תגית: סודות

יש קטע עם מורות, נכון? המורה, הדמות הדידקטית הזו… כשהייתי תלמיד בבית הספר היו בעיקר המורות האלה שהיו "אולד סקול", וזה היה בא באריזה שנראית כמו דודה, מדברת כמו סבתא, ואמנם הייתי ילד, אבל בדיעבד כמבוגר אני יכול להניח שסקס אפיל ממש לא היה שם.
אבל בדיעבד אני גם משחזר ונזכר במורות שהיו ככל הנראה לגמרי בתדר שעליו אני רוצה לדבר כאן בפוסט הזה. מורות מהסוג שאתה מסתכל עליה, ויודע שיש לה חיים מחוץ לפוזיציה המורתית. ועוד איזה חיים…
אז הנה, עברו הרבה שנים, ועם פז"מ מתקדם במערכת החינוך ופז"מ עשיר גם בשדה המיניות והאירוטיקה החוויה שלי עם "המורה" שונה לגמרי כיום.

הם יחד 15 שנים פלוס מינוס.
היא כבר שנה מחפשת. תחילה היא לא ידעה בכלל מה היא מחפשת, אז היא ניסתה כל מיני דברים כדי לפייס את חוסר השקט.
ספורט, יצירה, שינויים בבית… ואחרי כמה חודשים חסרי מנוח היא אמנם מצאה את עצמה יותר בכושר, עם בית יותר מאורגן, ויצירות פרי ידיה מקשטות אותו, ובכל זאת באותה נקודה בדיוק: חוסר שקט וכמיהה למשהו. בשלב הזה היא כבר התחילה להבין מה חסר לה. היא התחילה להפנים שהרעב הוא למגע – לא המגע שלו, מגע אחר. רעב לריגוש, להתרגשות, תשוקה לעונג ולגילוי עצמי של מה שכבר נשכח והתרחק ממנה.

ככל שהעמיקה בחוויה, נולד והתפתח הסוד. ככל שהרשתה לעצמה לצלול פנימה, להרגיש, להתרגש, לחקור, לפעום ולהתפעם הסוד נטמע בה והפך לחלק יקר ובלתי נפרד ממנה. ההבנה שככל שהיא הולכת עם זה עמוק יותר, היא שומרת את זה יותר מפני העולם שבחוץ. זה שלה. ככה פשוט. וגם אם לפעמים יש לה רצון לצעוק את זה בחוצות, כי זה כל כך טוב, היא מגניבה חיוך, שומרת סוד בינה לבין עצמה.