שאלה ותשובה: "האם איבדתי את זה לגמרי?"

שאלה: היי רוני, חיי המין שלי אינם קיימים. זה התחיל לפני כמה שנים כשבן זוגי עבר משבר רפואי שמנע ממנו להיות פעיל מינית למשך תקופה ארוכה. אחרי שהוא התחזק והתאושש הייתה לי ציפיה שנחזור לפעילות רגילה אבל זה לא קרה. הוא ממש הפך א-מיני ואיבד עניין לגמרי. בהתחלה זה היה חסר לי מאוד. אחר כך הזמן עשה את שלו והתרגלתי שאנחנו לא שוכבים. אני לא אמיצה מספיק בשביל מאהב, וגם אלייך חשבתי לבוא לעיסוי ולא העזתי, אבל הנה עובר הזמן ואני מוצאת את עצמי כבר כמה שנים בלי סקס, בקושי מצליחה להנות מאוננות וממעיטה גם בזה ובאופן כללי מפחדת שגם אני התחלתי להיות א-מינית. יכול להיות שאיבדתי את זה וזה לא יחזור? אני "רק" בת 42 ומסביבי אני רואה ושומעת נשים שחוגגות כאילו אין מחר… לא מחשבה נעימה שבשבילי הסיפור של הסקס נגמר.
"עלמה"

תשובה: יש ביטוי באנגלית שמסכם את הפחדים שלך: use it or lose it. משתמע מכך שמרגע שרכשנו מיומנות כלשהי עלינו להשתמש בה כדי לשמר אותה, אחרת – היא תלך לאיבוד.
ובכן, לדעתי זה לא תופס בנוגע לסקס. נתחיל מהעובדה שיש מיומנויות נרכשות כמו רכיבה על אופניים, שמרגע שלמדנו אותן הן הולכות איתנו לתמיד. גם שחיה. תזרקי למים מישהי שלא שחתה 20 שנה – היא תפשוט איברים ותתקדם לדופן הבריכה ללא קושי. אמנם לא בתנועות מהוקצעות ובטוחות, אבל במספיק מיומנות כדי לצלוח את האתגר.
ובנוסף על כך, סקס הוא אפילו לא מיומנות נרכשת, אלא משהו שטבוע בנו, גם ברמה הפיזיולוגית וגם ברמה הרוחנית-רגשית. סקס זה טבעי. משיכה זה טבעי. מגע זה צורך טבעי ומיומנות שמקודדת בנו ברמה הגנטית.
אלא מה? ממש כמו בשחיה וכמו באופניים, אם לא עושים את זה הרבה זמן זה מתעמעם. כשאת רוכבת כל יום על אופניים, הרכיבה היא חלק ממך. זה נמצא אצלך במחשבות, בסדר היום (לכבס את בגדי הרכיבה, לתקן את הפאנצ'ר…) וזה נמצא אצלך בגוף (השרירים הכואבים אחרי רכיבה קשה, הכח המצטבר, התחושה המוכרת של הכניסה למי הבריכה, אפילו הריח של הכלור). זה ה – use it; את מכווננת היטב לתדר של המיומנות ואת משכללת אותה לדרגה גבוהה. אך אם מחר תפסיקי לרכוב או לשחות למשך כמה חודשים תאבדי את זה? לא, זה פשוט ייסוג לאחור. השרירים קצת יחלשו, העצימות קצת תרד, ויש מצב שזה יהיה קצת פחות בראש שלך כי לא יהיה לך עיסוק יומיומי סביב זה. פתאום תמצאי את עצמך מנסה להיזכר מתי פעם אחרונה רכבת על האופניים או מתי לאחרונה בכלל עברה לך בראש השחיה.
עכשיו בואי נחזור למיניות. היא שם. מעצם היותך חיה ופועמת – היא שם. יכול להיות שהלהבה על אש ממש קטנה כרגע, יכול להיות שהמיומנות שלך העלתה חלודה, וזה לא רק ברמה הפיזית, זה ב"juice" הזה של מיניות אנרגטית, חיה, מפונטזת, סקרנית. אבל זה לא אומר שאיבדת את זה. זה אומר שזה רדום כרגע.
כשזה יתעורר זה יהיה מאוד ברור. אולי בבת אחת, כשמשהו יעורר אותך באופן מפתיע. מפגש לא צפוי, טריגר חושי כלשהו (ריח+זכרון+מצב מנטלי), ואולי זה יקרה כי תתחילי לזמן את זה, את ההתעוררות. אני מכיר מישהי שהייתה במצב דומה לשלך, והחליטה להירשם לחוג ריקוד. לאחר כמה שבועות היא הייתה כבר די מכורה לזה, ולאחר כמה חודשים דבר הוביל לדבר והיא התחברה למיניות ולרטט הפנימי ברמה שבכלל לא הכירה לפני כן כשהייתה פעילה מינית על בסיס קבוע. הגוף יודע, הגוף זוכר.
לסיכום:
1. תשני תפיסה. תכירי בכך שלא איבדת את זה, אלא התרחקת. מהמיניות, אולי במידה מסויימת מעצמך.
2. חפשי את החיבור הזה ולא בהכרח באופן ישיר. הליבידו קשור במגוון דברים: תנועה, נשימה, הרפיה, ציפיה, יצירה… חשבי אילו פעילויות יכולות לבטא אצלך את האלמנטים הללו. מה יכול לנשוף אוויר טרי על הלהבה שלך שמחכה לליבוי?
3. לא נכנסתי כאן להיבט הזוגי, זו שאלה נפרדת ואני גם סבור שלפני שאת מחפשת תשובות ברמה הזוגית – או לפחות לצד זה – כדאי שתעשי עבודה ברמה האישית שלך. זו ההזדמנות להזכיר שגם כשאנחנו מצויים בזוגיות יש חלקים בנו שזקוקים לנבדלות, לעצמאות, להגשמה. יש מצב שהתרגלת בשנים האחרונות "להיות על הולד" בציפיה שהזוגיות תמלא את החסר, והגיע הזמן שתחקרי דברים בעצמך.