תגית: זוגיות

נתחיל בקלישאה ובעובדה.
קלישאה (למרבה הצער היא ככל הנראה גם נכונה להרבה בתים ומערכות יחסים): נכנסים למיטה, אחרי כמה ליטופים ונשיקות הגבר חודר, מפמפם כמה פעמים, גומר ו… נגמר.
עובדה (שאני מאמין שרוב האנשים הבוגרים מכירים): האישה זקוקה למשך זמן ארוך יותר על מנת להגיע לרמות גירוי גבוהות שמאפשרות לחוות אורגזמה וסיפוק.
ועכשיו אגיע לנקודה…

מה דעתכם? שיגרה זה דבר משעמם?
המילה הזו – שיגרה – מעוררת אסוציאציה של אפרוריות מכבידה. אני למדתי להסתכל על זה קצת אחרת דרך המרחב המיני.
הגשמה מינית מתרחשת כל הזמן. לא רק באירועים מיוחדים, לא רק בחמישי בלילה או בשישי בערב. למעשה, והנה סוד לא מסווג – ידידתה הטובה ביותר של ההגשמה המינית היא השיגרה, כי מעצם היותה שגרתית ומתוכננת היא מאפשרת גם לקחת פניות מעניינות בדרך. יש את אלה שלמדו לעבוד איתה היטב. אני זוכה להכיר אותם, במיוחד.

בזמן האחרון אמרו לי כמה פעמים שאני משתמש הרבה בביטוי "למתקדמים" בכל מיני הקשרים. לדוגמה בפודקאסט שלי, כשאני אומר "זה חומר למתקדמים" וגם בפוסטים שאני כותב. אוקיי, יש מצב שזה נכון, וכשעצרתי להרהר בעניין הזה גיליתי שיש בי רצון לפשט את הדברים. הרי בסך הכל אפשר בכמה טיפים קטנים ובסיסיים להפוך כל גבר מתחיל למאהב טוב יותר. למה לא?
ולפני הרשימה אני רוצה הערה נוספת:

הפוסטים שלי הם תולדה של מה שאני פוגש בחיים האמיתיים. הסשנים, השיחות, החוויות האישיות, החוויות שמגיעות אליי בגוף ראשון. הצטרפות של מספר שיחות ומקרים מהזמן האחרון הביאה אותי לשבת לכתוב כמה מילים על הגברים שבחבורה. ולא סתם מילים, אלא על אחד הנושאים הכי מסקרנים, רגישים, חמקמקים: מה הסוד לסקס טוב יותר? וככל שמדובר בצד הגברי שבמשוואה: מה יהפוך גבר לטוב יותר במיטה. ובלי לבזבז מילים בואו נתחיל

בני האדם הם יצורים מיניים. הביולוגיה שלנו תובעת סקס. מין הוא יצר בסיסי, קמאי. ההורמונים שלנו פועלים ומפעילים אותנו כך שנימשך, שנרגיש כמיהה והתרגשות. המבנה הרגשי שלנו מבקש חיבורים. היכולת שלנו לחוות עונג עילאי דרך איברי המין ומקומות נוספים בגוף תורמת גם היא לכך שנשתוקק להנאה מינית, ונבקש לחוות עונג. במהות העקרונית הזו גברים ונשים אינם שונים זה מזו. אבל כשמגיעים להגשמה, כשפורטים עקרון למעשה מתגלים ההבדלים המהותיים ובפוסט הזה אני רוצה להפנות זרקור לעבר הבדל אחד מהותי וחשוב ופוטנציאל גדילה מטורף – בעיקר לגברים – שהוא מגלם בתוכו.

הרבה נשים פגשתי. הרבה נשים מהרבה סוגים. חלקן נתפסות בעיני הזולת כתוססות, אמיצות, קוראות תיגר על טאבואים, מעזות, מגשימות כעניין שבשגרה, ואחרות מופנמות יותר, לכאורה קונפורמיסטיות, מהסוג של "ילדות טובות", כאלה שלמראית עין מקוטלגות כחנוניות. גם אלה וגם אלה יכולות להגיע לאותם מקומות בדיוק, לאותן רמות תעוזה והגשמה. ההבדל הוא לפיכך לא ב"עד כמה רחוק מגיעים" (תשובה: עד לאן שרוצים להגיע) אלא בנקודת המוצא. מהיכן יוצאים לדרך.

שאלה: רוני שלום, הגעתי לבלוג שלך מזמן ואני עוקבת בסקרנות. תודה על התוכן האיכותי. אולי גם הזמן שלי יגיע לבוא אליך, אני מתבשלת על זה. בינתיים רציתי לבקש את התייחסותך לנושא שראיתי שאתה נוגע בו לפעמים: טנטרה.

בשני הפוסטים הקודמים בנושא החירות הסברתי את הגישה שלי לחירות. דיברתי על איזון בין כבלים ובין חופש, על איזון בין האני הפרטי לאני הזוגי (למי שבזוגיות) ונגעתי גם במונוגמיה ומה שמחוץ לה. כעת בפוסט השלישי והאחרון בסדרה, אני רוצה לחבר בין העיסוי הארוטי ובין החירות.
ובכן, איפה העיסוי הארוטי והחירות נפגשים?

בפוסט הקודם דיברתי על כבלים שמגבילים את החופש שלנו, בחלקם נכבלנו מרצון ומבחירה חופשית (לוותר על דרגת חופש מסוימת ולהרויח משהו אחר: אהבה, הגשמה, כסף, יציבות וכו') ואיתגרתי את המילה נאמנות עם הקונפליקט המובנה בה בין נאמנות לאחרים לנאמנות לעצמנו שהרי לעיתים קרובות מדובר בשני כוחות מנוגדים. הזכרתי גם שפעמים רבות חלק מההתפתחות האישית של בני אדם במהלך חייהם הבוגרים מובילה אותם לשאול שאלות, להטיל ספק, לקרוא תיגר על "המובן מאליו" וככל שזה נוגע לנאמנות, להבין את המילכוד עליו הצבעתי. אותם אנשים מבינים שעל מנת להיות נאמנים לעצמם יהיה עליהם להיפרד מתפיסת העולם המיושנת, המקובעת, ולסגל חשיבה חדשה.

פסח – חג החירות, חג האביב, זמן של התחדשות ויציאה לחופשי. זמן טוב גם לכתוב כמה מילים על הקשר בין חרות והגשמה עצמית, וכמובן שגם נגיע למיניות וארוטיקה.
המון אנשים מסתובבים בעולם ומשוועים לחופש. מרגישים לכודים, לחוצים, מחוייבים מעל הראש ולא חופשיים באופן כללי.
אז מהי חירות? מהי יציאה לחופשי? האם התנתקות מכל הכבלים, פירוק כל המוסכמות?