בני האדם הם יצורים מיניים. הביולוגיה שלנו תובעת סקס. מין הוא יצר בסיסי, קמאי. ההורמונים שלנו פועלים ומפעילים אותנו כך שנימשך, שנרגיש כמיהה והתרגשות. המבנה הרגשי שלנו מבקש חיבורים. היכולת שלנו לחוות עונג עילאי דרך איברי המין ומקומות נוספים בגוף תורמת גם היא לכך שנשתוקק להנאה מינית, ונבקש לחוות עונג. במהות העקרונית הזו גברים ונשים אינם שונים זה מזו. אבל כשמגיעים להגשמה, כשפורטים עקרון למעשה מתגלים ההבדלים המהותיים ובפוסט הזה אני רוצה להפנות זרקור לעבר הבדל אחד מהותי וחשוב ופוטנציאל גדילה מטורף – בעיקר לגברים – שהוא מגלם בתוכו.
בואו נלך רגע לסוף ומשם נפרום ונחזור להתחלה.
אורגזמה. רגע השיא המיני. הגמירה.
"מה הדבר היחיד שיותר טוב מאורגזמה? שתי אורגזמות!"
כולנו אוהבים את תחושת האורגזמה, נכון? הרטט בגוף, הגלים, החשמל הזה הפנימי, ההתכווצויות, הרגע הקסום הזה שבו הכל הופך לכלום חוץ מעונג. הפעימות.
ובכן, אני כאן כדי לקלקל את המסיבה.
לא באמת, אל תדאגו. אפילו להפך: אני כאן כדי להזמין אתכם לעבור בדלת המסתורית למרחב הנסתר במועדון: המרחב הסודי. למביני עניין בלבד.
הכניסה חופשית לנשים (תמיד אתן נהנות יותר…)
הכניסה לגברים נבחרים בלבד, והסלקטור בכניסה הוא… המיינד שלכם.
אם הדברים נשמעים מיסתוריים – הם מיד יובהרו.
אחד ההבדלים המובהקים בין גברים ונשים הוא משך הזמן שלוקח לבנות הנאה מינית מקסימלית, כלומר להגיע לאורגזמה במגע מיני, ולצדו הבדל משמעותי נוסף וחשוב עוד יותר: מה קורה כתוצאה מחוויית האורגזמה.
באשר למשך הזמן: מחקרים הראו שלנשים לוקח זמן ממושך יותר מגברים כדי להגיע לאורגזמה. אל תטעו, נשים יכולות להתגרות באותה מהירות. את יכולה להירטב תוך שניות רק מאיזושהי מחשבה, מפגישה עם מישהו, ממגע, נשיקה… נשים מתגרות לא פחות מהר מגברים. אך משם ועד לאורגזמה הדרך של הנשים על פי רוב ארוכה יותר מזו שעל הגברים לעבור.
באשר למה שקורה כתוצאה מחוויית האורגזמה: נשים באופן כללי יכולות לחוות אורגזמה ולהמשיך לתפקד מינית, ואף לחוות אורגזמות נוספות. אורגזמה אצל אישה יכולה לפתוח את התיאבון לעוד. בתוך התהליך הזה של עונג, ועוד עונג, ועוד…. אישה יכולה להתמלא, להיטען, להיות ברמות מצטברות של ריגוש והנאה. לעומת זאת גברים על פי רוב – וזה משתנה גם עם הגיל – יכולים לחוות אורגזמה אחת ובעקבותיה איזשהו מפל אנרגיה, התרוקנות המאגרים. זה לגמרי הגיוני כשחושבים על פליטת הזרע שמכילה מיליוני זרעונים בתוספת חומרים חיוניים אשר הגוף עמל רבות לייצר. זוהי תמצית חיים, ליטרלי. על זה אפשר להוסיף את השינויים ההורמונליים שמתרחשים מיד בתום האורגזמה, וגם בלי להיות מבינים גדולים באנדוקרינולוגיה כולנו מכירים את הבדיחות(…) על הגבר שגומר ומסתובב ונרדם מיד.
ופה אני מגיע לדלת עם הסלקטור, למעבר ה VIP במועדון שבו מתקיימת המסיבה. כדי לעבור בה, על הגבר לעשות שינוי תפיסתי רדיקלי: לשים את העונג במקום הראשון ולהוריד את האורגזמה מהפסגה. וזו רק ראשית השינוי. כי כאן אני מגיע לסוד האמיתי:
העניין הזה שנשים צריכות יותר זמן להגיע לאורגזמה מאשר הגברים הוא לא באג. הוא פיצ'ר!
עצם ההבדלים הללו בין נשים וגברים הם לא הבעיה: הם חתיכת מקפצה מטורפת עבור… הגברים.
למקסם את העונג, לדחות את האורגזמה
כדי שגבר יצליח להכנס ולהנות ב vip של הסקס, הוא צריך לקחת שליטה תודעתית על האורגזמה שלו. רוב הגברים מצויים במצב שהאורגזמה שולטת בהם ולא להפך. למה אני מתכוון? לכך שכשגבר נכנס למיטה עם אישה הוא על פי רוב מחזיק בכרטיס בכיוון אחד לעבר האורגזמה. ברור לו שהוא בדרכו לגמור. גם אם הוא ירצה להאריך במעשה האהבה, הוא עדיין יהיה באותו מצב מנטלי מובן מאליו, באותה הנסיעה אל עבר האורגזמה. במקרה הטוב הוא למד להאריך את הדרך באמצעות שליטה עצמית, במקרה הפחות טוב הוא למד להסיח את דעתו מההנאה ולהתנתק לרגע כדי להרוויח עוד שני רגעים. אבל האורגזמה היא תמיד היעד.
האם יש דרך אחרת?
והאם יש מצב שגבר שקורא במקרה את הפוסט הזה בבלוג שפונה בעיקר לנשים מתחיל להילחץ ולשאול את עצמו: wtf, האם נדמה לי שהוא הולך לכתוב שאני צריך לוותר על האורגזמה??
אמרתי שההבדלים בין נשים וגברים הם פיצ'ר נכון? אז ככה זה עובד, ואני מזכיר לשמור על ראש פתוח:
כפי שאמרתי אישה צריכה יותר זמן כדי לגמור – ואישה יכולה להתמלא ולא להתרוקן כתוצאה מהעונג, ולחוות עוד ועוד…
לצורך הדוגמה: אישה צריכה חצי שעה, גבר צריך חמש דקות.
עכשיו שימו לב: אני טוען (ומיישם באופן אישי), שאם הגבר יכול להיות שם חצי שעה ויותר, בשביל האישה שאיתו, תוך שהוא דוחה את האורגזמה, הגבר בעצם מסתנכרן עם האישה, ועל כן הוא גם מגלה – למרבה ההפתעה שגם הוא מסוגל להתמלא בדיוק כמוה, ולא להתרוקן כמו שהתרגל לחוות במגעים המיניים שלו. אולי כדאי לעצור שנייה, לקרוא את הפסקה האחרונה שנית, ולהבין שאני לא שם את הפוקוס על הבדלים של זמנים או על ענין טכני כלשהו. אני מדבר על כך שגבר יכול – בתוך האקט המיני – לחוות התמלאות אנרגטית בדומה לאישה, מעצם העובדה שהוא מסתנכרן ונהנה יחד עם האישה. אתם קולטים את הפוטנציאל ומה שזה יכול לעשות לשני הצדדים המעורבים?
ואז יזדעק הגבר: כן אבל איפה האורגזמה שלי?
התשובה הרדיקלית: מי בכלל צריך אורגזמה?
התשובה המרוככת: זה בסדר. מותר לגמור, ההנאה עדיין רבה. אבל כמו שאמרתי מקודם, השינוי המנטלי הוא לשים את העונג במקום הראשון ולהוריד משם את האורגזמה. אז אם קל יותר לגבר לחשוב על זה במושגים של – או קיי אני אגמור לא אחרי 10 דקות אלא אחרי חצי שעה או ארבעים דקות – סבבה. אני פשוט חושב שיש מצב שאחרי שהגבר יקלוט כמה הנאה וכמה התמלאות הוא מרוויח בהכפלת או שילוש הזמן שבו הוא שוהה יחד עם האישה בvip של העונג, יש מצב שהוא יבין את מה שאני מנסה לומר כאן: ההתמלאות מנצחת את ההתרוקנות בידיים קשורות מאחורי הגב. גבר יכול להמיר את ההרגל ההוא ששלט בו פעם לגמור תוך X דקות, בסקס ממושך, מתגמל, ממלא, כשבמקום שיא אחד שממנו נופלים מטה מטה נפילה חופשית… חווים פסגות ממושכות של עונג, בלי שום רצון לרדת.
כשזה מתממש, נוצר מן סנכרון מיוחד ויפה שבו יגיע הרגע – אחרי זמן רב – שגם הגבר וגם האישה ירגישו שהגיע הזמן לשחרר, להרפות, ולסיים להפעם, כששניהם מלאים ורוטטים. ואז, יש מצב שהאישה דווקא מיוזמתה תשאל את הגבר: אתה רוצה גם לגמור? ויש מצב שהוא יגיד כן, ויש גם אפשרות שהגבר יקח את הרגע לחשוב ולהקשיב לגוף, לזרמים, לרמות העונג שפועמות בו ויגיד: לא, אני בוחר להישאר ככה, כמו שאני כרגע, בלי לרוקן את זה.
אמרתי רדיקלי? אמרתי vip?
וכרגיל: תנסו את זה בבית, ובחוץ, ובכל מקום וחיבור שבו אפשר לחגוג את העונג והמיניות בצורה חופשית.