שאלה: היי רוני,
רציתי לשאול אותך אם יש מצב כזה שלגבר יהיה טוב ומספק עם אישה אחת?
לא מכירה מציאות כזאת, וקשה לי עם הרעיון שגבר שמתחייב לזוגיות, בעצם נלקח ממנו/ הוא מוותר על צורך בסיסי מידי או על הטבע שלו.
או שבעצם הוא לא מוותר ואז העניינים מסתבכים..
תודה רבה
"נופר" בת 26
תשובה: היי נופר. הסתובבתי כמה ימים טובים עם השאלה שלך בראש. הייתה לי תחושה שניסיון החיים שלי ועמדותיי הסובייקטיביות מקשים עליי לכתוב לך, מתוך הבנה מלאה של המקום בו את נמצאת, לפני הקשר המשמעותי הגדול שאת עתידה להכנס אליו. אני חושב שגם נופר של גיל ארבעים ומשהו בעצמה, תתבונן לאחור, תבין את החששות של גירסתה הצעירה, ובאותה נשימה גם תרגיש שיש דברים שקשה "להנחית" מלמעלה, מהשלב שבו החיים כבר שיפשפו אותך, אפילו שרטו, אבל גם הצמיחו וחיזקו.
לפני הכל: לשמחתי אנחנו חיים בתקופה שבה השאלה ההפוכה לגיטימית לא פחות: האם אישה יכולה להסתפק בגבר אחד לחיים שלמים של זוגיות בלעדית? לשני המינים יש אתגרים לא פשוטים במונוגמיה. ואם להתכתב עם מילותייך: שני הצדדים נדרשים לוותר.
באופן כללי: זוגיות – בהיותה מפגש בין שני אינדבידואלים – כרוכה בויתורים (וכמובן שגם ביתרונות נפלאים). לפעמים הויתור הוא על ההגשמה (הוא רוצה לשכב עם אחרת אבל מוותר על כך לטובת הנאמנות הזוגית) ובדוגמאות אחרות הויתור הוא על הבלעדיות (בת/בן הזוג מכילים את הצורך של הצד השני במגע עם אחרים ומכילים זאת).
כעת לעניין עליו שאלת: האם יש לגבר צורך בסיסי, טבוע, להיות עם יותר מאישה אחת?
יש הטוענים שכן. לפי הטענה הזו, הזכר שואף להפיץ את זרעו אצל הרבה נקבות על מנת שמבחינה אבולוציונית יהיה לו יתרון. אם צפית בסדרות טבע של נשיונל ג'אוגרפיק לבטח הבחנת במוטיב של הזכר ששואף להזריע כמה שיותר נקבות.
אבל האדם עשה כברת דרך ארוכה של התפתחות מנטלית ותרבותית מאז ימי קדם, ולכן גם אם הטענה האבולוציונית הנ"ל נשמעת הגיונית, קל לראות שבפועל בני האדם שיכללו משך אלפי שנים את יכולתם לחיות שלא על פי מה שנכון ביולוגית אלא על פי רצונות אישיים, קודים חברתיים, ומערכת של חוקים וערכים.
לדוגמה: בני האדם ממש לא תוכננו על ידי הטבע לשבת מול מסכים שעות ארוכות. הם בכל זאת עושים זאת, מבחירה, למרות שמבחינה פיזיולוגית זה גובה מהם מחירים גבוהים ופוגע בבריאות. כלומר בני האדם קוראים תיגר על הטבע שלהם, ללא קושי.
על אותו משקל: גם אם הטבע לא תיכנן את הגבר להיות מונוגמי, התרבות המודרנית בהחלט עשתה ככל יכולתה לחנך אותו להיות כזה. האם היא הצליחה? לדעתי ההצלחה רבה, אך למראית עין. מרבית בני האדם בוחרים לחיות בזוגיות, ומרביתם גם בוחרים במונוגמיה כדרך חיים לפחות לכאורה. אך בפועל, ידוע שרבים אינם באמת נאמנים לחלוטין ולכל משך חיי הזוגיות למי שאיתם.
וכעת נעשה בכל זאת זום-אאוט מהגבר ונתבונן בשני המינים גם יחד, בעידן המודרני. אנחנו חיים בעידן של הגשמה עצמית. הן גברים והן נשים מרגישים שזו זכותם (וחובתם אפילו) להגשים את עצמם, למקסם חוויות, לחיות את החיים… המאזניים נוטים יותר ל "מגיע לי" מאשר ל "אני מוכרח". זה נוגע כמעט בכל תחומי החיים וכמובן גם במיניות. נוסיף על כך את אמצעי המניעה שניטרלו את הסיכון בהריון לא רצוי והסקס הפך להיות הרבה יותר נגיש ומפתה. יוצא מכך שהקידמה אמנם שיחררה אותנו מהטבע החייתי, אבל זימנה לחיינו אתגרים חדשים שחזקים לא פחות מהטבע.
בעוד שאני לא מתיימר לומר לך מה נכון ומה לא, הנה שתי עצות לדרך:
1. להשתחרר מחשיבה של שחור ולבן. להפנים שיתכן שגם מונוגמיה אינה אבסולוטית, ולא להסתכל על זוגיות כבלעדיות לכל החיים אלא כמסע לכל החיים.
2. התשובה בגוף השאלה: "… שלגבר יהיה טוב ומספק עם אישה אחת?". הדגשתי את המילים החשובות. אם תשתחררי מהפחד מפני האחרת, ותשקיעי במה שביניכם, ויהיה לכם טוב ומספק יחד, פחות חשוב מה טבע האדם ואילו אתגרים של נאמנות יחכו לכם בהמשך הדרך. אם תהיה לכם מערכת יחסים טובה, ותמלאו זה את זו מבחינה רגשית, רוחנית, ויהיה לכם סקס טוב, זה דבק מספיק חזק כדי לשרוד איתו גם פיתויים מחוץ לזוגיות, בין אם התממשו ובין אם נשארו בגדר פנטזיה.