בין אם את נמנית על קבוצת הנשים שמזלן שפר בחלקן ואורגזמה היא מרכיב יומיומי במיניות שלהן, ובין אם את עד כה חלק מהקבוצה (הלא קטנה כלל) של נשים שטרם חוו אורגזמה, אחת העצות הכי חשובות שיש לי לתת לך היא: כשמדובר באורגזמה – לא להתאמץ.
מה שיפה ברעיון הזה: הוא מתאים גם למתחילות וגם למתקדמות. נתחיל במתחילות כמובן…
יש מן נטיה כזו לדמות אורגזמה לטיפוס על ההר. יש בזה הגיון כיוון שאורגזמה היא שיאו של תהליך הגירוי המיני, ואם מתבוננים על הגרפים ניתן יהיה לראות מגמת עליה במדדים הרלוונטיים עד לשיא – שהוא הפיסגה. הדימוי הזה מתאים אולי לחוקרים ולמעבדות, אבל הוא עושה קצת עוול ל"מיינדסט" הרצוי במין, כיוון שהוא מייצר הקשר תודעתי בין אורגזמה ובין מאמץ. כולנו יודעים שטיפוס על הר זה אתגר פיזי. זוהי פעילות לא קלה, וגם אם ההגעה לפסגה מתגמלת, הדרך לשם כרוכה בהכרח במאמץ גדול.
אז את, שמחפשת את האורגזמה החמקמקה כל חייך, שמנסה להעפיל אל ראש ההר לבד או ביחד עם הפרטנר ונתקלת שוב ושוב בסלעים ומחליקה מטה בשביל: קודם כל שחררי. השתחררי מהדימוי הזה, מהמיינדסט האתגרי, מהנכונות לעשות מאמץ, מההתעקשות להגיע.
החליפי את השיח בראש מ להגיע לאורגזמה ל: לחוות אורגזמה.
ברמה המעשית זה אומר להפסיק להתעקש על מגע ממוקד מטרה. אם מצאת את עצמך בסיטואציות בהן את מחככת את הדגדגן עד אובדן תחושה או מעייפת את הויברטור עד אובדן הבטריה, את מתאמצת. את מנסה להכריח. זה לא הכיוון הנכון. לראש ההר לא מעפילים במיינדסט של "אוף, רק שאגיע כבר", ולא בלי אוויר בריאות, בקוצר נשימה. הפוך. קחי את הזמן, תהני מהנוף, תעשי הפסקות לשהות בנקודות יפות בדרך, תתבונני, תזכירי לעצמך שנעים כאן. בדיוק איפה שאת נמצאת, בעיקול הזה בשביל, עם העמק ששם למטה, ואיזה יופי שעוד יש לך דרך לפנייך לגלות. ההתמקדות בדרך ולא בפסגה משולה להתמקדות בתחושות העונג ולא באורגזמה. את יכולה להיות לפחות חצי שעה במגע שעושה לך נעים? רק נעים. לא יותר. השאלה "האם זה מוביל אותי לאורגזמה" לא צריכה להיות אצלך בראש בכלל. הדבר היחיד שאת צריכה לוודא עם עצמך זה "האם נעים לי כאן". ובהפוך על הפוך, ככל שתתרגלי לשחרר את המשימתיות האורגזמית ולא להתעקש לנסות להגיע אליה, תגדילי את הסיכוי לפגוש אותה מעבר לסיבוב, שם בשביל ההוא…
וכעת לחומר למתקדמות…
אספר לך על אישה מקסימה שבאה אליי לעיסוי אירוטי פעם בכמה חודשים, אולי אפילו פעם בשנה. כשהיא באה, תמיד זה מרגיש שעבר יותר מדי זמן מאז הפעם הקודמת. היא נשואה, והיא לא מונוגמית. היא והוא בזוגיות טובה, מכבדת, מאפשרת. יש להם את הספייס לחוות חוויות מיניות מחוץ לתא הזוגי, ואם נחזור להר ההוא, היא ראויה בהחלט לתואר מיטיבת לכת. אורגזמות היא חווה ללא קושי, היו לה לא מעט פרטנרים, היא מתבלת מדי פעם את השגרה במפגש מענג… חיה טוב, סך הכל לא חסר כלום.
והנה, עמוק אל תוך המלחמה הנוכחית היא באה אליי שוב. עם הרצון להתנתק מהמצב, עם הכיף להתחבק שוב כמו חברים ותיקים, עם שיחה של לפני, שיצאה לנו קצת כבדה (מספרת שהיא בשבועות של סטרס מטורף… הן מקצועית והן ברמה האישית). אני רואה עליה כשהיא מדברת את עקבות הלחץ. הפנים שלה, הגוף שלה מדברים יחד עם מילותיה. ואז מגיע הרגע שאנחנו מניחים את המועקה בצד ועוברים למיטת העיסוי, ומתחילים לטייל בשביל ההוא… ושוב הקסם. קסם המגע.
כבר במפגש הראשון בינינו היא גילתה את השפיכה הנשית. גילינו יחד, שהיא ניחנה ביכולת לשפוך והרבה. וכל פעם מחדש אנחנו מגיעים לתופעה המופלאה הזו בסוג של השתאות, בזכות העוצמות שיש שם, בזכות החיבור, בזכות השחרור האולטימטיבי שמתרחש כשהיא חווה את השפיכה במן מחזוריות שיכולה להימשך לכאורה ללא הגבלה: שפיכה, הפוגה, גירוי מחודש, שפיכה מחודשת, ושוב הפוגה, ומתישהו גם ההפוגה מיותרת, יש שם "סתם" רווחים פשוטים וקלילים כשברור לגמרי לשנינו שהגוף נמצא במקום הנכון, המוכן, והמיינדסט נמצא במן שיוט של העונג שמעל לתדר האורגזמי, שיוט שבו מתרחשת השפיכה המשחררת שלה, שוב, ושוב, ושוב.
בסוף, אחרי שאני מגיש לה עוד כוס מים, אנחנו משוחחים על מה שהיה כאן, והיא אומרת לי משהו ממש יפה, על כך שהרבה פעמים הפרטנרים שלה ממש מתאמצים להביא אותה ל… לאורגזמה, לשפיכה. ולפעמים היא מוצאת את עצמה מתאמצת גם כן. אולי לא כדי לרצות אלא יותר כדי להצליח לחוות את החוויה שהיא כל כך אוהבת לחוות כאן כשהיא אצלי. להגיע למרחב הזה. ואילו כאן היא מרגישה שהיא משחררת לגמרי, ודווקא איתי בתוך השחרור הזה היא חווה את האקסטרים, את השפיכה העוצמתית והמשחררת. ואני מזדהה ועונה לה שגם אני לא חווה שום מאמץ בתוך המגע בה, להפך, אני שוקע לתוך ההקשבה, החיבור לגוף שלה, השהייה ברגע עצמו. שם אין שום מאמץ, יש flow. וכשאני כל כולי בקשב, אני מרגיש דרך הסימנים השונים שאני נוגע בה נכון ואז היא בעצם באה אליי לא פחות משאני מביא אותה אל… וכשזה הולך ומתגבר אני מקבל את השדר הזה של "עכשיו", ומשנה בהתאם את המגע והיא עפה למקום ההוא של השפיכה. וכל זה קורה לא מתוך מאמץ, לא מתוך העפלה סיזיפית להר. להפך, זה אותו הטיול הקסום, יד ביד, עם הנוף, עם האוויר, הנשימה, החושים הפתוחים. שמת לב שהמילה אורגזמה התפוגגה ונעלמה? אנחנו לא שם בכלל, היא נשארה אי שם מאחור, או ליתר דיוק מהדהדת עמוק בפנים, אבל כשעוברים למצב שהייה ולא למצב התקדמות – זה כבר החומר למתקדמים וזה מאוד, מאוד… מתגמל.
סיכומו של פוסט, למתחילה ולמתקדמת: חפשי את השחרור, את חוסר המאמץ, את השהייה. העבירי את אותו המיינדסט גם לפרטנר שלך. שחררי אותו ממשימתיות. אתה רשאי פשוט להנות, לשהות, להתענג. אתה לא צריך להוכיח כלום, אתה לא חייב לתת ביצוע. פשוט תשחרר ותהיה. דברים טובים יקרו.