הרבה נשים שיוצרות איתי קשר מדברות על הקושי להגיע. אתגרים שחוזרים על עצמם קשורים במבוכה, ב"איך משתחררים", ובענייני פרטיות ודיסקרטיות. משתמע מכך שלכאורה הדבר שהכי חשוב להביא לעיסוי ארוטי הוא – אומץ. אומץ לבוא, אומץ להיפתח, אומץ להיחשף בפניי. ובכן אני הולך להפתיע ולהציע נקודת מבט קצת אחרת…
הנקודה היא, שלמרות שחוויית העיסוי הארוטי עשויה להיות משמעותית ועוצמתית, אני סבור שהדבר שהכי חשוב להביא לעיסוי ארוטי הוא לא אומץ אלא סקרנות.
כשאת מרוכזת בגישה של 'לאזור אומץ' את במצב פסיכולוגי של התמודדות עם איום. אנחנו צריכים לאזור אומץ כשאנחנו בפחד, באי רצון, בהתנגדות. האם זו גישה שמועילה למיקסום העונג? נדמה לי שהתשובה היא לא, אלא אם את טיפוס שנדלק מפחדים וחששות…
לעומת זאת כשאת ממסגרת את כל החוויה של העיסוי הארוטי ב'סקרנות', את מכניסה את הכל לפרופורציות הנכונות. סקרנות היא יופי של מנוע לחוויות צמיחה והתנסות, אך בשונה מאומץ שהוא כאמור כרוך לרוב באנרגיות בעלות אופי כבד, הסקרנות מתאפיינת באנרגיה קלילה יותר, זורמת יותר.
כשאת מחליפה בראש את הדיסקט מ"יש לי אומץ לעשות את זה" ל"אני סקרנית לנסות" או "אני מסתקרנת מה אחווה שם" את מכוונת את עצמך לתדר הנכון.
פוסט קצרצר, משמעות עמוקה 🙂