יום האישה הבינלאומי חל היום. יום סימבולי, נכון, אבל אני רוצה לספר כאן על יתר ימי השנה, שהם בפני עצמם ימי אישה נהדרים, נסתרים, לא מדוברים. גם השנה זכיתי לפגוש כל מיני נשים שחוגגות ב"סתם יום של חול" את הנשיות שלהן, את העצמאות והגדילה. כי באמת, סמליות זה יפה, אבל בפועל כל אחד מאיתנו צריך/ה לשאוף מדי יום לעשות התפתחות, הגשמה וליצוק משמעות לתוך ימי השנה. אז הנה לכן שני ימי אישה אקראיים שבחרתי מהשנה החולפת…
- היא תמיד הייתה שקטה, מרצה, נזהרת לא להפריע לאף אחד בעולם. מילדותה המוקדמת היא התרגלה להיות זו שבקושי מבחינים בה. היא מגיעה מהחברה החרדית, והיא יכלה להיות עוד אחת מאין ספור נשים שקופות, מוסללות, נסחפות בזרם שלא בחרו לעבר אורח חיים מוכתב מבחוץ. אבל היא העזה להתבונן פנימה, ולחפש מתחת לקליפה החיצונית המתגוננת והמדחיקה. היא החלה לשאול שאלות, היא ביקשה תשובות. אני זוכר את הטלפון הראשון שלה אליי. שיחה שהייתה בה מן תמימות ראשונית שכמעט חששתי שאיזו ילדה מנסה לעבוד עליי, אבל היה שם גם משהו אחר שתפס אותי, מן ישירות מאוד פשוטה, מאוד נבונה. ולאחר תקשורת מקדימה היא הגיעה אליי לעיסוי ארוטי, ופעם ראשונה בחיים גילתה עונג מהו, ומאז שומרת על קשר וממשיכה להתפתח, לגדול, ואני מסתכל על הדרך שעשתה ואומר לעצמי: זה לא יום האישה, זו שנת האישה. זה הדבר האמיתי, עליו היא עובדת יום יום, חודש אחרי חודש, בדרך להיות האישה שהיא בוחרת להיות. עצמאית, פועמת, חזקה, מושכת ועדיין צנועה, כנפש אדם ולא כתחפושת בגדים.
- היא הכי מיינסטרים והכי סימן שאלה. בפייסבוק תמונות חתונה וחופשה בחו"ל, יכולה בקלות להיות השכנה מהבניין או זו שפגשתם בנסיבות עסקיות. היא לא ממהרת לנדב פרטים על עצמה. מינימום רלוונטי. נשואה, מתלבטת אם יש לה אומץ לבוא כי זה שלה בלבד, ללא ידיעתו. רוצה מאוד. מהססת. ואז ספונטנית. קובעת בהתראה קצרה. באה. עוד כל כך עסוקה בדיסקרטיות, בלוודא שהפרטיות שלה נשמרת… אבל אז כשמתחילה לצבור ביטחון על מיטת העיסוי זה נפתח, משתחרר, והיא עפה. ויש בה מן השתאות כזו, מן פליאה שאומרת "וואו, זה מה שהגוף שלי יודע לעשות… לחוות…". ואחרי זה באות המילים. יפות, נקיות, מילים של התבוננות לתוך החוויה, כמו אישה שמתבוננת מהצד על עצמה ומסתקרנת: איך הייתי? איך הרגשתי? מה הגוף עשה, ומה הראש חשב? מפרקת לגורמים, אולי לומדת קצת יותר על פלאי העונג הנשי. וחוזרת לעולמה. יום אחד, סתם יום בשנה, אבל יום פורץ דרך. ואולי היא תופיע שוב בהמשך, ושוב זה יהיה יום סתמי בשנה, לא יום האישה, יום אנונימי.
כי הכי נוח להגשים
דווקא בימים פשוטים.