הבריחה אל השקט

איזה מקום מטורף בחרנו בשביל לגור בו, בשביל לקיים בו מדינה, הא? לא שכדור הארץ כעולם אנושי הוא מופת של שפיות ושל פסטורליה, כן? אבל לנוכח האירועים שמתרחשים פה במדינה והאיומים ההזויים מסביב לפעמים אתה לא יכול שלא לעצור ולשאול: מה נסגר? כמה פסיכי וכאוטי יכול עוד המקום הזה להיות ולכמה זמן עוד אפשר להמשיך ככה?

להמשיך לקרוא הבריחה אל השקט

להשתחרר מהמירוץ לאורגזמה

סיטואציה: אנחנו אי שם עמוק בתוך העיסוי, כמעט שעה חלפה מתחילת המפגש, היא שוכבת על הגב כעת, עיניה עצומות, ידיה רפויות, רגליה מכופפות בפישוק ואני יושב ביניהן ומעסה אותה. המגע מטפס לאורך הירכיים ומגיע שוב לאיבר המין, ליוני המקודש. רמות ההנאה והשחרור שלה בשלב הזה גבוהות, וכשאני שב לגעת בין רגליה הנשימה מספרת לי על העונג שמתעצם. להמשיך לקרוא להשתחרר מהמירוץ לאורגזמה

אחרי החגים – בחזרה לעולם המבוגרים

אז איך היו החגים? ארוכים נכון? אז כן, זה נחמד שיש זמן רגוע להיות עם המשפחה, בלי לחץ, באווירת חג והתחדשות, וגם הסוכה זו אטרקציה שכל שנה מחדש עושה את העבודה ומרכזת אותנו בחוויה משפחתית שהופכת את המרפסת למקום הכי מגניב בבית. אבל איכשהו לקראת הסוף כבר מזדחלת ההרגשה שצריך וכדאי לחזור לשגרה. שהילדים יחזרו ללימודים, אנחנו נחזור לעבוד ולפרנס, ו… ומה עוד? מה חוץ מזה? להמשיך לקרוא אחרי החגים – בחזרה לעולם המבוגרים

איך אתה עושה את זה?

הנרות, מרצדים מסביבנו. אור חם אדמדם ממנורות הקיר משלים את שלהבות האש הקטנות. האווירה מושלמת. אני מאט את המגע, נותן לה לנחות אט אט. היא שוכבת ונשענת על כריות רכות. אני יושב בין רגליה. מאט את התנועה עד לעצירה כמעט. היד שלה על היד שלי, העיניים מצליבות מבטים, ובתאורה הקלושה שיש בחדר קשה לי לראות אפילו את הגוון הכחול העמוק של עיניה. אני כן רואה ברק של היקוות דמעה. דמעה של התרגשות כמובן, לא של עצב. "איך אתה עושה את זה?" היא שואלת אותי. "איך אתה נוגע בי כמו שמעולם לא נגעו בי, כמו שלא נגעתי בעצמי?". להמשיך לקרוא איך אתה עושה את זה?