הצד האפל של פנטזיות והגשמתן

בעקבות שיחה מעניינת עם ידידה החלטתי להרחיב בפוסט הזה על הפער שבין פנטזיה והגשמתה, ובאופן ספציפי יותר, פנטזיות מעולם השליטה. תחילת הסיפור בסקרנותה של האישה המדוברת לחוות יחסי שליטה. סקרנות שהחלה לאחר קריאת ספר העוסק בנושא והמשיכה בנבירה ברשת בשלל כתבות ופורומים. "באיזשהו שלב נוצר קשר עם מישהו" היא מספרת לי. היא ממשיכה ומתארת התכתבות שהתפתחה ביניהם, וכיצד התוודו שניהם על הרצון לטעום את עולם השליטה.

"היו לי גם בעבר פנטזיות סביב סקס כוחני, לא בתכיפות ולא בצורה כל כך גשמית" היא מוסיפה, "אבל מאז שהספר פתח בפניי עולם שלם ומגוון של חוויות לא יכולתי להפסיק לפנטז על זה". אקצר את הסיפור ואגיע לשיא המתבקש, אחרי כמה שבועות של קשר שברור להיכן יוביל נמצאה ההזדמנות, נרקמה התוכנית והמפגש התממש. "הייתי מרוגשת בטירוף, כל הבוקר התהפכה לי הבטן, כמעט ביטלתי… בסוף הצלחתי להכניס את עצמי לאוטו והגעתי לצימר שבו קבענו". ומכאן היא מתארת מפגש שמתחיל בקשירת עיניים ונמשך באיבוד. אבל לא כמו בפנטזיה – איבוד השליטה – אלא איבוד של עצמה. לדבריה שום דבר לא הרגיש נכון. למעשה, שום דבר לא הרגיש. "התנתקתי. הייתי מנותקת. לא הצלחתי בכלל לחוות את עצמי שם בתוך החדר ההוא. די מהר התחלתי לחשוב מחשבות כמו – מתי זה מסתיים, איך אני יוצאת ולא חוזרת, ואיך אני שוכחת שכל זה קרה בכלל. לא נהניתי. עזוב שלא נהניתי, אפילו לא הרגשתי שום תכלית ושום חיבור לכל מה שהתרחש שם. בסופו של דבר היה גם סקס אבל לא נעים לי לומר שזה היה סקס גרוע שחיכיתי שיגיע לסיומו. הרגשתי מושפלת לגמרי, מובכת, ורק רציתי לעוף הביתה ולהתקלח מהר".

עד כאן הסיפור, העצוב, המאכזב ולצערי הלא בהכרח ייחודי שהביאה בפניי אותה אישה. כבר כתבתי בעבר על נושא השליטה, נושא פופולרי, נפוץ ונפיץ. לפני שנעמיק מעט בעניין השליטה אני רוצה להציג כאן שאלה חשובה:

האם פנטזיות נועדו להתגשם?

יש הטוענים שפנטזיות נועדו להישאר בלתי ממומשות בעיקר מהסיבה שבמקרים רבים ישנו פער בין הפנטזיה לבין איך שהיא מוגשמת, כלומר איכות החוויה. יש בזה הגיון מסויים, כיוון שאין ספק שהדמיון יודע לתסרט את הדברים בצורה מושלמת. הרי זה הדמיון שלנו, וככזה הוא יציר מוחנו ונפשנו. בדמיון הפרטנר ייראה בדיוק לטעמנו, הריח יהיה מושלם, המגע יהיה בדיוק כמו שנעים לנו, התחושות יהיו מסונכרנות עם הפנטזיה. ואז במציאות, בבואנו להגשים את הפנטזיה מתחילים הפערים להיחשף. יתכן שהמשיכה המטורפת שבדמיון לא עומדת במבחן המציאות, ואולי המגע לא מדוייק, והתחושות לא באמת מענגות כמו שפינטזנו.
אבל אני רוצה לטעון את הטענה הנגדית ולומר שפנטזיות אכן נועדו להתגשם. אמר פעם שמעון פרס שאנשים שאין להם פנטזיות לא עושים דברים פנטסטיים. אמירה כללית שעוסקת בחלומות אנושיים, אבל אם נתמקד במישור המיני, אני חושב שזה עצוב שיש אנשים ש"מתים" לחוות משהו ומסתובבים עם התשוקה הלא ממומשת הזו ועם תחושת החמצה. האתגר לפיכך הוא לא להדחיק את הפנטזיה ולהימנע מהגשמתה, אלא להצליח להגשים אותה באופן חיובי.

הגשמת פנטזיה אינה שונה מכל חוויה מינית אחרת

כדי להצליח לעוף גבוה צריך שיהיה גם חיבור טוב לקרקע ולכן הצעד הראשון הוא לוודא שאנחנו לא נישאים רק על כנפי הדמיון. כששאלתי את האישה מתחילת הפוסט כמה שאלות על השתלשלות העניינים עם אותו פרטנר להגשמה, התברר לי שהיא הייתה כל כולה בתוך הפנטזיה, ואל המפגש הזה הגיעה נטו עם התסריטים שהיו לה בראש. בדיעבד, היא הודתה, היא הבינה שבתוך הדברים שהוא כתב לה עוד לפני שנפגשו היו סימנים מקדימים לכך שהחוויה לא תהיה מה שחיפשה. הבעיה היא שאת כל הפערים הללו היא השלימה באמצעות הדמיון. היא למעשה "תיקנה" את דמותו, עוד לפני שנפגשו, בלי לתקשר איתו את זה. לדוגמה כשהוא דיבר על דברים שיעשה לה, והתבטא בצורה משפילה, היא הייתה נטו בתוך הריגוש, ולא טרחה לאסוף את החתיכות ולהרכיב את הפאזל. פאזל שבדיעבד מצייר את הפרטנר שבחרה כמישהו לא מנוסה, לא מתחשב, לא רגיש ולא אחראי.
ולכן אני אומר שכשבאים להגשים פנטזיה, צריך להגיע מתוך מקום אחראי ומודע. זה לא קולנוע, ולא רומן ב 400 עמודים. זו המציאות שיכולה להעיף אותך לשמיים בשעתיים או לרסק אותך לתהום בעשר דקות. את, הקוראת שורות אלה מן הסתם גיבשת לך סט ערכים ועמדות לגבי מה שכן ולא מתאים לך בסקס. אולי למשל את יודעת שממש לא מתאים לך "זיון בשירותים של מועדון", ואולי את סבבה לגמרי עם סקס חייתי עם מישהו שלא הייתי מסתובבת איתו בשום מקום חוץ מבחדר המיטות. יש הרבה סוגים של סקס שכן או לא יתאימו לך ואת בוחרת את הסיטואציות לתוכן את נכנסת מתוך חשיבה בהירה, כך אני מקווה. ובכן גם כשאת פונה להגשמת פנטזיה את צריכה לפעול בתוך גבולות גזרה מוחשיים ולא דמיוניים בלבד.

חזרה לעולם השליטה

יש לי תפיסה מאוד ברורה לגבי שליטה ככל שזה נוגע לסקס. בתמצית הדברים: לא מדובר במפגש בין שולט ונשלטת אלא במפגש בין שני אנשים מתמסרים. הנשלטת (או הנשלט, אין משמעות למגדר) מתמסרת, משחררת שליטה, מתכנסת כל כולה להיות מובלת לתוך התהליך, לתוך התחושות, לחיבור שבין מי ששולט בה ובינה. השולט לעומת זאת, אינו פטור מהתמסרות כלל. לתפיסתי להיות השולט – הדומיננטי – בסקס, משמעו להתמסר להובלת התהליך, להתמסר לעינוגה של הנשלטת, להיות כל הזמן במקום שומר. להיות ראוי להתמסרות של הנשלטת.
רגע, ומה עם הכאב? אני בטוח שלפחות חלק מהקוראות שואלות את עצמן אם לא שכחתי את שלל האלמנטים הקשוחים המגיעים עם "משחקי השליטה": הצלפות, שימוש בכח, קשירות, ריסון ועוד… ובכן לא שכחתי בכלל, וזו בדיוק מהות הדברים. מבחינתי יש רק דרך אחת בריאה לחוות יחסי שליטה והיא הדרך שבה שני הצדדים נהנים. אני פוסל על הסף מצב שבו יחסי שליטה מושתתים על ריצוי גחמתו של השולט, ועל התבטלותה הנרצעת של הנשלטת עד רמה של אי הנאה.
רגע… אז בעצם כאב למטרת הנאה? יש דבר כזה? כן, בהחלט. יש אפשרות (לא לכולם) לקשר עונג וכאב, וכשאישה מפנטזת על חוויה של שליטה הכרוכה בהצלפות למשל, זה בסדר גמור להגשים את החוויה, אבל כדי שזו תהיה חוויה מוצלחת השולט חייב לשחרר את האגו, להתרכז בעונג שלה ולא בהאדרת עצמו, ולהבין שהוא בסך הכל כלי ולא מלך. זה נשמע רדיקלי אבל אני מנסה להעביר פה מסר חד משמעי: ההתמסרות של הנשלטת לא מורידה אותה למעמד נמוך אלא מרוממת אותה לדרגה נשגבת. השולט, צריך להצדיק את התמסרותה של הנשלטת בכך שהוא גומל לה על התמסרותה בחוויה שעונה על מה שהיא מחפשת. מכאן מתחילה דרך פתלתלה של המון רגישות והקשבה, כדי להצליח להפוך דבר כה רגיש כמו כאב או כניעה לעונג והתעלות.

ולכן…
תקשורת מקדימה,
תקשורת תוך כדי,
מינימום אגו.

התקשורת המקדימה צריכה לכסות כמעט כל היבט של הפנטזיה. גבולות גזרה, מה כן, מה לא…. לדוגמה חשוב מאוד שהוא יידע שאת כן מעוניינת בכאב אבל לא מעוניינת בהשפלה מילולית. את כן רוצה שיהיה קשוח איתך אבל את ממש לא מוכנה שיירק עלייך או יקרא לך בשמות גנאי. תוך כדי התקשורת המקדימה את לומדת אותו. האינטואיציה עובדת. וזה השלב שבו את צריכה לגבש החלטה האם הוא עומד בקריטריונים של הפיסקה הקודמת, האם הוא ראוי להתמסרותך, האם הוא ישים את העונג שלך בפרונט או שיהיה עסוק יותר בגחמותיו ובהאדרת האגו.

תקשורת תוך כדי: אל תמצאי את עצמך במצבה של אותה אישה שהתנתקה, לא רק ממנו אלא גם מעצמה. היופי האמיתי בחוויה של שליטה והתמסרות הוא להגיע למצב של ריחוף, של ציפה בתוך החוויה. קוראים לזה "ספייס" וזה יכול להגיע אפילו דרך כאב. אבל בשביל זה לא צריך להתנתק אלא להפך, להתחבר. רק כשאת מרגישה בטוחה בידיים של מישהו את יכולה להפוך באופן סופי לשלולית של עונג, לוותר לגמרי, להתמסר לגמרי ולהשתחרר. לא מתוך ניתוק. מתוך חיבור.