שאלה ותשובה: "ויברטור כן או לא?"

שאלה: רוני שלום, רציתי לשאול מה דעתך המקצועית על ויברטורים, האם יש סוג מסויים שאתה ממליץ ובכלל האם כדאי להשתמש בזה?
"סיגל", בת 24

תשובה: היי סיגל. נתחיל בשתי נקודות חשובות שכדאי לזכור וליישם:
1. אוננות היא דבר בריא, עינוג עצמי הוא ביטוי של אהבה עצמית לגופנו, וכמובן שזה גם פורקן ושחרור.
2. יש בעינוג עצמי היבט של חקר ולמידה. מה עושה לנו נעים? היכן, באיזו עוצמה, באיזו דרך?
שתי הנקודות הנ"ל כלליות, וכעת נתמקד בויברטורים ושאר אביזרי מין.
מהו ויברטור? אביזר שמייצר רטט, שמאפשר לגרות את הדגדגן או איזורים סמוכים חיצוניים ואף פנימיים (לדוגמה: נקודת הג'י שאני בהחלט ממליץ לחקור ולהכיר). ישנם ויברטורים באינספור תצורות, גדלים וגימורים. גם אופי הפעולה מגוון, החל בויברטור פשוט וזול בעל עוצמה קבועה שניתן רק להפעיל ולכבות, ועד לויברטור בעל עוצמות משתנות, אפשרות לפולסים של רטט, ושילוב של תנועה, קצת בדומה לאיך שהאצבעות נעות על וסביב הדגדגן באוננות ידנית.
מה היתרונות בויברטור? הוא מאוד יעיל, הוא אינו מתעייף (ואם כן מחליפים בטריות או טוענים), הוא מאפשר לך לדייק את המיקום והעוצמה של הגירוי בהתאמה למה שעושה לך טוב, הוא זמין תמיד. יתרון נוסף הוא שויברטורים מגיעים בכל כך הרבה תצורות שעם קצת ניסוי וחקר ניתן לבחור מה הויברטור שהכי מענג אותך באופן אינדבידואלי.
האם יש בויברטור חסרונות? אני רוצה להצביע על חסרון אחד, וגם הוא חסרון פוטנציאלי ולא בהכרח חיסרון שמתממש. למעשה, היתרון של הויברטור יכול להפוך לחיסרון. מדובר במכשיר יעיל מאוד. מכשיר שבלחיצת כפתור מייצר אורגזמות. כשיש התאמה מוצלחת בין הויברטור והמשתמשת זה יכול להיות עניין מאוד מהיר ומאוד זמין. למה? שוב, כי ויברטור מאוד מדויק, הוא אינו מתעייף, ואני אוסיף עוד נקודה חשובה: ויברטור גם עובד על פי רוב בעוצמה גבוהה מאוד של גירוי עצבי. למעשה הוא מייצר רמות גירוי עצביות הרבה יותר גבוהות ממגע אופייני של בן / בת זוג. התוצאה כאמור מאוד יעילה ב"לייצר אורגזמות" אבל זה יכול לגבות מחיר, בעיקר: העלאת סף הגירוי לאורך זמן, ופיתוח תלות בויברטור כאמצעי הגעה לסיפוק. נתקלתי כבר במקרים שאישה התרגלה לגמור (להגיע לאורגזמה) רק עם הויברטור שלה, וככל שההרגל השתרש היא גילתה שקשה לה מאוד לגמור כשהיא עם בן הזוג. במקרים מסויימים אותה אישה גם ניסתה זאת עם מספר בני זוג שונים ועדיין חוותה את אותו קושי.
יתכן כמובן שאותה אישה פשוט הייתה עם בן זוג שלא יודע לענג אותה, אבל יתכן גם שסף הגירוי שלה עלה עד רמה כזו שמשהו שבעבר היה מענג אותה מספיק כדי לגמור היום כבר לא מספיק.
אחרי שהבהרתי את הנקודה מתבקש כמובן להגיע לאיזושהי המלצה ויש לי דעה מאוד מגובשת בעניין הזה:
ויברטור זה דבר מבורך, אני לגמרי ממליץ לנסות להשתמש בו, אבל לזכור ש:
1. זה כלי נהדר לחקר עצמי ולגילוי מה והיכן נעים לך.
2. לאישה שיש חיי מין פעילים (בן זוג קבוע או פרטנרים מרובים) אני ממליץ לוודא שהויברטור והסקס הזוגי באים לסירוגין ושהיא אינה מסתמכת רק על הויברטור ליצירת העונג. במקביל לשימוש בויברטור כדאי להמשיך לחקור סוגי מגע מגוונים עם הפרטנר האנושי. יש שם הרבה פוטנציאל עונג.
3. גם שוקולד זה דבר אלוהי, נכון? אבל לא נאכל כל היום שוקולדים כי זה בא עם השלכות… אותו דבר ויברטור, המצאה מופלאה אבל תשתדלי שבדרך כלל הוא יהיה "משהו מתוק" ולא עיקר התפריט. זו ההזדמנות להזכיר שאוננות מגיעה בכל מיני תצורות – אולי הכי פשוטה וטבעית היא זו עם האצבעות.

שאלת אם יש סוגים מסויימים שאני ממליץ. ובכן כמו שציינתי למעלה מדובר באביזר עם התאמה די אינדבידואלית. אולי תעדיפי ויברטור דגדגני ואולי וגינלי, אולי חזק יותר ואולי חלש יותר (למרות שעדיף עם עוצמה משתנה ולבחור תוך כדי השימוש מה נכון לך) והמזל הוא שיש הכל מכל היום. הנה שני סוגים מעניינים שלמיטב היכרותי מסבים הרבה עונג:
1. מאג'יק וואנד (מטה הקסמים – בתרגום חופשי). אחד הותיקים בעולם הויברטורים. הוא ויברטור יחסית גדול וצורתו מזכירה מיקרופון. מקורו עוד בשנות השישים, והייעוד המקורי שלו היה לעיסוי ושחרור שרירים תפוסים אך עד מהרה התברר שכשראש העיסוי מוצמד לדגדגן (או סמוך לו) הוא מייצר רמות גירוי ועונג שכמעט אי אפשר שלא להגיע איתן לאורגזמה. האביזר המקורי היה מתוצרת היטאצ'י והתחבר לחשמל, אבל עם השנים ובמיוחד בשנים האחרונות הופיעו גירסאות רבות המחקות את המכשיר בהצלחה, כולל גירסאות נטענות שקל יותר להשתמש בהן. חפשי : magic wand באתרי קניות רלוונטיים ותגלי עולם ומלואו של וריאציות. אפשר להזמין אותו די בזול מאיביי ודומיו.
2. satisfyer pro 2. ויברטור מאוד מודרני שלא היה מוכר עד לפני כמה שנים ומיישם גישה אחרת לעונג. בשונה ממרבית הויברטורים שמבוססים על רטט בתדירות גבוהה, הסטיספייר עובד על תדירות נמוכה ומדמה "יניקה" של הדגדגן. צורת ראשו של הסטיספייר היא כטבעת שאת מצמידה ממש על הדגדגן (שנמצא במרכז והטבעת סוגרת סביבו) והמכשיר שולח פולסים (נשלטים על ידי כפתור העוצמה) שמייצרים ואקום עדין באופן שמייצר גירוי שאפשר אולי לדמות למין אוראלי. הדעות ששמעתי חלוקות: ישנן נשים שלא התחברו כל כך לצעצוע הזה, ויש נשים שמאוד התלהבו והוא לגמרי האביזר המועדף עליהן. הערה: הוא יקר יחסית, אבל כמו במוצר הקודם ישנם תחליפים למקור ששווה לבדוק.

מקווה שעזרתי, זו הייתה תשובה מתומצתת ומדובר בנושא רחב. המשיכי לחקור.
ולסיום, זכרי שעונג בכלל ואוננות בפרט הם לא עניין טכני בלבד. ישנם עוד פרמטרים שמשפיעים על רמות הגירוי והעונג: חשיבה, נשימה, גירויים חושיים נוספים…
תהני

שאלה ותשובה: "האם איבדתי את זה לגמרי?"

שאלה: היי רוני, חיי המין שלי אינם קיימים. זה התחיל לפני כמה שנים כשבן זוגי עבר משבר רפואי שמנע ממנו להיות פעיל מינית למשך תקופה ארוכה. אחרי שהוא התחזק והתאושש הייתה לי ציפיה שנחזור לפעילות רגילה אבל זה לא קרה. הוא ממש הפך א-מיני ואיבד עניין לגמרי. בהתחלה זה היה חסר לי מאוד. אחר כך הזמן עשה את שלו והתרגלתי שאנחנו לא שוכבים. אני לא אמיצה מספיק בשביל מאהב, וגם אלייך חשבתי לבוא לעיסוי ולא העזתי, אבל הנה עובר הזמן ואני מוצאת את עצמי כבר כמה שנים בלי סקס, בקושי מצליחה להנות מאוננות וממעיטה גם בזה ובאופן כללי מפחדת שגם אני התחלתי להיות א-מינית. יכול להיות שאיבדתי את זה וזה לא יחזור? אני "רק" בת 42 ומסביבי אני רואה ושומעת נשים שחוגגות כאילו אין מחר… לא מחשבה נעימה שבשבילי הסיפור של הסקס נגמר.
"עלמה"

תשובה: יש ביטוי באנגלית שמסכם את הפחדים שלך: use it or lose it. משתמע מכך שמרגע שרכשנו מיומנות כלשהי עלינו להשתמש בה כדי לשמר אותה, אחרת – היא תלך לאיבוד.
ובכן, לדעתי זה לא תופס בנוגע לסקס. נתחיל מהעובדה שיש מיומנויות נרכשות כמו רכיבה על אופניים, שמרגע שלמדנו אותן הן הולכות איתנו לתמיד. גם שחיה. תזרקי למים מישהי שלא שחתה 20 שנה – היא תפשוט איברים ותתקדם לדופן הבריכה ללא קושי. אמנם לא בתנועות מהוקצעות ובטוחות, אבל במספיק מיומנות כדי לצלוח את האתגר.
ובנוסף על כך, סקס הוא אפילו לא מיומנות נרכשת, אלא משהו שטבוע בנו, גם ברמה הפיזיולוגית וגם ברמה הרוחנית-רגשית. סקס זה טבעי. משיכה זה טבעי. מגע זה צורך טבעי ומיומנות שמקודדת בנו ברמה הגנטית.
אלא מה? ממש כמו בשחיה וכמו באופניים, אם לא עושים את זה הרבה זמן זה מתעמעם. כשאת רוכבת כל יום על אופניים, הרכיבה היא חלק ממך. זה נמצא אצלך במחשבות, בסדר היום (לכבס את בגדי הרכיבה, לתקן את הפאנצ'ר…) וזה נמצא אצלך בגוף (השרירים הכואבים אחרי רכיבה קשה, הכח המצטבר, התחושה המוכרת של הכניסה למי הבריכה, אפילו הריח של הכלור). זה ה – use it; את מכווננת היטב לתדר של המיומנות ואת משכללת אותה לדרגה גבוהה. אך אם מחר תפסיקי לרכוב או לשחות למשך כמה חודשים תאבדי את זה? לא, זה פשוט ייסוג לאחור. השרירים קצת יחלשו, העצימות קצת תרד, ויש מצב שזה יהיה קצת פחות בראש שלך כי לא יהיה לך עיסוק יומיומי סביב זה. פתאום תמצאי את עצמך מנסה להיזכר מתי פעם אחרונה רכבת על האופניים או מתי לאחרונה בכלל עברה לך בראש השחיה.
עכשיו בואי נחזור למיניות. היא שם. מעצם היותך חיה ופועמת – היא שם. יכול להיות שהלהבה על אש ממש קטנה כרגע, יכול להיות שהמיומנות שלך העלתה חלודה, וזה לא רק ברמה הפיזית, זה ב"juice" הזה של מיניות אנרגטית, חיה, מפונטזת, סקרנית. אבל זה לא אומר שאיבדת את זה. זה אומר שזה רדום כרגע.
כשזה יתעורר זה יהיה מאוד ברור. אולי בבת אחת, כשמשהו יעורר אותך באופן מפתיע. מפגש לא צפוי, טריגר חושי כלשהו (ריח+זכרון+מצב מנטלי), ואולי זה יקרה כי תתחילי לזמן את זה, את ההתעוררות. אני מכיר מישהי שהייתה במצב דומה לשלך, והחליטה להירשם לחוג ריקוד. לאחר כמה שבועות היא הייתה כבר די מכורה לזה, ולאחר כמה חודשים דבר הוביל לדבר והיא התחברה למיניות ולרטט הפנימי ברמה שבכלל לא הכירה לפני כן כשהייתה פעילה מינית על בסיס קבוע. הגוף יודע, הגוף זוכר.
לסיכום:
1. תשני תפיסה. תכירי בכך שלא איבדת את זה, אלא התרחקת. מהמיניות, אולי במידה מסויימת מעצמך.
2. חפשי את החיבור הזה ולא בהכרח באופן ישיר. הליבידו קשור במגוון דברים: תנועה, נשימה, הרפיה, ציפיה, יצירה… חשבי אילו פעילויות יכולות לבטא אצלך את האלמנטים הללו. מה יכול לנשוף אוויר טרי על הלהבה שלך שמחכה לליבוי?
3. לא נכנסתי כאן להיבט הזוגי, זו שאלה נפרדת ואני גם סבור שלפני שאת מחפשת תשובות ברמה הזוגית – או לפחות לצד זה – כדאי שתעשי עבודה ברמה האישית שלך. זו ההזדמנות להזכיר שגם כשאנחנו מצויים בזוגיות יש חלקים בנו שזקוקים לנבדלות, לעצמאות, להגשמה. יש מצב שהתרגלת בשנים האחרונות "להיות על הולד" בציפיה שהזוגיות תמלא את החסר, והגיע הזמן שתחקרי דברים בעצמך.

שאלה ותשובה: "איך להרעיש בלי לעשות רעש?"

שאלה: היי רוני. כשהייתי אצלך בעיסוי הארוטי אני זוכרת שעשיתי די הרבה רעש… שזה לא דבר רגיל אצלי כי בבית כשאנחנו עושים סקס אני שקטה לגמרי. חושבת שאני גם קצת עצורה. בכל זאת הילדים בחדר הסמוך… לא מתאים שישמעו אותנו. אז אני כבר כל כך רגילה לא לעשות קולות. אבל כשהייתי אצלך זה הרגיש די נכון ועשה לי טוב. מה שהוביל אותי למחשבה שאני נהנית יותר כשאני קולנית יותר. א-האם יש קשר בין הדברים? ב- יש לך רעיון איך להתגבר על הבעייתיות של הבית?
"חגית", בת 39

תשובה: נשימה בכלל, וקולות בפרט, הם שני "סוכני עונג" נפלאים. כשאנחנו נושמים טוב, העונג יכול להתלבות ולהתעצם, וכשאנחנו משמיעים קולות הסקס משוחרר יותר ומחובר יותר לעצמנו ולפרטנרים. הקולות הם גם שפה ותקשורת. כשהוא שומע אותך נושמת או נאנחת הוא מקבל פידבק על רמת העונג שלך והתועלת כפולה: גם האפשרות ללמוד אותך ולהתאים את האקט למה שעושה לך טוב, וגם החרמנות שהוא מפיק מלדעת שאת מגורה ומרוגשת.
האיפוק שרבים גוזרים על עצמם בבית מחשש שהילדים ישמעו מביא לניטרול החלק החשוב הזה, והסקס מושפע בהתאם. אז מה אני מציע?
1. נשימות! נניח שלא מתאים לך להיאנח בקול. מה עם לנשום? זה לא מרעיש בכלל! תעבדי עם הנשימה, הרווח יהיה ליבוי העונג, וגם הפן התקשורתי יעבוד היטב כשהוא ירגיש את הנשימה שלך מגיבה למגע שלו ואיתו.
2. להלן: "שיטת הכרית". כשחושבים על זה, על פי רוב החלק הקולני במיוחד של הסקס הוא האורגזמה. ומכיוון שזירת ההתרחשות היא המיטה (לרוב), ובמיטה יש כריות, הנה טריק מאוד קל ליישום ומאוד יעיל:
לשחרר את הקולות לתוך הכרית, שמשמשת כמשתיק קול. לא תמיד קל ליישם את זה באינטראקציה זוגית אבל הנה לפחות שתי תנוחות בהן זה יכול לעבוד טוב:
כשהוא יורד לך: העונג מטפס, את מרגישה את זה מגיע, ואז את לוקחת את הכרית, שמה אותה על הפנים וגומרת בקולי קולות. היחיד שישמע את זה זה הוא, והוא יהיה די מאושר. זכרי להוריד את הכרית מהפנים מיד אחרי שסיימת להרעיש ולקחת נשימה עמוקה 😉
כשאתם בתנוחת דוגי: קל להתחפר לתוך הכרית ברגע הנכון.

ולסיום עוד שתי קטנות:
1. צאו לצימר. כדאי פעם בכמה זמן למצוא את המקום המרוחק מהבית שבו אפשר באמת להשתחרר בלי שהילדים צמודים… תתאווררו.
2. זו ההזדמנות להזכיר שכל הרעיון הוא להתחבר פנימה לתחושות. הקולות והאנחות הם לא תיאטרון אלא ההבעה האותנטית של ריגוש אמיתי. את לא "צריכה" להרעיש. אבל אם זה מרגיש נכון – זה ייעשה לך ולעונג שלך הרבה טוב…

שאלה ותשובה: "אני לא נהנית ממשחק התפקידים הזה"

שאלה: בעלי ואני יחד כבר כ 20 שנה, יש בינינו אהבה ואינטימיות ויחסים די טובים. בשנים האחרונות כחלק מהנסיון לגוון ולעורר קצת את חיי המין התקבע אצלנו מנהג שאני לוקחת את היוזמה ושולטת. זה בא לידי ביטוי בתנוחה – אני למעלה – ובעוד דברים כמו דיבור, שימוש בכח ואפילו לפעמים כאב ועונשים – זה משהו שהוא מבקש. לאחרונה שמתי לב שאני לא כל כך מרוצה מהסידור הזה. אולי בהתחלה זה היה מרגש וחדש אבל ככל שהזמן עובר אני מרגישה שזה לא באמת מה שאני. מה עושים?
"יעל", בת 44

תשובה: תחילה אני רוצה לציין כמה נקודות מפתח:
1. זוגות רבים הנמצאים יחד זמן רב חווים את השחיקה ואת הרצון לחדש ולהזרים דם חדש לחיי המין.
2. גם בתוך זוגיות, אנשים ממשיכים להתפתח ולהשתנות כאינדבידואלים. בכלל זה אנשים מעזים יותר לחקור את מהותם ואת מה שמסתתר עמוק בפנים, כולל פנטזיות מודחקות.
3. בכל גבר יש גם אישה ובכל אישה יש גם גבר. הנשיות והגבריות יכולות (ובמידה מסוימת גם צריכות) להתממש באותו אדם ללא קשר למינו.

וכעת ארחיב קצת. אני מתרשם שיתכן שבעלך ביקש להפוך קצת את התפקידים שלכם במיטה, כך שאת תביאי את האנרגיה הגברית שבך, ויתכן (אין לי מספיק מידע, אני הולך עם האינטואיציה) שהוא מתחבר בתוך כך לאנרגיה הנשית שבו. מהיכן שאני מסתכל על זה – זה בעיקרון דבר טוב; יש משהו מאוד ממלא עבור אישה בלחוות גם את הצד הגברי שבה, לא במקום אלא לצד המימד הנשי. וגם לגבר יש משהו משחרר ומאוד מחבר פנימה בהיכרות עם הרכות הנשית שבדרך כלל מוסתרת היטב מתחת לשכבות של פוזה מצ'ואיסטית. גבר שרגיל שמצפים ממנו תמיד לנהל, להיות החזק, להיות למעלה, ופתאום מתמסר למקום הכנוע, הנשלט.
אלא מה, אם נחזור לרעיון שבכל אחד מאיתנו מתקיימות זו לצד זו ההוויה הנשית והגברית, הרי שמתבקש גם שיהיה איזון נכון בין השתיים. "משחק התפקידים" היה בהתחלה משחק, ובהמשך נהפך לתפקיד. וזה לא באמת התפקיד שאת רוצה לעצמך. אני חושב שבשלב הזה כדאי שתנהלי עם בעלך שיחה פוקחת עיניים, בקטע טוב. את לא צריכה לבוא ממקום מבקר אלא פשוט לדבר על הצורך שלך. נניח שאת מוצאת את עצמך היום בעיקר בתפקיד הכובשת, בעוד שיש לך גם צורך להיכבש על ידו, או שאת מוצאת את עצמך מרצה אותו בכך שאת מענישה או מכאיבה לו בעוד שלך מתאים באותו זמן דווקא סשן של התכרבלות וליטופים. הפיתרון הוא ששניכם תבואו על סיפוק הצרכים. לא בהכרח באותו יום, כי לרוב נכנסים למיניות עם איזשהו "מיינדסט" ולא פשוט לשנות אותו באמצע ולהכנס לתפקיד אחר. שבוע שעבר היית שם בשבילו בתפקיד הדומיננטית? השבוע הוא בשבילך, הגבר שלך, המישען, השקט, היכולת (שלך) לשחרר ולהתמסר.

לסיכום, שוב תמצית הדברים: חקר עצמי (גם בתוך הזוגיות) זה דבר טוב, ואנשים במיוחד בגילאי הארבעים עסוקים בלחקור ולנסות. גם המורכבות הדואלית שבלהיות אישה או גבר מאפשרת יופי של מרחב סקרני בחדר המיטות. מוטב שתתיחסו לזה יותר כ"משחק" ופחות "תפקידים". והכי חשוב: דברו על זה. זו הזדמנות נהדרת לשתף בין שניכם את החוויה של גבר, אישה ומה שביניהם.

חדש בבלוג: השאלות שלכן והתשובות שלי

לפני כמה חודשים החלטתי לקחת פסק זמן מהעיסויים והפסקתי לקבוע עם לקוחות. בחרתי שלא לסגור את האתר, במטרה להשאיר את המידע כאן חי ואף מתעדכן, ואולי תוך כדי כך להועיל לנשים שמגיעות לאתר הזה בחיפושיהן אחר עיסוי ארוטי, חוויית שחרור ועונג. כעת הגיע השלב שבו אני רוצה לנסות לתרום דרך הידע והנסיון שצברתי, כך שגם אם אינני מטפל בפועל, אפשרי יהיה להפיק מעט תועלת דרך המילים והתובנות. הערות לעניין זה:

  • התשובות לשאלות נכתבות על ידי בלבד, ממיטב נסיוני והבנתי
  • אינני יכול להבטיח שאענה על כל שאלה. קיימות מגבלות כגון: יידע, זמן, רלוונטיות וכו'
  • ה"פינה" הזו בבלוג אינה מתיימרת להוות ייעוץ אישי מכל סוג שהוא. לכל היותר השראה…
  • עם הזמן למדתי שיש כאן באתר ובבלוג קהל לא קטן של נשים שעוקבות וקוראות ומוצאות עניין במילותיי. מדי פעם אני מקבל פניה בסגנון "לקח לי כמה חודשים לאזור אומץ לפנות אלייך, קראתי את כל מה שכתבת באתר…". הרעיון מאחורי השאלות-תשובות הוא בעיקר להזמין אתכן לשבור שתיקה ולהתחיל בביטוי מה שחסר ומה שמחפש מענה. כאמור אני פחות נותן מענה כיום ברמה המעשית, אבל שבירתה של השתיקה, ההדחקה וההסתתרות יכולה להיות עבורך – הקוראת – תחילתה של דרך להגשמה ושחרור ממה שתקוע.

רוצה לשאול? לכתוב? להביע? שלחי לי ווטסאפ ל: 058-4472766 וצייני: "שאלה לבלוג"
האנונימיות תישמור כמובן. לא יפורסמו שמות אמיתיים בבלוג.