תגית: טנטרה

היא שוכבת על מיטת העיסוי, כל כולה רטטים. האנחות שלה מספרות לי שהגוף שלה שר. שירת העונג. אני מרגיש אותה פורקת מטען נפלא של אנרגיה סביב האצבעות שלי בסדרת התכווצויות ארוכה שמרימה אותה גבוה אל מעל למזרון. אני בהקשבת שיא, מנסה לקרוא אותה: האם לצאת ולתת לה "לנשום" או להמשיך? תנועה קטנטנה של האצבעות שלי בכיוון החוצה, תנועה ברורה ולא רצונית כמעט של הידיים שלה אל הידיים שלי: תישאר בפנים, אל תצא…

כתבתי בעבר לא מעט על השפיכה הנשית ועדיין הנושא ממשיך לסקרן, לאתגר ולהפתיע נשים רבות. בפוסט הזה אני רוצה לדבר על ההבדלים (ועל הקשר) שבין שפיכה ואורגזמה.

אנחנו אנשים מתפתחים, משתנים, רובנו מקשיבים מאוד. לא רק החוצה, גם פנימה. שואלים שאלות, מסתובבים איתן זמן מה, לפעמים שנים רבות, באיזשהו שלב מעזים לחקור, לחוות, לבדוק את הדברים. כשזה מגיע למיניות זה בולט מאוד, וכשזה מגיע אליי, לעיסוי הארוטי… על זה אני רוצה לכתוב כמה מילים.

שאלה: רוני שלום, הגעתי לבלוג שלך מזמן ואני עוקבת בסקרנות. תודה על התוכן האיכותי. אולי גם הזמן שלי יגיע לבוא אליך, אני מתבשלת על זה. בינתיים רציתי לבקש את התייחסותך לנושא שראיתי שאתה נוגע בו לפעמים: טנטרה.

האם פעם עברת חוויה שהייתה לחלוטין זרה לך, והצלחת להרגיש בתוכה לגמרי בבית, מחוברת? שאלה מתקילה, יש מצב שתצטרכי לחפור קצת בזכרונות. אבל כמעט לכל אחד ואחת יש איזו סיטואציה כזו. שתי דוגמאות:

היא בת שלושים וחמש כשהיא נכנסת אליי לסטודיו. עוד לפני כן, בשיחת הטלפון היא מספרת לי שנתקלה בי בשיטוט לילי באינטרנט, כשקראה את הכתבה שהתפרסמה ב"את" מזמן. מספרת על נישואים קרים, תכליתיים, קרקע יציבה וכנפיים קצוצות. הם מה שנקרא "נשואים באושר" אבל ככותרת בלבד. למראית עין. ילדים קטנים וחמודים, בית גדול בשכונה יקרה, הרבה כסף נכנס, הרבה כסף יוצא. העסק דופק. אבל כשזה מגיע לאינטימיות, כלום לא דופק. אין ניצוץ, אין להבה, אין סקס ואין רגש.

היא הייתה אי שם בשנות השלושים המאוחרות, אי שם בתוך שנים דחוסות במשימות הוריות שנפלו בעיקר עליה. חיי הנישואין היו בסך הכל טובים, היא לא התלוננה. הוא עצמאי, עובד מסביב לשעון, היא זו שמתקתקת את כל היתר די בטבעיות: הבית, הילדים, הגנים ובית הספר… זה התאים לשניהם, כל אחד מצא את מקומו הטבעי בתוך מערכת היחסים הזוגית והמשפחתית.
הדבר היחיד שהטריד אותה אבל באותה מידה היה לא נגיש זה עניין המגע.

החדר שקט. אולי מוזיקה מאוד מינימלית, אוורירית. אולי נר ריחני, עדין. הוילון סגור. את שוכבת על המיטה. זה החדר הפרטי שלך. נעלת את הדלת. הכרחי שלא יפריעו לך. את צריכה להרגיש בטוחה, משוחררת, נטולת הפרעות. הטלפון על שקט. את על רטט. לא כזה שבא מהויברטור, כבודו במקומו מונח, והוא מונח במגירה. היום הרטט יבוא מבפנים.

החיפוש אחר העונג חוצה גילאים, סטטוסים, תרבויות ואמונות. מגיע שלב מסויים בחיים שבו משהו מתעורר, משהו נעור לחיים, עמוק מתחת לפני השטח. אחרי שנים של הסחות דעת של החיים שדוחקות את המיניות לתחתית סולם העדיפויות, אפילו עד כדי א-מיניות מוחלטת, נלחץ איזה סוויצ' בראש ובגוף, ואת יוצאת לחקור. "יוצאת" זו מילה קצת מוזרה בהקשר הזה, כי בעצם את עסוקה בלהכנס פנימה, להקשיב לגוף, לסימני השאלה שבראש, לסקרנות שמובילה אותך להתנסויות חדשות. עם עצמך, איתו, ו… בחוץ. וזה שלך.

נתחיל בעובדות. מניסיוני, אין זה נדיר שאישה חווה שפיכה במהלך העיסוי הארוטי. אם יש איזשהו ספק ששפיכה נשית היא דבר אמיתי וטבעי, אני כאן כדי להפריכו: זה קיים וזה נפלא. זה בטח לא מיתוס.
מצד שני, אני מציע גם להרגיע קצת עם הטרנדיות שאופפת בימינו את עניין השפיכה. קיימים מקרים רבים של זוגות, בהם הגבר למד להביא את זוגתו לשפיכה בצורה שנלמדה ככל הנראה מסרטי פורנו. ופורנו, כפי שאנחנו יודעים זה במילים עדינות – לא מציאותי, לבטח לא ספר הדרכה לחיים. השפיכה הפורנוגרפית היא על פי רוב משהו שפחות קשור לעונג ויותר קשור למכניקה, כשהמגע באיבר המין מאוד חזק, מאוד אינטנסיבי, וזה ממש "מאלץ" את האישה לשפוך. אם יש שם עונג, הוא במקרים רבים יותר מנטלי מאשר פיזי. כי השפיכה האמיתית, הנשית, זו שאני רוצה לדבר עליה, היא שפיכה שלא מאלצים, אלא משהו שקורה מעצמו כשמגיעים לרמת ריגוש מאוד גבוהה.