ערב, אני סוגר יום, מנקה פה, מסדר שם… הטלפון רוטט הודעה מלקוחה שלי:
"… משתפת אותך כי זה הישג גם שלך, כי בלעדיך לא הייתי מעלה על דעתי שאני יכולה להגיע לרמות כאלה… פעם ראשונה השפרצתי ולא אצלך ואני בעננים שהצלחתי להגיע לכאלה רמות של שחרור ועונג… הגוף למד, אני למדתי ובלעדייך זה לא היה קורה… "
איך אומרים באנגלית: my work here is done. אני קורא את ההודעה שלה ומדמיין את ההתעלות שלה שמוכרת לי כבר, כשהיא משלבת גמירה ושפיכה נשית ברמות ששמורות למאסטריות.
היא באמת מחוננת בקטע הזה, וכשהיא תקרא את הפוסט היא בטח תסמיק ותתקשה לרגע להאמין שזה עליה. ואני נזכר שבתחילת הדרך, כשהגיעה לכאן היא פשוט לא ידעה שזה יכול להיות חלק ממרחב העונג שלה, חלק מה-scope, מטווח האפשרויות.
אז אוקיי, קיבלתי מחמאה גדולה,
והחזרתי מחמאה גדולה,
וזה נעים לה ונעים לי אבל פה זה בלוג ולא הווטסאפ הפרטי אז בואו נחזור רגע לתוכן ולערך שבפוסט. בפוסט הקודם כתבתי על דברים שהייתי אומר לבת ה 25 (וגם ב 45 כדאי לדעת), ואילו בפוסט הנוכחי אני רוצה לספר שהלקוחה ששלחה לי את ההודעה נמצאת בשנות הארבעים לחייה, ועד לפני שנה וחצי לא הכירה – לא אותי, ולא את מרחב העונג העצום שלמדה להכיר מאז ועד היום. ואז היא באה, ואז קרו דברים טובים, שהשפיעו בתורם גם על מה שקורה אצלה בעולם העונג הפרטי, הזוגי, ובכלל. המסקנה, שמשלימה את הפוסט הקודם היא שאין שום משמעות לזמן ש"אבד", אין בסופו של דבר חשיבות לפער הגילאים. הרעיון מאחורי שני הפוסטים הוא ההווה, המימוש, החקר וההתרחבות. אף פעם לא מאוחר להתחיל, ואף פעם גם לא כדאי לדחות לאחר כך, למחר כך, והופ: לעוד עשרים שנה. אנחנו צריכים בכל יום לשאוף לגדול קצת, להתפתח קצת ביחס ליום הקודם, וזה בהחלט נוגע גם לעולם העונג, המגע והחוויה הארוטית.
אז תודה לך, שימחת אותי, עשית אותי גאה, ותכלס, העבודה שלי הרי עוד לא באמת הסתיימה 😉
