מסיים עיסוי, מארגן את המקום, מרכז את הכביסה, מתרענן במקלחת, לוקח משהו לנשנש ועובר על הודעות בטלפון. הודעה ממנה מלפני שעה: היי רוני, דיברנו אתמול בטלפון, מה הסיכוי שאתה מקבל אותי בשעה הקרובה? אני כותב לה בחזרה:
– היי, מצטער שחוזר רק עכשיו, בדיוק סיימתי עיסוי ועוד שעתיים יש לי פגישה. שנפתח יומן? איך את מחר?
– וואי, איך בא לי עכשיו, ואני באיזור שלך… אין מצב שאני מגיעה עוד מעט??
– סורי, לא נצליח להספיק… זה משהו שצריך לעשות באיזי ולא בלחץ, עד שתגיעי לפה ואתחיל לגעת בך נצטרך לסיים…
– אוף… באסה לגמרי 🙁
– לא נורא, בואי נמצא לך זמן נוח לשנינו, ואקבל אותך כמו שצריך, עם כל הזמינות והרוגע שצריך לזה.
– טוב… אבל שתדע שהתבאסתי. אני ממש צריכה את זה היום.
– ומחר לא תצטרכי? 🙂
– לא יודעת, אבל היום אני ממש זקוקה למגע, עכשיו.
אנחנו ממשיכים את השיחה, ואחרי כמה דקות בכל זאת פותחים יומן וקובעים למחרת.
היא מגיעה על הבוקר, בשעה נוחה, רעננה כולה, בדיוק יצאה מהמקלחת, זרקה על עצמה שמלה קלילה וישר אליי… אחרי חצי שעה של שיחה עם כוס תה יסמין אני מזמין אותה לחדר העיסוי ואנחנו מתחילים. הגוף שלה מספר לי כמה היא אכן זקוקה למגע. היא משתוקקת. היא מגיבה, היא מתמסרת ועפה גבוה…
כשמגיע הזמן לסיים והיא מתארגנת לזוז, אני עוזר לה עם השמלה, ושואל:
– אז מה את אומרת, היה נורא לחכות יום אחד?
– אתה לא מכיר אותי עדיין… יש לי בעיה רצינית עם דחיית סיפוקים
– נו, אז לפחות חצי בעיה פתרנו. אני מחייך, היא צוחקת.
– כן, אין ספק, מסופקת בהחלט. אבל כדאי מאוד שפעם הבאה תהיה זמין "עכשיו"!
– אין בעיה, תתקשרי יום קודם… ואני עושה מהשיחה איתך פוסט בבלוג שלי, תתכונני 🙂
מוקדש למקסימה שלא יודעת לדחות סיפוקים, אבל יודעת להיות מסופקת.