בתחילת הסשן ומסכימים שהאתגר הבא הוא לנצל את המרחב הבטוח הזה שייצרנו גם כדי לעבוד על תקשורת, כי כאן היא יכולה לדייק את עצמה ואת המגע שלי בה. היא יכולה להקשיב פנימה לדברים שנעימים לה, או אולי לאלה שפחות, ולתקשר איתי את זה. היא יכולה לאזור אומץ לדבר על הכל, כי היא יודעת שאני פה בשבילה. ההבנה שהיא הלקוחה מקלה על התהליך, מדייקת את הסיטואציה, מנטרלת סימני שאלה על "תן וקח" ובפשטות – שמה אותה במרכז. בלי להתנצל.
הפיזיות שלה הרבה יותר נינוחה ומקבלת כבר מתחילת הטיפול. היא צמאה למגע שלי, היא מרגישה לי רכה ומקבלת יותר וכל גופה קשוב. אט אט נבנה שוב הריגוש המיני וכשאנו מגיעים לשלב מתקדם בטיפול, שלב בו אני נוגע בה אט אט פנימה, אני מרגיש איך היא השתנתה מהפעם הקודמת. היא רכה, היא לא מכווצת, הוגינה שלה מבטאת נשיות עדינה ולא את זכר הגברים שפגעו בה. אני מתרגש יחד איתה, כי השינוי כל כך ברור ומוחשי. והיא כבר לא שוכבת פסיבית. היא מתנועעת, היא אפילו מקדימה בתנועתה את מגע האצבעות שלי ומובילה את העונג שלה צעד קדימה, ואז שוב מקשיבה לאצבעותיי, ואז שוב מספקת את הפידבק, ואני חושב לעצמי – וואו, כמה זה שונה הפעם, וכמה היא משוחררת פתאום, ואיזה כיף זה לראות את השינוי המופלא הזה שחל בה בזמן קצר כל כך.
אחר כך, אחרי האורגזמה שבאה לבקר אצלה אחרי כל כך הרבה זמן ממגע של מישהו ולא לבד, אנחנו משוחחים. שיחה אחרת, כבר לא על העבר, שיחה על עכשיו, על התחושות שלה, על האינטראקציה בינינו. אפילו הגבול שבין מטפל ומטופלת עולה לשיחה וזה כל כך יפה בעיניי שאישה שלפני המפגש הראשון חוותה גברים כאיום, כניצול, כמאבק, יכולה לשכב לצדי עירומה, חשופה, נינוחה, לשאול שאלה ולשמוע ממני הסבר למה אני לא אשכב איתה, ושנינו כל כך טבעיים ביחס לכל הסיטואציה. שני אנשים בוגרים, שרואים זה את זו. שרוחשים כבוד הדדי בסיסי שבין בני אדם. מלחמת ההישרדות שלה מתחילה להתחלף בתודעה של שפע. אני רואה איך היא חווה את עצמה גדלה בתוך התהליך הזה. היא משתפת אותי במחשבות על תהליכים נוספים שמעניינים אותה מחוץ לחדר הזה. על דרכים נוספות בהן היא תתחיל לצעוד בתקופה הקרובה ואני נותן לה דחיפה גבית. זה כל כך בשבילך עכשיו, עופי על זה. שגשגי.
סוף מפגש שני, בחיבוק.

הסוד לעיסוי טוב!

העיסוי הוא הרבה יותר ממגע. אני אוהב לדמות את העיסוי לשפה, מכיוון שזו השוואה שמאפשרת לדייק את המפתח לחוויית עיסוי מיוחדת באמת.
כאשר אנו רוכשים שפה, אנו לומדים לדבר בה. על אותו משקל, מעסה שולט בשפת המגע ועל כן הוא יכול "לדבר" במגע. וככל שהוא צובר ניסיון ואימון בשימוש בשפה הזו, דיבורו נהיה רהוט ועשיר יותר.
אבל יש משהו לא פחות חשוב מ"לדבר" שפה. הרי הדיבור הוא רק חצי מהתקשורת. החצי השני והחשוב לא פחות הוא כמובן- הקשבה. גם מעסה בעל ידי זהב ומגע פלא, עלול להיכשל בטיפול אם לא יידע להקשיב, אם יהיה עסוק רק ב"דיבור" והפגנת ידיעותיו.
איך אני מקשיב ללקוחות שלי? בכמה רבדים.
קודם כל בשיחה ובמילים. באמצעות תקשורת לא מכבידה אבל מאוד ממקדת לפני הטיפול אני יכול כבר לקבל מושג כללי על המטרה המרכזית שלך בהגעתך לעיסוי אצלי. אני יכול ללמוד מידע ראשוני על סוגי המגע שאת אוהבת, על מגע או אזורים בגוף שתעדיפי שלא אתמקד בהם, על העונג שלך וכמה ממנו את רגילה להכיל.
לאחר מכן ההקשבה באה לידי ביטוי באמצעות החושים. כשאני נוגע בך אני מקשיב לגוף, לשרירים, לנשימה, לתנועה. הגוף, גם כשאת שוכבת על מיטת העיסוי בדממה, מספר לי המון. על כיווץ ועל הרפיה, על סטרס ועל רגיעה, על נסיקה לגבהים של עונג ועל נחיתה לצורך מנוחה.
מה צריך בשביל הקשבה טובה? שני דברים: נוכחות ורגישות.
נוכחות. כשאני מטפל בך אני שואף להיות נוכח במאת האחוזים. אני לא מאפשר למחשבה לנדוד הרחק מכאן, אני שואף להרגיש אותך ובשביל זה אני נשאר ממוקד בך.
רגישות. היכולת להרגיש אותך ואת מה שעושה לך טוב דרך החושים שלי. כשחושבים על זה, רגישות היא ממש לא עניין פשוט, לא להגדרה ולא לביצוע. רגישות עשויה מחומרים הרבה יותר מורכבים כמו אינטואיציה, אינטליגנציה רגשית, ניסיון וערנות. אפשר במידה מסוימת לומר על רגישות, שאו שיש לך את זה או שאין. קשה ללמוד רגישות, אם כי הניסיון הנרכש כאמור הוא חלק ממנה.
ואחרי שנגעתי בתמציתו של הסוד לעיסוי טוב (ויש עוד הרבה מרכיבים נוספים כמובן עליהם כתבתי ואכתוב בהמשך) אפשר לסכם ולהוסיף: כשמדובר בעיסוי ארוטי החשיבות של ההקשבה, הרגישות, הנוכחות המלאה שלי איתך בתוך התהליך חשובה אפילו יותר. מה נותר? לקבוע… היומן פתוח 🙂

גשם של עונג 2

ערב, היא נכנסת פנימה במעיל רטוב ומטריה מטפטפת. המקום חם, אני עוזר לה עם המעיל. עומדת בסוודר נשי בהיר ומכנסי ג'ינס, מחייכת, נושמת נשימה קצת נרעדת, סוג של "וואו, אני כאן". המקום מחומם היטב, אני מקפיד שלא יהיה קר ללקוחות, במיוחד בחדר העיסוי, כיוון ששם הגוף נחשף כולו, גם אם בהדרגה. אבל הערב עם כל החורף הזה שבחוץ אני דואג שיהיה פה חם כמו בבקתת סקי בסקנדינביה. גם האווירה הקבועה של המקום מתאימה לטמפרטורה: אור נרות חם ומינימליסטי, בדיוק בנקודות הנכונות ובריח הנכון. הכל מוכן. 
בשיחה שמתפתחת אני מבין שהיה לה יום מטורף, ונוסיף על זה את המתח שהיה ברקע כל הזמן מהידיעה שהערב היא עושה סוף סוף משהו שהיא חלמה עליו המון זמן… בקיצור – עם כל ההתרגשות הטובה היא גם סחוטה רגשית ואני יודע שאני רוצה לעזור לה לעשות את הסוויצ', להירגע, להשתחרר, לסגור את כל מה שקרה עד עכשיו מחוץ לדלת ולהיות כאן ועכשיו איתי ועם עצמה. אני מציע לה תרגיל אנרגטי תודעתי שיחבר אותנו יחד ואת שנינו לרגע המיוחד הזה, היא נענית בחיוב ואנחנו שוקעים לתוך מספר דקות של מינימום מילים, מאזנים אנרגיות ומייצרים זרימה מעגלית בין שנינו, ובתוך כך כבר נבנה האמון והביטחון בין אדם לאדם ובין יד נוגעת לגוף.
כעת היא מוכנה לעיסוי. אני מכיר לה את חדר הטיפולים בו היא פושטת את בגדיה ונשכבת על המיטה. כעבור דקה אני מצטרף לחדר, מגביר מעט את המוזיקה השקטה שמלווה אותנו מרגע שנכנסה וניגש אליה. גופה העירום נח בציפייה שקטה על מיטת העיסוי. אני מכסה אותה בשמיכת צמר דקה ומתחיל אט אט לגעת בה. יש לנו זמן, ויש אווירה קסומה, אווירה של עונג שמתקרב. 

רעם מתגלגל חודר לחדר מבחוץ, התודעה מתרכזת ומאזינה לגשם חזק שיורד כעת ושוטף את כל מה שסביבנו. ופה בפנים – חם. חם ורך. ריצוד הנרות על רקע עורה המרוח בשמן העיסוי, ותנועתיות של הנשימה שלה שמרחיבה את בית החזה והבטן ומשחררת שוב אויר בנשיפה. תחילה לאט לאט, ברוגע עמוק של שעת עיסוי, ואחר כך מהר יותר, בריגוש שנבנה מתוך המגע המכוון לגירוי. הגשם מנגן בחוץ ואני מנגן בפנים. מנגן על גופה העירום, החשוף, המתמסר והמבקש עונג. 
היא מגיעה לשיא, אחריו עוד אחד. אני פוגש את עיניה ושנינו מחייכים. אני משנה את המגע למרגיע, מאט את הקצב, מלטף ומפזר את האנרגיה שתטען את כל גופה. אנחנו מדברים כעת. היא מליטה לרגע את עיניה ואומרת כמעט בלחש "לא ידעתי שאני יכולה לחוות כל כך הרבה עונג", עוד רעם קטן מתגלגל לו והגשם לא מפסיק לרדת בחוץ. אני מחייך ואומר לה: "הגשם חוגג איתך". היא עונה: "גשם של עונג".