ביזנס או פלז'ר – פרדוקס העיסוק המקצועי בעונג

זה קורה לא פעם. בתוך הדיאלוג שמתקיים עם ובלי מילים בין הלקוחה וביני עולה הקונפליקט שבין כסף ובין אינטימיות, בין חוויה אותנטית ובין סיטואציה מקצועית. המילים "אבל אני משלמת לו על זה" כאילו חקוקות בפוסטר דמיוני שתלוי על הקיר. היא יכולה לעצום עיניים, אבל לפעמים היא מתקשה לשכוח שהוא שם.
זה קורה גם לי לפעמים. כשאני מוצא את עצמי בסיטואציה כה עוצמתית ומיוחדת, כל כך קרוב וכל כך אינטימי, ואז לפעמים מתגנב הקול הזה של "אני גם מקבל כסף על הזכות המופלאה הזו?".
אין ספור התניות והבניות חברתיות ותרבותיות נטמעו בנו כציבור וכאינדבידואלים. חלקן מופרכות לחלוטין. "ביזנס או פלז'ר" היא אחת מהן. כשחושבים על כך, באמירה הנ"ל יש התניה קשה: "או ביזנס, או פלז'ר, תבחרו! הם לא יכולים לבוא יחד, הם לא אמורים לבוא יחד."
האמנם?
אני רוצה להאמין שלפחות חלק מהאנשים בעולם עובדים במשהו שהם ממש אוהבים, וחווים תחושות נעימות כשהם עוסקים לפרנסתם במומחיות המקצועית שלהם. יתר על כן, אני מאחל לאלה שאומללים במקום העבודה שלהם או בתפקידם, שימצאו את דרכם לשינוי מקצועי, כזה שיחבר עבורם את הביזנס והפלז'ר. להתענג זה דבר מבורך, ולסבול זו לא תוכנית עסקית מוצלחת. אני מכיר אישה שעשתה הסבה לעורכת דין באמצע החיים, כתוצאה מתחושת שליחות ומקרה אישי שקרה לה. האישה הזו מעידה על רמה גבוהה של הנאה מהעבודה שלה, כשזה מצליח כמובן, וגם היא תיארה במילותיה איך "זה עדיין מוזר לי שאני מקבלת כסף על עזרה לזולת. זה כאילו שבאתי לעשות מעשה טוב למען מישהו ואז לקחתי כסף על זה". אכן, דילמה. לא נעים לומר, אבל קל לנו לקחת כסף מתוך אדישות מלאה: באנו למשרד, דפקנו שעון, עשינו מה שעשינו, מגיע לנו כסף. להתראות מחר… לעומת זאת דווקא כשאנחנו במקום הכי גבוה: חוללנו שינוי משמעותי בחייהם של אנשים, הענקנו, היינו מלאים בהתכוונות ורגישות, דווקא שם פתאום קשה יותר לעכל את העובדה שיש תגמול כספי על כך.
ובכן אני לגמרי לא עורך דין, והפרדוקס של ביזנס או פלז'ר פוגש אותי ואת לקוחותיי במקום הכי טעון ומאתגר: אינטימיות, עונג, היפתחות וחיבור. ההתנייה שאינטימיות זה משהו שמתקיים רק בתוך זוגיות, ושחיבור זה משהו שצריך לעבוד עליו במשך זמן רב יכולים להקשות על ההיפתחות לעונג. אבל גם כשהכל מנגן נפלא יחד, ובתוך הסיטואציה של מפגש שמהותו ארוטיקה ועונג מתקיימת אינטימיות, ופתיחות, ויש חיבור נפלא, בסופו של הסשן חוזרים לקרקע, והפרדוקס מרים את ראשו: רגע… אם היה פה כל כך הרבה פלז'ר, למה זה חייב להיות ביזנס? זו שאלה שקשה גם לי לענות עליה. ובכל זאת גיליתי עם הזמן שכחלק מהגדילה האישית, כדאי להשתחרר מתפיסות עולם מיושנות ודעות קדומות. אם נתבונן היטב נגלה שאנחנו רגילים לשלם על עונג, לדוגמה כשאנחנו הולכים להופעה של אמן אהוב שעושה לנו נעים בכל כך הרבה רמות. ואותו אמן בדיוק מתפרנס מהזכות האדירה לעשות את מה שהוא הכי אוהב, ותוך כדי כך להשפיע לטובה על חייהם של אנשים, כלומר להעניק להם משהו, להסב עונג.
אני רוני, והביזנס שלי הוא פלז'ר. נעים, להכיר.

"אף פעם לא חוויתי אורגזמה"

המשפט המכושף הזה… כמה עוצמה אפלה יש בו. כמה האמירה הזו טעונה.
מה באמת מסתתר שם, מאחורי אמירה כזו, על מישהי שבכל חייה, בין אם היא בת 25 ובין אם בת 50, לא חוותה שיא? האם "פשוט" לא לחצו לה על הכפתורים הנכונים? או אולי, מה שהיא לא חוותה זה בעצם יותר מאורגזמה… אולי היא לא באמת חוותה את עצמה עד הסוף?
הפיסקה הנ"ל לא נועדה להבהיל אותך, אלא לאתגר אותך לחשוב קצת אחרת על האורגזמה החמקמקה שטרם ביקרה אצלך. שלא יהיה ספק: אני בהחלט סבור שכל אישה מסוגלת וראויה לחוות אורגזמה, אבל פעמים רבות החסמים שעומדים בין אישה ובין האורגזמה שלה אינם בהכרח כרוכים בסוג מגע מסוים או ב"טכניקה" כזו או אחרת. לפעמים הדרך לאורגזמה עוברת גם במקומות אחרים. הנה לך כמה נקודות מעניינות להרהר בהן, הנה כמה חסמים אפשריים שמעכבים נשים מלגמור:

  • מטען תרבותי. עיוותים וחסמים רגשיים ומנטליים שמלווים אותך עוד מילדותך. איסור על מגע באיבר המין, הקניית תחושה שמין הוא דבר מלוכלך וכפוף לאיסורים, הקטנת האישה כדמות משרתת, נשלטת, נתונה לפיקוח רכושני ומצופה להתנהגות מסוימת לפי קודים שמרניים פטריארכליים… ועוד.
  • חוסר בנוכחות. רעשי רקע תמידיים, מחשבות בלתי פוסקות, דפוסי התנהגות, ריצוי, וקונפליקט בין נתינה וקבלה (של מגע ועונג). אפילו צפייה בפורנו יכולה עם הזמן להרחיק אותך מלהיות נוכחת, כיוון שסרטי הפורנו (שרובם ככולם אינם נאמנים למציאות) מייצרים אצל הצופים התניה בין סקס לבין המלאכותיות שבפורנו. שזה הפוך מלהיות נוכחים באמת.
  • חוסר בשלווה, ברוגע, בקצב אחר
  • חוסר באיזון, כאשר צדדים שונים באישיותך נדחקים ואינם מקבלים ביטוי הולם. כאשר את מביאה למיטה אנרגיה גברית מובהקת או אנרגיה נשית בלבד. זה המקום לציין שבכולנו – גברים ונשים – מתקיימת וצריכה לקבל מקום וביטוי – אנרגיה גברית ואנרגיה נשית. דוגמה לאישה שמביאה לסקס אנרגיה גברית: כאשר את "מתנפלת" על הגבר, מבקשת ממנו לחדור לתוכך בבהילות ("אני צריכה אותך בתוכי עכשיו!") זו על פי רוב אנרגיה גברית. אין בזה רע, אבל אם תמיד את מתנהלת כך, ואת לא מגיעה אף פעם לאורגזמה, נתתי לך פה חומר למחשבה… תתחילי לחקור בזה (או פשוט תשאלי אותי). לחלופין אם את תמיד תמיד כנועה, מרצה, מובלת, היכולת שלך להביא אלמנטים גבריים לתוך המרחב המיני עשויה להיות המפתח להעצמת העונג והשלמת החוויה המינית.

עכשיו אני רוצה להכניס אותך לחדר העיסוי בו אני מטפל. החדר הזה (הן המקום והן הזמן) הוא המרחב שבו מתאפשר לא רק "ללחוץ על הכפתורים הנכונים", אלא לנסות להתכתב עם הנקודות והחסמים שפירטתי לעיל והרשימה עוד נמשכת. כשאני מזמין אותך להתמסר למגע שלי בך, אני בעצם מזמין אותך לשחרר. לשחרר את ההתניות, את החסימות, את הדפוסים המסרסים. אם ניקח כדוגמה את המטען התרבותי, ונניח שאת סוחבת על גבך אמירות שינקת מהבית, אמירות שגרמו לך להיסגר, להרגיש לא ראויה, לא משוחררת במיטה, העיסוי הארוטי לא מתיימר להיות שקול לטיפול פסיכולוגי. אינני פסיכולוג. לא אלך איתך אחורה בניסיון לפענח מה "התקלקל" שם. את זה אשאיר לבעל המקצוע הרלוונטי. תחת זאת, אני רוצה לאפשר לך מרחב צמיחה, בו תרגישי שאת יכולה לשחרר את החסמים ההם. לעתים, אפשר שנים ארוכות לנבור בעבר בסשנים טיפוליים מבלי לצעוד קדימה. התפיסה שלי היא שבמקום להמשיך לנבור בעבר, יותר חשוב לייצר בתוכך אמירה חזקה וברורה: זה כבר לא משרת אותי, זה לא מצמיח אותי, אני בוחרת לשחרר את זה. וכשאת בוחרת במודע להיות נוכחת כאן ועכשיו, במרחב הארוטי, הטנטרי שאני מציע לך, פתאום מתבהרת תובנה פשוטה ויפה: זה פחות ה"קושי להגיע" לאורגזמה ויותר ביכולת להשתחרר ולנכוח. ואם את לא לגמרי יודעת איך לעשות את זה, איך לנכוח ולהשתחרר, אני כאן כדי להנחות אותך וללוות אותך בתהליך הזה. בהצלחה.

לשחרר לשחרר לשחרר

מכיוון שאני פוגש המון נשים שמגיעות פעם ראשונה לעיסוי ארוטי, אני נתקל לעתים גם בקושי המסוים להשתחרר ולצלול עמוק לתוך החוויה. הקושי מובן, ולרוב מתפוגג בהמשך הטיפול. זה קצת כמו לקפוץ לבריכה פעם ראשונה: אולי המים קרים מדי?  להמשיך לקרוא לשחרר לשחרר לשחרר