הם יחד 15 שנים פלוס מינוס.
היא כבר שנה מחפשת. תחילה היא לא ידעה בכלל מה היא מחפשת, אז היא ניסתה כל מיני דברים כדי לפייס את חוסר השקט.
ספורט, יצירה, שינויים בבית… ואחרי כמה חודשים חסרי מנוח היא אמנם מצאה את עצמה יותר בכושר, עם בית יותר מאורגן, ויצירות פרי ידיה מקשטות אותו, ובכל זאת באותה נקודה בדיוק: חוסר שקט וכמיהה למשהו. בשלב הזה היא כבר התחילה להבין מה חסר לה. היא התחילה להפנים שהרעב הוא למגע – לא המגע שלו, מגע אחר. רעב לריגוש, להתרגשות, תשוקה לעונג ולגילוי עצמי של מה שכבר נשכח והתרחק ממנה.
אבל למה זה לא עובד לי בזוגיות?
כמי שעוסק במיניות ואינטימיות אני פוגש פעמים רבות את המורכבות שבדברים. קצוות, ניגודים, דואליות. אני רגיל לראות את המורכבות הזו ולהכיר בה, לקבל אותה בהבנה. לעומת זאת, לפעמים לנשים שמגיעות אליי זוהי סיטואציה פוקחת עיניים, ולא תמיד זה קל להתייצב מול דברים שהודחקו. כמו לדוגמה שחיי המין בבית לא מספקים, שבזוגיות אין ריגוש, אולי אפילו אין התאמה מינית. אישה מקסימה שאני מכיר מלפני כמה שנים טובות – והן באמת היו שנים טובות – התעניינה לפני כמה ימים בעיסוק שלי ונכנסה לקרוא באתר. לאחר מכן היא שלחה לי הודעה אותה סיימה כך: "לגמרי היה מתאים לי להגיע לעיסוי כזה, להזכר בימים השובבים שלי ואיך זה באמת צריך להיות ולהרגיש….אבל איך אח"כ חוזרים לשגרה?"
להמשיך לקרוא אבל למה זה לא עובד לי בזוגיות?א-מונוגמיה בשירות האישה העדינה
הרבה נשים פגשתי. הרבה נשים מהרבה סוגים. חלקן נתפסות בעיני הזולת כתוססות, אמיצות, קוראות תיגר על טאבואים, מעזות, מגשימות כעניין שבשגרה, ואחרות מופנמות יותר, לכאורה קונפורמיסטיות, מהסוג של "ילדות טובות", כאלה שלמראית עין מקוטלגות כחנוניות. גם אלה וגם אלה יכולות להגיע לאותם מקומות בדיוק, לאותן רמות תעוזה והגשמה. ההבדל הוא לפיכך לא ב"עד כמה רחוק מגיעים" (תשובה: עד לאן שרוצים להגיע) אלא בנקודת המוצא. מהיכן יוצאים לדרך.
להמשיך לקרוא א-מונוגמיה בשירות האישה העדינהחג החירות – חלק 3: אצלי, בעיסוי האירוטי
בשני הפוסטים הקודמים בנושא החירות הסברתי את הגישה שלי לחירות. דיברתי על איזון בין כבלים ובין חופש, על איזון בין האני הפרטי לאני הזוגי (למי שבזוגיות) ונגעתי גם במונוגמיה ומה שמחוץ לה. כעת בפוסט השלישי והאחרון בסדרה, אני רוצה לחבר בין העיסוי הארוטי ובין החירות.
ובכן, איפה העיסוי הארוטי והחירות נפגשים?
חג החירות – חלק 2 או אם תרצו: חג שני…
בפוסט הקודם דיברתי על כבלים שמגבילים את החופש שלנו, בחלקם נכבלנו מרצון ומבחירה חופשית (לוותר על דרגת חופש מסוימת ולהרויח משהו אחר: אהבה, הגשמה, כסף, יציבות וכו') ואיתגרתי את המילה נאמנות עם הקונפליקט המובנה בה בין נאמנות לאחרים לנאמנות לעצמנו שהרי לעיתים קרובות מדובר בשני כוחות מנוגדים. הזכרתי גם שפעמים רבות חלק מההתפתחות האישית של בני אדם במהלך חייהם הבוגרים מובילה אותם לשאול שאלות, להטיל ספק, לקרוא תיגר על "המובן מאליו" וככל שזה נוגע לנאמנות, להבין את המילכוד עליו הצבעתי. אותם אנשים מבינים שעל מנת להיות נאמנים לעצמם יהיה עליהם להיפרד מתפיסת העולם המיושנת, המקובעת, ולסגל חשיבה חדשה.
להמשיך לקרוא חג החירות – חלק 2 או אם תרצו: חג שני…שאלה ותשובה: האם זוגיות בלעדית היא ויתור?
שאלה: היי רוני,
רציתי לשאול אותך אם יש מצב כזה שלגבר יהיה טוב ומספק עם אישה אחת?
לא מכירה מציאות כזאת, וקשה לי עם הרעיון שגבר שמתחייב לזוגיות, בעצם נלקח ממנו/ הוא מוותר על צורך בסיסי מידי או על הטבע שלו.
או שבעצם הוא לא מוותר ואז העניינים מסתבכים..
תודה רבה
"נופר" בת 26