נניח שאני נמצא כעת בחדר ובו מעגל נשים, פותח בהרצאה על עיסוי אירוטי. כפי שמנחים אוהבים לעשות אציג שאלת פתיחה: "מה האסוציאציה שלכן לעיסוי אירוטי?" ואזמין את המשתתפות להציע תשובות. חלק משמעותי מן התשובות יהיו בסגנון:
- נועז
- הגשמה של פנטזיה
- יציאה מהשגרה, גיוון
- אורגזמה, "הפי אנד"
- ועוד ועוד…
אחלה. אלה מילים נפלאות שאני אוהב את הניגון שלהן. העיסוי האירוטי הוא בדיוק ההזדמנות לכל אלה. להתפנק, להשתחרר, לשבור שגרה, לגעת בפנטזיה… נהיה פה חם נכון?…
ככל הנראה לא תמצאי בראש הרשימה את המילים: גבולות, העדפות, תקשורת, תאום ציפיות. ודווקא עליהן אני רוצה להתעכב בפוסט הזה כיוון שהן אמנם לא מהותה של חוויית העיסוי האירוטי, אך הן הבסיס ההכרחי לחוויה מוצלחת.
בואי נעשה רגע זום אאוט מהעיסוי האירוטי אצלי, ונתבונן על חיי המין הפרטיים שלך.
האם את חווה את הסקס כמרחב הרמוני עם הפרטנר/ים שלך? האם את מרגישה שאת מסוגלת להביא את עצמך בכל הרבדים למפגש המיני? האם את מרגישה שאת אומרת כל מה שהיית רוצה לומר? מבקשת כל מה שהיית רוצה לעשות? מעירה על דברים שפחות נעימים לך?
הניסיון שלי לימד אותי שנשים רבות מדי לא מסוגלות לענות כן לכל, או לפחות לרוב השאלות הנ"ל.
הסיבה: לא נעים, לא נהוג, התרגלנו ככה וככה, מה הוא יחשוב, איך הוא יגיב…
והמכנה המשותף לכל השאלות הללו: הן עוסקות בגבולות ובהעדפות שלנו, ובתהליך תאום הציפיות. כשמדובר באוכל את לא תאכלי מאכל שאת לא סובלת, נכון? את לא תסכימי לגעת באוכל שמריח לא טוב, את לא תסכימי לאכול משהו שעושה לך אלרגיה רק בשביל הריצוי. אז למה שבסקס זה יהיה אחרת?
אני שומע כבר את ההתנגדויות ברקע… אני יודע איך זה. אם ניקח אישה בת ארבעים וחמש, נשואה עשרים שנה לאותו גבר, זו מערכת יחסים שבה התקבעו הרגלים, כולל הפחות נעימים ואטרקטיביים, וקשה לדבר על זה, שלא לדבר על קשה לשנות… ואם ניקח את המקרה ההפוך: קשר חדש, עוד לא נבנתה אינטימיות ופתיחות, קשה קצת לבוא ולשים דברים על השולחן מטעמי בושה, מבוכה, חוסר ביטחון ומגננות. בשני המקרים יוצא שהמון אנשים ונשים בעולם חווים את המיניות שלהם בקטע לא מדוייק, לא מתואם, וגרוע מכך: חוצה גבולות. חבל.
מה דעתך על ההקבלה שלהלן:
"אני לא אוהבת חצילים" >> "אני לא אוהבת מגע חזק מדי בפיטמות"
"אני אוהבת פירות" >> " אני אוהבת שיורדים לי"
"איך בא לי לטעום… " >> "איך בא לי לנסות…"
הגיוני, לא? ובכל זאת… איכשהו התקשורת סביב אוכל באה על פי רוב יותר בקלות מאשר תקשורת סביב סקס.
ובנקודה הזו אני רוצה להכניס אותך למרחב שלי. ברוכה הבאה.
את באה אליי לחוויה אישית שלך. העיסוי האירוטי אינו "קופי פייסט" ואני יכול להעיד שכל מפגש שונה מאישה לאישה ולפעמים גם אצל אותה אישה. לפני שאני בכלל נוגע, אני מקשיב לך. ולפני שאני מסב לך עונג אני רוצה שתרגישי מספיק משוחררת, ובעיקר שתרגישי בתוך מרחב מכבד וקשוב.
בשיח המקדים בינינו נעסוק הן בגבולות – מה לא, והן בהעדפות – מה כן. כפי שרשמתי למעלה, אני יודע שסוג השיח הזה חדש ולא רגיל לנשים רבות. אני חושב שזו הזדמנות טובה בשבילך לתרגל את הביטוי של הרצונות והההעדפות שלך, ואם ניקח את זה יותר עמוק – זו הזדמנות לנבור במרתף הפנטזיות, ולבדוק מה מסתתר שם וממתין לרגע הנכון ולמפגש המאפשר. כפי שכתבתי בפוסט על תעוזה – כשאישה מרגישה בטוחה ומשוחררת מתגלה שם עמוק מתחת לפני השטח מיניות תוססת, נובעת, עוצמתית ומפתיעה. מיניות שחיכתה רק לקבל ביטוי ומימוש.
יש משהו מאוד מפרה במיניות שיש בה ביטוי לרצונות. זה מהדהד החוצה וזה חוזר גם פנימה. לדוגמה כשאת לומדת לעשות תאום ציפיות עם מי שמולך, את שמה לב שאת מפתחת יותר ערנות למה שאת מרגישה, וכך את גם מחדדת את תאום הציפיות שלך עם עצמך. דרך החוויה – הן של לדבר על זה והן של לעשות את זה – את לומדת יותר על מה שאת אוהבת ועל מה שלא. כך יוצא שהמפגשים הבאים שלך עם המיניות הופכים להיות גם תקשורתיים יותר אבל גם מודעים יותר. ואם נחזור לדיבור ההוא על אוכל, פתאום את יודעת על הרבה יותר סוגי אוכל שאת אוהבת, ואת יודעת מה בא לך לטעום, ואת גם יודעת יותר טוב אילו מזונות לא עושים לך טוב. מודעות – התפתחות – צמיחה.
נסכם: תאום ציפיות הוא המפתח לחוויה הרמונית, כזו שיש בה סיכוי טוב יותר לחוות עונג וסיפוק. כשמתאמים ציפיות מדברים על העדפות – הכי כמוסות אפילו, ועל גבולות – שחשיבותם הן בכך שהם מגדירים מה לא יתרחש, והן בכך שהם משאירים מרחב ברור ותחום שבתוכו יכול להתרחש הרבה.
מזמין אותך להיעזר במרחב שלי להכיר ולבטא את הגבולות וההעדפות שלך. מזמין אותך לשיח מקדים פתוח, בו תעזי להביע את עצמך בצורה כנה וגלויה. מולך יש אותי – בהקשבה וראש פתוח, וכמובן במודעות למה נכון לי ומה אני מאפשר כשאני מולך וכשאנחנו ביחד. אולי את חושבת שזה מצריך מצידך הרבה אומץ, אבל תכלס כל שאת צריכה זה לשלוח לי ווטסאפ: 058-4472766 ומכאן זה כבר יתגלגל…