תגית: עיסוי אירוטי לנשים

שעה ארוכה אני מטפל בה, מעסה, מענג, מטייל איתה בין שיאים גבוהים ובין הרפיה. עכשיו היא כבר שלולית של עונג. השלב הזה של ריחוף, שיוט… אני מאט. מניח עליה יד במגע מלא אבל לא עמוק, ויוצא לטיול איטי, ארוך, מהשכמה… במורד הגב… לאורך קימורי הישבן… במורד הירך.. ואז השוק… עוטף את העקב… ואז עולה שוב מעלה את אותה הדרך. לאט. לאט.. לאט… כשאני מגיע למעלה אני מפשק את האצבעות ובוחש פנימה מהצוואר אל שורשי השיער, עד הקודקוד. חשמל.

כשהתלמיד מוכן – המורה מגיע. זה ביטוי חביב עליי. אני מצטט אותו בהזדמנויות שונות, ולמדתי אותו גם בכל מיני התנסויות שלי, וסביר שעוד אווכח בו גם בהמשך. בין היתר מסמל בעיניי הביטוי את התובנות "הקטנות" שמסתתרות בין התובנות "הגדולות". רוצה לומר: לפעמים בין החומר המובן מאליו מסתתר חומר אזוטרי יותר שחשוב לא פחות. ככה גם בעיסוי, ככה גם בעולם האירוטיקה ובמיניות.

לפני כמה שנים הגיעה אליי כתבת ממגזין "את" לעיסוי אירוטי, עבור כתבה למגזין. ככה, ישיר, פשוט. את הכתבה אגב ניתן לקרוא בלינק המצורף (לחצו כאן). אני זוכר את התהודה המשמעותית שהייתה לכתבה ההיא. אותם ימים קיבלתי לא מעט פניות בסגנון "היי רוני, קראתי את הכתבה עלייך, מתעניינת… מתי אפשר לשוחח?"
ובחלק מהמקרים גם נוסח יותר אסרטיבי: "היי רוני, מגיעה בעקבות הכתבה. אשמח לקבוע איתך סשן". אני זוכר גם פניה מסקרנת שהגיעה אליי מאחת, הציגה את עצמה בקצרה, ביקשה לקבל פרטים, הסבירה שהכתבה פגשה אותה מופתעת, אבל זה מעניין אותה מאוד. "אני זקוקה לזה ממש", ככה כתבה. עברנו לטלפון.

בפוסט הזה אחזור קצת לבייסיק, ליסודות. אני רוצה לכתוב כמה מילים על "המובן מאליו". הרי בבסיס, האתר הזה והבלוג הוא אודות עיסוי אירוטי. יחד עם זאת אני מרבה להרחיב את היריעה ולכתוב כאן על יחסים, זוגיות, חוויות מיניות שאינן קשורות בהכרח אליי או לקליניקה שלי אלא לעצם היותנו יצורים מיניים וסקרנים. אז לפעמים בכל זאת צריך לעצור לרגע ולחזור להתחלה.

"היי רוני, מה שלומך? בטח אתה שמח שחזר הסתיו…", ככה היא יצרה שוב קשר, אחרי שנתיים. אני זוכר את הפעם הקודמת שבה נפגשנו. זה היה יום חורף. לא סתם יום חורף. זה היה אחד הימים הקרים בשנה, וכשהיא הגיעה אליי היא סיפרה שבדרך השמיים היו אפורים והייתה קשת יפה בענן. היא בדיוק חזרה מחו"ל, וסיפרה שכאן זה כלום לעומת המקום שממנו באה. אחר כך סיפרה לי על איסלנד. הו איסלנד.

יש קטע עם מורות, נכון? המורה, הדמות הדידקטית הזו… כשהייתי תלמיד בבית הספר היו בעיקר המורות האלה שהיו "אולד סקול", וזה היה בא באריזה שנראית כמו דודה, מדברת כמו סבתא, ואמנם הייתי ילד, אבל בדיעבד כמבוגר אני יכול להניח שסקס אפיל ממש לא היה שם.
אבל בדיעבד אני גם משחזר ונזכר במורות שהיו ככל הנראה לגמרי בתדר שעליו אני רוצה לדבר כאן בפוסט הזה. מורות מהסוג שאתה מסתכל עליה, ויודע שיש לה חיים מחוץ לפוזיציה המורתית. ועוד איזה חיים…
אז הנה, עברו הרבה שנים, ועם פז"מ מתקדם במערכת החינוך ופז"מ עשיר גם בשדה המיניות והאירוטיקה החוויה שלי עם "המורה" שונה לגמרי כיום.

מה דעתכם? שיגרה זה דבר משעמם?
המילה הזו – שיגרה – מעוררת אסוציאציה של אפרוריות מכבידה. אני למדתי להסתכל על זה קצת אחרת דרך המרחב המיני.
הגשמה מינית מתרחשת כל הזמן. לא רק באירועים מיוחדים, לא רק בחמישי בלילה או בשישי בערב. למעשה, והנה סוד לא מסווג – ידידתה הטובה ביותר של ההגשמה המינית היא השיגרה, כי מעצם היותה שגרתית ומתוכננת היא מאפשרת גם לקחת פניות מעניינות בדרך. יש את אלה שלמדו לעבוד איתה היטב. אני זוכה להכיר אותם, במיוחד.

פעם בכמה חודשים היא באה. במפגש האחרון פתאום קלטתי כמה שנים היא כבר מתמידה וחוזרת אליי וקצת הופתעתי (כרגיל) איך שהשנים חלפו מהר. ביחד אנחנו גדלים, וכך גם הקשר המיוחד של לקוחה ומטפל שהפכו למעשה גם לחברים. כשהגיעה אליי פעם ראשונה עוד לא הייתה בת שלושים. היום היא כבר באמצע העשור.

כשמהות העיסוק שלך היא אינטימיות, אתה מקבל הצצה מעניינת ומגוונת לעולמם של אנשים. במקרה שלי: נשים. לצד זה, מתקיים התהליך הבלתי פוסק של צמיחה אישית, התהוות, הבשלה, שינויים. כלומר, העיסוק שלי מזין אותי בתובנות, בחוויות ובסיפורי חיים, ובמקביל אני עצמי חווה שינויים והתפתחות, חלקם כתוצאה ישירה של ההתנסויות והניסיון שנצבר. בפוסט הזה אני רוצה לספר קצת על התהליך של השינויים שעשיתי, ואיך זה שיקף לי את עולם האינטימיות הנשית, העונג הנשי. וזה – לא תופתעי בטח – מורכב.