כשהתלמיד מוכן – המורה מגיע. זה ביטוי חביב עליי. אני מצטט אותו בהזדמנויות שונות, ולמדתי אותו גם בכל מיני התנסויות שלי, וסביר שעוד אווכח בו גם בהמשך. בין היתר מסמל בעיניי הביטוי את התובנות "הקטנות" שמסתתרות בין התובנות "הגדולות". רוצה לומר: לפעמים בין החומר המובן מאליו מסתתר חומר אזוטרי יותר שחשוב לא פחות. ככה גם בעיסוי, ככה גם בעולם האירוטיקה ובמיניות.
לפני כמה שנים העברתי סדנת עיסוי פרטית לזוג נחמד. הם היו נשואים שנים רבות, עברו הרבה דברים יחד, ואליי הם הגיעו כשהרגישו שצריך לעשות איזשהו ריסט למיניות ולמגע. מבלי להכנס לפרטים אישיים מדי – מאורעות מסויימים הפכו את העונג למאתגר מאוד עבורה, ובהיותו בן זוג מסור ואוהב זה הפריע גם לו. בשיחה המקדימה הקשבתי לה, ולמדתי שחסרה לה יותר עדינות מצדו.
בזמן המפגש, כשהדרכתי אותו לגבי תנועה מסויימת שעושים במהלך העיסוי, הוא מיהר. "יותר לאט", הנחיתי אותו. הוא האט, אבל היה עדיין מהיר מדי. "עוד יותר לאט", ביקשתי. הוא ניסה להאט וזה לא כל כך הצליח לו. ההנחיה הבאה שלי הייתה רפרנס ל"מבצע סבתא" המיתולוגי, רק בהפוך: "בעיסוי, אתה רוצה להתחיל הכי לאט שלך ובהדרגה להאט עוד יותר"… צחקנו.
זה לא בהכרח אומר שהאידאל הוא תמיד המגע האיטי. לפעמים נלך גם למגע המהיר יותר. הסוד האמיתי הוא בהקשבה.
אחד המורים שמהם למדתי עיסוי, עבד עם הכיתה על "סיקוונס" מסויים של תנועות לטיפול בשריר ספציפי.
זו הייתה סדרה של כעשר תנועות שונות, שהרצף ביניהן יוצר איזשהו ריקוד, שיש בו גם הגיון, וגם התפתחות, וגם קצב. דעו לכם שגם אם לפעמים קל להסתכל על העיסוי כעל חיכוך סתמי של ידיים בעור, יש שם הרבה יותר מזה.
בכל אופן, בשיעור הבא חזרנו על התירגול, עבדנו שוב על רצף התנועות.
כשהיה נראה שכולנו כבר שולטים ברצף, הוא התעכב לפתע על תנועה אחת, בסיסית לכאורה וקצרה יחסית, שעברנו "דרכה" לתנועות האחרות ואמר: "זאת תנועה נהדרת שאפשר רק עליה להתעכב רבע שעה בעיסוי של המטופל." אצלי בראש נדלקה באותו רגע נורה בוהקת, מהסוג הזה שכבר למדתי לזהות. כשהתלמיד מוכן – המורה מגיע. זו הייתה תובנה מהסוג הזה, כזו שמסדרת את הכל במקום. הרצף של התנועות חשוב, המיומנות הכוללת חשובה, אבל לפעמים כמו שצריך לדעת להאט, צריך גם לדעת להתעכב, להשאר. באותו רגע ראיתי לגמרי איך התנועה הזו שמקודם הייתה "על הדרך" היא בעצם מקום להתעכב בו, בלי שום צורך למהר ולהתקדם לאנשהו.
עוד סיטואציה עולה לי, גם היא ממזמן אבל נחרטה לי בזיכרון. זו הייתה סדנת טנטרה. תירגלנו בזוגות. ישבנו שלובים, צללנו לתוך העיניים. המבטים הצטלבו וככה ישבנו זמן מה באופן חופשי. לאחר מכן ההנחיה הייתה לעצום עיניים ולהישאר באותה תנוחה בדיוק. ישבנו כך עוד כמה רגעים, ושמתי לב כמה דברים חדרו לתודעה לפתע: נשימותיהם של שאר הנוכחים בחדר, צליל חריקה של מזרון, נדמה היה לי שאני מרגיש אפילו את תנועות הראש של המנחים המתבוננים בנו. ואז הונחינו להתחיל לנשום בצורה מסויימת, מסונכרנת. השינוי היה מהיר. זה לקח כמה חזרות של שאיפה ונשיפה והרגשנו כאילו כבל אנרגטי סמוי קושר אותנו זה לזו. כל היתר נעלמו. המשכנו לנשום כך. ושמעתי את המנחה אומרת ברכות: שימו לב כמה הקשבה מחברת יש ברגע הזה.
זו הייתה עוד תובנה מופלאה שהבהיקה לי. הרי גם רגע לפני כן הקשבתי. יותר מדי הקשבתי אפילו. כל ניואנס באולם בו שהינו חדר לתודעתי. והנה, רגע אחרי כן, דרך תרגיל פשוט, כל הקשב שלי התמקד בחיבור הפרטי, הזוגי. בה. במעגל האנרגטי שנסגר בינינו.
או קיי. אני חוזר לעיסוי. אני חוזר לקצב. אני חוזר גם למבצע סבתא…
כי אם מקודם השתמע מדבריי שהעיסוי ככלל צריך להיות איטי יותר, אז – לא.
העיסוי צריך להיות קשוב יותר. זה – כן.
הקשבה, מתאוריה למעשה
להשאיר אתכם עם המילה הקשבה ולסגור את הפוסט יהיה בלתי מספק, הרי רובנו מחזיקים מעצמנו מקשיבנים מומחים, נכון? 🙂
בן הזוג ההוא מתחילת הפוסט, האתגר שלו היה ללמוד לגעת בה בעדינות. זה שלב בסיסי, הכרחי ביצירת שפת גוף מחברת ומגע מקרב. אבל לאן וכיצד מתקדמים?
בשביל זה אני מביא לכאן עוד סיטואציה. היא אצלי בקליניקה, זה המפגש השני שלנו. במפגש הראשון היא הגיעה אליי "אחרי שנים של חוסר וודאות" כמו שכתב יפה יצחק קלפטר. חוסר בעונג, חוסר בבן זוג רגיש, חוסר בהגשמה של המיניות שלה. זו הייתה קפיצת ראש לחנות הממתקים. מפגש מסעיר, מרגש, מענג. אבל כשבאה אליי בפעם השנייה הבנו שצריך גם לעשות קצת סדר ברעש. חנות ממתקים זה נחמד אבל היא זימנה לעצמה הפעם קצת יותר בוטיק וקצת פחות חנות. את זה הבנתי פחות או יותר מהמילים שהתקשתה לחבר לי. הבנתי שהיא מחפשת, אבל היא לא יודעת עדיין מה היא מחפשת ואיך להסביר את זה.
שאלתי אותה שתי שאלות, נתתי לה זמן לחשוב על זה ולכתוב:
– מה את צריכה כרגע?
– לאן את רוצה להגיע בהמשך?
באמצעות שתי השאלות האלה מיקדתי אותה. כעת כבר היה לה קל יותר להבין ולהביע, שהיא צריכה מגע מדורג, מרגיע, מווסת, ושהיא רוצה להגיע בהמשך ללהט, ליצר, למקום חייתי אפילו.
מכאן, יכולתי לתרגם את התשובות שלה לאופן שבו נגעתי בה.
אני חוזר שוב לזוג ההוא – אוקיי אז לימדתי אותו לגעת לאט יותר. עכשיו בואו נחבר את הנקודות. למעשה, לגעת לאט זה לא באמת "כלל אצבע" בעיסוי אירוטי. אותה אישה אמנם העידה שחסרה לה עדינות מצדו של בן הזוג, אבל ההקשר הכללי היה "חסר לי עונג, אני מתקשה להתעורר ולהגיע גבוה". ובכן, אחרי שלימדתי אותו להקשיב ולגעת לאט, המשכנו ל-איך להעיר באמצעות מגע קשוב. אפשר לדמות את זה למצב שבו לימדתי אותו להסתנכרן איתה, ואז לימדתי אותו לקחת את ההגה בידיים ולהתחיל לנווט ולהוביל. זכרו שמיניות מגיעה לדרגה גבוהה של מימוש כשיש שם גם את התחושה הפיזית וגם את המקום המנטלי ורצוי גם הרגשי. וכך, כאשר היא הרגישה שהוא נוגע בה בקשיבות, ואז בהדרגה מתחיל להוביל וליזום, התחברה אצלה התחושה הפיזית הנעימה עם ההתמסרות המנטלית לגבר שמביא סוף סוף דומיננטיות שמהולה ברגישות, ומכאן הדרך לשיא הייתה כבר הרבה יותר קלה…
סיכומו של דבר. חפשו את הסימנים. אל תפחדו לשאול. אל תפחדו לבקש ולומר. תקשורת וקשיבות הם צמד חמד שישדרגו לכם את החוויה. ותמיד להישאר פתוחים ללמוד עוד משהו, כי כשהתלמיד מוכן – המורה מגיע.