הרבה לפני הדתות, התרבויות, המדינות והעמים. הרבה לפני השפות השונות, האמונות והציוויים, הרבה לפני כמעט כל מה שאנחנו מכירים…אם נלך עשרות אלפי שנים אחורה, נגלה את עצמנו. נראינו פחות או יותר אותו הדבר, היה לנו אותו גוף, היו לנו אותן יכולות פיזיות ורגשיות, היו לנו אותם יצרים ודחפים.
אבל היינו הרבה יותר מחוברים לטבע ולטבעיות שבדברים, ופחות מנוהלים מבחוץ.
כשאני נוגע באישה ומענג אותה, אני מחפש את אותו המקום הראשוני, הקמאי, זה שמקודד בנו גנטית. הפשטות שמתחת לשכבות המלאכותיות. לפעמים אני חושב עליהם, הקדמונים. משהו מושך אותי ללכת אחורה לימיהם, כמן רפרנס לימינו.
מה דעתך? האם המיניות שלהם הייתה טובה ועמוקה, או שטחית ותכליתית? האם הקדמונים היו הולכים לאישה החכמה שתייעץ להם על תקן סקסולוגית עם בעיות המין שלהם או שלא היו בכלל בעיות מין?
אמנם אני מתקשה להניח שעולמם של אנשי קדם היה חף מבעיות, וסכנות לבטח היו אז. אבל אני מרשה לעצמי לנחש שהרבה מהבעיות של ימינו לא היו קיימות בימיהם. כאמור – הם היו מחוברים לטבע. לטבעיות שבדברים. הם לא עברו שטיפות מוח והפחדות. לפני הדתות המונותאיסטיות המין לא היה ממושטר כמו היום, מפוקח בחוקי איסור נוקשים, בטהרנות קיצונית. מה שאת בקושי מעיזה לעשות בחדרי חדרים, סביר להניח שהם עשו די בקלילות תחת כיפת השמיים, כשציפורים מצייצות ואיוושת הרוח בעלים. מה שאנחנו רואים אולי בסרטים הכי רומנטיים – סקס באיזו בריכת נחלים נסתרת למרגלות מפל – היה בסבירות גבוהה אירוע מציאותי לאנשים הקדמונים.
הרי הם היו מיניים בדיוק כמונו. הם ידעו להימשך, הם ידעו להשתוקק, נשים היו נרטבות, גברים היו מזדקפים, הגוף היה מגיב לפקודות המוח, והמוח היה יודע כבר אז לפנטז, להידלק, לעוף עם הדמיון. אם היית אישה שנמשכה לגבר מהשבט, ידעת כבר אז להפשיט אותו בדמיונך ולהידלק מכך ולחכות לרגע שתהיי איתו לבד.
המיניות, כשאינה כפופה לאיסורים מופרזים, לבושה, לפחד ולהלקאה עצמית היא חגיגה של הטבע. דגדגן זו המצאה גאונית. חיבור בין פין ופות זה לא רק אמצעי רביה, זה שער לגן עדן כששני המעורבים פשוט מתמסרים להוויה הנקיה של הדברים ולרגע המתמשך עצמו.
אבל בימינו… כמה רעשי רקע, כמה אכילת סרטים, כמה אשמה, כמה הימנעות, ופחד, ונסיונות עבר גרועים, וניתוק מעצמך, וניתוק ממנו, ופגיעות שעברת, ואזהרה מפני פגיעות שטיפטפו לך מגיל אפס, וחינוך למישטור הגוף, להדחקת היצרים, להתנזרות ממגע, לכיבוי הדחף…
אם את חילונית ליברלית תל אביבית ממוצעת יש מצב שהפסקה האחרונה נשמעה לך לא רלוונטית, סוג של "או קיי, זה אולי מתאים למישהי שגדלה במאה שערים". אז לא. גם בחברה הליברלית כמויות הרעש שהולבש על המיניות הראשונית, הפשוטה, הטבעית גבוהות עד רמת מיסוך. מיסוך של עצמנו מפני הדבר האמיתי, התחושות, הגבהים והעומקים. סיכוי טוב שהחינוך המיני שקיבלת – אם בכלל – נגע בעיקר בפחד מהריון לא רצוי ובהישמרות מפני מחלות מין. אפס נגיעה בשפע שמחכה שם, במרחב העונג, בפוטנציאל המיני שלך. החברה פוחדת מאנשים שמממשים את הפוטנציאל המיני ברמות גבוהות של הגשמה.
תפסיקי להקשיב לקולות שאמרו לך שאי אפשר. תחדדי את ההקשבה פנימה למה שאת באמת רוצה.
לא יודע אם הייתי מתחלף עם האדם הקדמון. אני לא בטוח שהייתי בוחר באותה הפשטות הראשונית במחיר ויתור על כל יתרונות הקידמה, הידע, הטכנולוגיה והמדע. אבל מה אם אפשר גם וגם? win – win?
אני מציע לך להתחיל לתרגל פשטות. להתחיל לזהות את רעשי הרקע ולנטרל אותם. להתחיל לשאול שאלות כמו איך זה היה פעם, לפני השכבות המיותרות? מה הפוטנציאל הגלום בך? מה עומד בינך ובין מימושו? מה מונחת עלייך מבחוץ, מה מנהל אותך ולא משרת אותך? ומעל לכל האם המיניות שלך היא מרחב של חיבור, התעלות ועונג? אם לא – כנראה שאת צריכה להתפשט. להתפשט משכבות של דיכוי, להתפשט גם במובן המתרחב של התודעה, ולהתפשט גם במובן הפשוט, מה שהיינו פעם, לפני שהחליטו בשבילנו, מה כן, מה לא, איך וכמה.
החופש נמצא בתוכך. את רק צריכה לפתוח את המנעול.
קוראת יקרה, אני כאן, במרחק הודעה בווטסאפ: 058-4472766.
ניתן לשלוח לי תגובות לפוסטים, שאלות, וליצור קשר לגבי העיסוי האירוטי.
הכל בדיסקרטיות מלאה.