מכירה את הדימוי הזה על אוטו ותחנת דלק? כן, הרעיון הזה שאי אפשר לנהוג באוטו בלי לעצור לפעמים לתדלק, כי האוטו ייעצור, המנוע יכבה, ולא נגיע ליעד. כך גם אנחנו, בני האדם. גם אם נדמה לנו שאפשר להיות טרודים ועסוקים ללא הפסק, כי צריך, כי יש התחייבויות, וילדים, והורים, ודאגות, וגזרות… ובכן גם אם אנחנו משלים את עצמנו שאפשר פשוט לרוץ הלאה ולהספיק בקושי, בלי לעצור ולנשום, המציאות תטפח לנו בפנים, במוקדם או במאוחר.
חלק אינטגרטיבי מהיומיום האנושי חייב להיות מוקדש להפסקה. אז נכון, בכל לילה אנחנו שוכבים לישון ונותנים לגוף (ולנפש) לנוח, אבל לא די בכך. כי אם כל היום, כל יום, אנחנו בלחץ מתמיד, גם השינה לא תציל אותנו מעצמנו. את המחיר של הסטרס אנחנו בעצם מכירים גם אם נוטים לעצום עיניים ולהדחיק: ברמה הרגשית: עצבים, חוסר סבלנות, חרדה, חוסר חשק, דכאון… וברמה הפיזית: כאבים שונים, גוף תפוס במקומות שונים, הפרעות מערכתיות מגוונות, נדודי שינה, עייפות, חוסר שקט ועוד…
מה חשוב לעשות באופן שוטף בשביל לשחרר את הלחצים הללו? לעצור את המירוץ ולתדלק.
לתדלק מה? הנה כמה רעיונות:
- טבע. לא אוכל להפריז בחשיבות היציאה לטבע. אני חושב שזה הפסק זמן הכי טוב שתוכלי לתת לעצמך, ואם זה לא מתאפשר ברמה היומיומית אז נסי למצוא משבצת אחת בשבוע בה את קופצת לטבע, ויש הרבה טבע נגיש במדינתנו הקטנטונת במרחק כמה דקות הליכה או נסיעה מהבית: חוף הים, יער קק"ל כלשהו, שדות פתוחים… מצאי את הטבע הקרוב והנעים לך. אין לך זמן? לא תירוץ קביל! זוכרת את תחנת הדלק? אם אין לך זמן לתדלק האוטו ייתקע. ולכן מצאי את הזמן. שווה לצאת פעם בכמה זמן מוקדם יותר מהעבודה ולשבץ חצי שעה או שעה של שקט לבד עם הטבע. את והכוס קפה בטייק אווי שפינקת לעצמך בדרך. תודי לי אחר כך.
- ספורט. גם כאן אני ממש לא צריך לחדש לך כמה שספורט בריא וחשוב. לא רק לגוף, גם לנפש. אין אדם שלא זקוק לפעילות גופנית קבועה, ויש כל כך הרבה סוגי פעילות שבטוח תמצאי את מה שמתחבר לך ועושה לך חשק: הליכה, ריצה, שחיה, ספינינג, פילאטיס, ספורט תחרותי כלשהו, חדר כושר… להמשיך?… בואי ניזכר בכל הטוב שספורט עושה: תחזוקה של הגוף, פריקת לחצים, חיזוק השרירים, העלאת רמות האנרגיה, שחרור חומרים טובים למחזור הדם… ולא אמרתי אף מילה על ירידה במשקל ושריפת שומנים. כיף. אל תוותרי לעצמך על פעילות גופנית. במיוחד כשלחוץ לך בחיים.
- אינטימיות, מיניות, עונג. לפעמים בתוך כל הלחץ והמירוץ האינסופי אנחנו שוכחים את הבסיסי: כמה אנחנו זקוקים למגע, לחום, לאינטימיות. התזכורות אמנם נמצאות כמעט תמיד ברקע, הסימנים להיעדר המגע והעונג צועקים בדממה, בוואקום שנוצר לנו בלב כשהם אינם. אבל מסיבות חברתיות ותרבותיות אלה בדיוק הצרכים הקיומיים שנדחיק יותר מדי, שנכסה בשכבות של בושה ואשמה וסדרי עדיפויות של אנשים "בוגרים ואחראים".
אל תוותרי על העונג שלך, אל תחיי חיים נעדרי מגע, נטולי עונג .
איך העיסוי הארוטי מתחבר לנושא? בקלות: זוהי בדיוק המשבצת של ה timeout לעצמך. בלי לסטות מהדרך, בלי לאבד את הכיוון. עצירה לתדלק עונג, ולהמשיך בנסיעת החיים. ככה אני רואה את זה. החוויה של העיסוי הארוטי עומדת בפני עצמה וללא קשר לשאר הרובדים שבחייך. את יכולה להיות רווקה או נשואה, את יכולה להיות אחרי יום עבודה מתיש או לפני משמרת ערב, את יכולה להיות אמא עסוקה, הגננת של הילדים, את יכולה להיות זו שמופיעה על מסך הטלויזיה או שרה ברדיו. המכונה המשותף לכולן: הצורך בזמן לעצמך, זמן שהוא רק שלך, זמן שבו את לא כלום מכל הנ"ל ואת דבר פשוט: אישה. אישה שעוצרת לתדלק, בשביל הגוף, בשביל הנפש, בשבילך.