נושא שחוזר על עצמו הרבה בכתבים על מיניות וגם בבלוג שלי אני נוגע בו מדי פעם – נושא השליטה. למילה הזו יש כח מאגי, שלא לומר: כח מחרמן במיוחד – כשמדובר באירוטיקה וסקס. זהו גם הנושא שלדעתי מתקיים בו הפער הגדול ביותר בין פנטזיה למציאות. ועל זה אני רוצה להתעכב טיפטיפה.
כדי להבין את הפער בין פנטזיות שליטה והגשמתן צריך להבין את המורכבות והניגודיות הגלומה בנושא.
ניקח פנטזיה של אישה שרוצה שמישהו ישלוט בה בסקס. מה זה בעצם להיות נשלטת? האם המטרה היא שהשולט יזיק לך? בוודאי שלא. אני סבור שבבסיסה של הפנטזיה הזו מתקיים דווקא ההיפוך: כשאת נשלטת את מפקידה בידיו את הכח. את מתמסרת לו. את אמנם מעוניינת שהוא יבצע בך דברים, אבל באותה נשימה את גם רוצה לסמוך עליו שישמור עלייך בתוך זה. שלא יזיק. הניגוד הזה מתחזק עוד יותר כשמדובר בפנטזיות הכוללות כאב. גם כאן הרציונל שבפנטזיה אינו שייגרם לך נזק. להפך: את רוצה להגיע דרך הכאב למקום גבוה יותר, מקום בו את מרגישה בטוחה ללכת על הקצה, מקום בו את יכולה לשחרר בלי ליפול, מקום בו האחריות היא עליו, אבל – הוא… אכן אחראי.
ומכאן גם נובע הפער.
כשאת מתסרטת לעצמך את הפנטזיה, את לא באמת מתעסקת בהאם הוא אחראי, האם הוא שומר עלייך. זה מובן מאליו. הפנטזיה תפורה על פי מידותייך. זה שקוף שבפנטזיה הוא מתנהל כמו שאת רוצה לפנטז אותו. הוא משתמש בך להנאתך, ולא רק להנאתו. אם הוא רע אלייך, זה כי פינטזת אותו רע, אם הוא אומר משהו מסויים זה בא בהזמנה ממעמקי התודעה שלך. ואם כל זה קורה כשאת אחראית על הדברים (בארץ הפנטזיות הפרטית שלך), אז ברור שכשאת יוצאת עם זה החוצה ופתאום מעורב עוד מישהו אמיתי בהגשמה, האתגר גדול הרבה יותר.
סרט טוב מתחיל בתסריט ונמשך בחזרות עליו.
בהוליווד כשמפיקים סרט לא נפגשים יום בהיר אחד על הסט, הבמאי אוסף את כולם בשמונה בבוקר, אומר: היום נצלם סרט על …. ומתחילים לצלם. לא. קודם כותבים את התסריט, ומלהקים את השחקנים, ואחר כך עושים חזרות, ומקבלים הערות מהבמאי, ואז… כשמגיעים לצילומים זה כבר הדבר האמיתי וכך ההפקה מצליחה והתוצאה הופכת לשובר קופות.
האם אפשר לקחת את זה גם לסקס? ברור שכן.
שלב התסריט:
ואוו… איזה כיף… נכון? זה השלב הג'וסי… תתפרעי. מה יש שם במרתפי הפנטזיה שלך? מה את רוצה לחוות? לאיפה את רוצה להגיע? אילו אקטים? אילו אביזרים? ררררררר…. חפשי, חפשי עמוק. יש שם חומרים טובים.
שלב הליהוק:
את צריכה פה מישהו ברמה של התסריט שלך, לא סטטיסט חסר כישורים. את רוצה שהפרטנר שלך יידע מה הוא עושה, אבל לא פחות חשוב: יבוא עם האיכויות הדרושות. האיש שלך צריך לדעת לא רק להכתיב, אלא גם להקשיב וגם לשאול. פרקטיקה של שליטה היא לא באמת פרקטיקה חד כיוונית של "ביצוע". להפך, שזורה בשליטה התמסרות, כל העת. הליהוק שלך צריך להיות מספיק רגיש בשביל לקבל תפקיד ראשי בסרט שלך.
שלב החזרות והערות הבמאי:
אתם לא באמת הולכים לעבור דקה אחרי דקה על כל מה שיתרחש בהגשמת הפנטזיה שלך על שליטה, כי זה די יקלקל את הריגוש שבחוויה עצמה. אבל אם לדוגמה את מאוד סקרנית לאיך זה ירגיש שהוא יצליף בך, ובה בעת את גם רואה בפנטזיה שלך איך הוא שומר עלייך ודואג לך תוך כדי וגם אחרי, כדאי מאוד שבשלב "הערות הבמאי" תוודאי שהפרטנר שלך יודע, מבין, מתחבר. יותר מדי פנטזיות שליטה נהרסו רק על השטות הזו שהצד השולט קצת יותר מדי עף עף עצמו ועל הכח הגלום בתפקיד, ושכח את אותה המורכבות שברצף: שליטה-התמסרות-להכתיב-להקשיב-ולשאול.
פנטזיות נועדו להתגשם
הויכוח אם פנטזיות נועדו להתגשם – כן או לא, מפספס קצת את השאלה היותר גדולה, והיא לא האם פנטזיות נועדו להתגשם אלא מתי פנטזיות מתגשמות. כי עם כל הכבוד, במרבית המקרים פנטזיות פשוט חזקות יותר מעמדתך העקרונית בעניין. זה פשוט עניין של זמן עד שאת מבשילה על זה. לפנטזיות יש סבלנות של שנים, אפילו של חיים שלמים (ולפעמים – כמה עצוב – אנשים מגיעים לסוף הדרך ופתאום קולטים שנגמר הזמן, וזה כבר אבוד).
אז אחרי ששינית את ההסתכלות שלך מהאם ל: מתי, אני מקווה שיצאת מהפוסט הזה עם קצת יותר דגשים לגבי איך. כי כפי שכתבתי, הפער בין הפנטזיה וההגשמה דורש תשומת לב. את רוצה את החוויה שלך תפורה למידותייך.
צאי להגשים, תעשי את זה נכון, תעשי את זה בטוח.
האם יש מקום לאקטים מעולם השליטה בעיסוי האירוטי שאני עושה? התשובה הקצרה היא: אם את מעוניינת – כן.
את מגיעה אליי לחוויה אירוטית וככזו יכולות להתקיים בה אינטראקציות מגוונות, מותנה בהסכמה וברצון שני הצדדים כמובן. יש לי גישה מאוד מגובשת לעולם השליטה ומבחינתי מי שנכנסת לסשן כזה צריכה לצאת ממנו מועצמת ולא מוחלשת. זה הפרמטר המרכזי, לצד העונג והסיפוק כמובן.
סקרנית לעוד מידע? שלחי לי ווטסאפ: 058-4472766. הסודיות שלך תישמר בקפידה.