לפני הרבה שנים נפטרה אמי. היא נפטרה צעירה מדי, מוקדם מדי. לך תבין איך הדברים עובדים. היא הייתה נפלאה ואהבנו אותה מאוד. אבא שלי אמר לנו באותו מעמד: תחיו את החיים, תנצלו את היום, תגשימו ותעשו את הדברים שעושים לכם טוב.
לקח לי הרבה שנים להבין את המשמעות של האמירה הזו.
הפוסט הזה לא הולך להיות פסימי. אבל אני חייב לרשום עוד פיסקה אחת מורידה.
רוב הזמן אנחנו במרוץ העכברים. חיים באוטומט. ממלאים התחייבויות, מתנהלים בדפוסים קבועים, פוגשים את אותם האנשים, עוסקים באותן הפעילויות. חלק גדול ממה שמשפיע על חיינו ומכתיב את מהלכם קשור בגורמים חיצוניים: אתגרים ומשברים בקריירה, המצב במדינה, טרור, מלחמה… ויש גם כל מיני רעשי רקע קבועים שקשורים בתרבות, בחברה, במשפחה, בשכנים, במה נכון ומה נהוג ומה יגידו ומה מצפים ממני… ואם תסתכלו סביבכם, תגלו לא מעט אנשים שחיים את החיים שלהם ככה, כל החיים, הולכים ושוקעים לתוך הסתמיות. חיים באוטומט. שנת 2023 מסתיימת כעת. אם שמחנו להיפטר מ 2020 ו 2021 עם כל השיט של הקורונה, אז 2023 הצליחה איכשהו לנצח אותן בלי להתאמץ בכלל.
זהו, סיימתי להוריד. עכשיו אני רוצה להרים לך.
אני עוסק ביומיום באחד הדברים הכי מרגשים ומענגים שיש: מיניות. ומעצם העיסוק שלי בתחום הזה פגשתי לא מעט נשים וחוויתי לא מעט חוויות שהוכיחו לי שמתחת למעטה השגרה האפרורי, נובעים אין ספור מעיינות חיים, גועשים נהרות של תעוזה והתעלות, והכל מתחיל מטיפטופים קטנים, רסיסים של הגשמה, טיפות של אומץ. זכיתי להיות בנקודת הזמן המיוחדת הזו שבה מתלכדים רסיסים לטיפות, ומתחילה הנביעה הקסומה. זכיתי לראות איך דרך מגע פשוט אפשר לעשות התפתחות בכל הרבדים.
אנשים שאין להם פנטזיות לא עושים דברים פנטסטיים.
אני מחבב את המנהג של להתנשק בחצות שבין 31 בדצמבר ו 1 בינואר. לא בגלל הסמליות של להתחיל את השנה החדשה בנשיקה. הפוך. סיכוי טוב שבחצות השנה החדשה אני ישן היטב. אבל אני חושב שהמנהג הזה באיזושהי קריצה אירונית שולח את כולנו לעשות חשיבה בסגנון: אוקיי, ומה עם שאר הימים? יש 365 ימים בשנה. אם התנשקתם או לא התנשקתם בליל השנה החדשה זה אומר משהו? האם התנשקתם מספיק בשנה החולפת? האם בינואר אתם עושים את הדברים אחרת בזכות ליל השנה החדשה? כשאני מברך אנשים ביומולדת אני אוהב להוסיף אמירה על כך שיום ההולדת הוא יום מיוחד אבל חשובים לא פחות 364 הימים הנותרים בשנה.
כל יום הוא הזדמנות להגשמה. לתעוזה, להתפתחות. לעונג. אז לא מספיק לפנטז. לא מספיק לחשוב על הנשיקה של 1 בינואר, האהבה של 2024, האורגזמה שעוד לא חווית, העונג שאת עוד מחפשת, הפנטזיה המטורפת שמרטיבה אותך כל פעם מחדש. פנטזיות נועדו להתגשם. ואף יום סמלי בשנה או איזה סנטה קלאוס שמחלק מתנות לא יגשים לך אותן. רק את.
רק מי שלוקחת סיכון והולכת רחוק מגלה כמה רחוק היא יכולה להגיע.
אני זוכה לפגוש אתכן, אלה שהולכות רחוק, אלה שלוקחות סיכון, אלה שמכבות רעשי רקע על מה יגידו (מה זה עניינם בכלל?) ומה יחשבו (מה ששלך – שלך. הם לא צריכים לדעת), אלה שיוצאות למסע, לחקר, לגילוי. מיניות זה מרחב עצום של תחושות, של ביטוי, של שיח לא מילולי. והמיניות היא גם הדבר הראשון שמקריבים על מזבח השגרה, הדבר הראשון שנדחק מטה בסולם העדיפויות מול המחוייבויות, הלחצים, רעשי הרקע ו"המצב" בכללותו. אבל אני פוגש דווקא את אלה שקוראות תיגר על המציאות השוחקת, שלוקחות טיימאאוט, שסוגרות ביומן משבצת בשביל עצמן. נטו. עבורי זו זכות גדולה להיות אותה משבצת ביומן אבל הראייה שלי נרחבת יותר. אני לא מסתכל על אותה נקודת זמן בלבד. אני מאמין שמיניות טובה היא שער לשפע. אני מקווה ומאמין שנשים שחוות חוויה מיטיבה שקשורה במיניות פותחות את אותו השער, מתכווננות לתדר הנכון, ממשיכות את המסע לעבר הגשמה מינית ודרכה להגשמה בעוד הרבה היבטים.
לעשות אהבה עם כל הגוף, להזדיין עם כל הלב.
אני אדייק את הפסקה הקודמת. זה לא שער. זו סדרה של שערים. כל שער הולך עמוק יותר. אין שם מנעול, ולא צריך קוד או סיסמה. צריך פשוט להתקדם ולהעמיק פנימה. וככל שעוברים דרך עוד שערים, החוויה הופכת למשהו שלם יותר, משוחרר מדעות קדומות, נקי מהשפעות חיצוניות, מחובר. קשה להסביר את זה כי זה לא תסריט חיצוני, זה משהו שמקודד בנו פנימה. הדרך אל ההתעלות.
לדוגמה: התרגלנו שהגוף הוא המכונה, והלב זה מטאפורה לרגש, והתרגלנו להפריד, למדר, לכבות. יש דברים שעושים עם הגוף, יש דברים אחרים שבאים אליהם עם הלב.
עכשיו תעשי ריסטרט מחשבתי: אפשר לעשות אהבה עם כל הגוף ואפשר להזדיין עם כל הלב. את יכולה לקחת את הפנטזיות הכי כמוסות ונועזות ולהגשים אותן. היום, מחר, כל השנה. עזבי אותך new years day. כל יום בשנה הוא לידה ומוות. מחזוריות. מה שחשוב זה לא המועד ביומן, לא העיתוי. מה שחשוב זה השביל, השערים, ההתקדמות בדרך אל עבר ההגשמה שלך. אל תסתפקי באפרוריות הזו. תגשימי.
תבחרי את האינטראקציות הנכונות.
לפעמים צריך לקחת צעד אחורה, להתבונן, להרחיב את שדה הראייה. שבי רגע יחד עם 2023, תנטרלי את רעשי הרקע, את המצב, את המלחמה והכאב הקולקטיבי. כמה טובה היית לעצמך? האם הענקת לעצמך בתוך 365 הימים של השנה החולפת מספיק ימים מיוחדים? מספיק ימים של הגשמה? האם הקפת את עצמך בחוויות הנכונות, באנשים הנכונים? כן, חלק גדול ממה שאנחנו חווים עובר גם דרך החיבור לאנשים אחרים. תבחרי נכון את האינטראקציות שלך. שחררי וסלחי למי שלא זורמים איתך, מי שלא הולכים איתך בדרך. פני מקום למי שכן, לחיבורים החדשים. חפשי את המשיכה ההדדית, זו שאיתה אפשר להתחיל לפתוח שערים באותו השביל הקסום.
כאשר הרצון גדל, הקשיים מתמעטים.
זה לא באמת כזה קשה.
מתחילה כאן שנה חדשה. 365 ימים של הזדמנויות לחיות, להגשים, להיות יותר טובה לעצמך.
שתהיה שנה טובה, לכולנו!