התלבטתי לגבי הכותרת של הפוסט הזה. מצד אחד – נשמע כמו הזמנה לאיזו סדנה רוחניקית (לא שיש בזה רע) ביערות הגליל, עם תזונה צמחונית ואחוות שבט. זה ממש לא הכיוון של הפוסט. ומצד שני – וואלה, אין לי מילים טובות וממצות יותר לנושא של הפוסט הזה, שכל מהותו ההתחברות והחזרה של האישה אל עצמה, אל רובדים קמאים, קדומים, משוחררים וכן – פראיים, המצויים בה.
הקונוטציה הרווחת ביחס לשורש פ.ר.א אינה חיובית וכולנו היינו שם. ילד קטן מתרוצץ, משחק, שובר בטעות משהו ומגיע איזה 'מבוגר אחראי' ונוזף בו שהוא פרא אדם. כשהכיתה מפריעה, המורה נוזפת בתלמידים על ההתנהגות הפראית. גם כשלומדים היסטוריה נתקלים בשלל הזדמנויות בהן הפראים תקפו או הובסו בקרב זה או אחר. אבל יש למילה פרא גם צד פחות מדובר, זה שהיטיב המילון להגדיר כ: שלא טיפלה בו יד אדם, כמו שהוא בטבע.
חבר שלי, איש תוסס ומצחיק, התלוצץ איתי פעם על מה זה "יום טוב בעבודה". לדבריו, יום טוב בשבילו זה כשהוא הצליח למצוא באג בתוכנה ולתקן אותו, יום טוב בעבודה של שיפוצניק זה כשהוא מצא את הנזילה והספיק גם לתקן וגם לעשות פיניש ולסיים את העבודה, ויום טוב אצלי זה כשהצלחתי להביא אישה שמעולם לא גמרה לאורגזמה. יחי ההבדל, אמר וצחק. צחקתי איתו ובכל זאת לא התאפקתי והפלגתי בהסבר על האיכויות היותר נסתרות של יום טוב בעבודה שלי.
אז אורגזמה זה נהדר. במיוחד למישהי שלא גמרה מעולם. ובכלל, כשמישהי באה לעיסוי אירוטי שמטרתו עונג וחווה אורגזמה… זה די מסמן וי על עונג, נכון? נכון. אבל בתור מי שראה לא מעט דברים וחווה לא מעט נשים, גיליתי שני דברים – שהם ה"וואו" האמיתי בעבודה שלי – שאם תרצו אפשר לדמות אותם לגביע הקדוש, ולמגש עליו הוא ניצב.
הבסיס לחוויית עיסוי אירוטי מוצלחת
קודם כל המגש – הבסיס – זה הביטחון והאמון שמביאים לשחרור ולהתמסרות עמוקה. כשאישה נותנת בי אמון ובוטחת בי היא מסוגלת להשתחרר ולהתמסר ולחוות. ואני לא מדבר רק על האמון הראשוני ותחושת הביטחון כשאת קוראת את המילים שכתבתי באתר ומרגישה אותי דרכן. אני מתכוון לסטייט אוף מיינד שלך בזמן שאני נוגע בך. האם באותו זמן את מרגישה בטוחה, האם את משתחררת לא רק דרך המיינד אלא גם דרך הגוף שנותן בי אמון. כשהתשובה היא כן – כשאת בוטחת בי לא רק בראש אלא גם דרך הגוף הפיזי, זהו הפתח לעלות לבל, לחפש את הגביע הקדוש. אבל עוד לפני שממשיכים ומטפסים הלאה – עצם החוויה הזו של לקבל מגע אינטימי ולהרגיש בטוחה, בוטחת, לחוש שהמעניק של המגע מביא מעצמו ונמצא שם בשבילך – יכולה להיות עבור חלק מהנשים פורצת דרך ושונה מנסיון העבר עם גברים.
מהמקום שלי – אם אישה שמגיעה אליי מצליחה להשתחרר ולהרגיש עונג, להרגיש בטוחה, להרגיש שאני ראוי לאמון שלה ולהתמסרות – המפגש מסתיים בהרגשה אישית נעימה ומספקת של הצלחה, הרבה לפני שדיברנו על אורגזמה, שפיכה וכל הדברים הטובים שבאמצע.
הגביע הקדוש של המיניות הנשית
לא אשמור אותך במתח – המיניות הפראית היא "הגביע הקדוש" – ה-דבר האחד ששווה לחפש אותו ולשאוף אליו. אבל מהי בכלל הפראיות הזו, איך מגיעים אליה, אפשר ללמוד אותה?
כאדם שפגש פעמים רבות את המקום הפראי של אישה אני רוצה תחילה לקחת אותך לסיפור על מפגש עם לקוחה שהגיעה אליי לעיסוי אירוטי עם מטרה ברורה: להצליח לחוות מגע פנימי (בנרתיק) מבלי שזה ייכאב. משך שנים רבות שהיא סבלה מכאבים בחדירה שהוציאו לה את החשק להיות עם גברים ומילאו אותה תסכול. שוחחנו שיחה מקדימה טובה, עברתי איתה על כמה דגשים רלוונטיים לעניין המגע הספציפי באיבר המין ועברנו לחדר העיסוי. בשלב הזה היא אמנם כבר בטחה בי ורחשה לי אמון, אבל המיינד, זה שבו מתרוצצות ללא הרף המחשבות עוד עשה רעשי רקע, הריץ סרטים, חשש מתרחישים, רבץ לה על הכתפיים ובין הרגליים. המיינד יודע להיות עריץ ערמומי ומניפולטיבי של מחשבותינו ומצב רוחנו. הגוף לעומת זאת -נאמן לתחושות. נעים זה נעים. כואב זה כואב. כשיש ספק – לכי עם הגוף, הוא יודע את האמת. תקשיבי פנימה, דרך העור, דרך האיברים, דרך היוני, הווגינה, דרך המסלולים הקדומים של זרימה שמתחילה לטייל בגוף המתעורר… וכך, אני משוחח איתה את שיחת הגוף. שיחה ללא מילים. הידיים שלי לומדות אותה, מפנקות אותה. מלמעלה ועד למטה, דרך שרירי הצוואר, והגב, והגפיים, בקימורים נשיים של הישבן, והירכיים, ולאט לאט הגוף שלה תופס פיקוד ומשקיט את המיינד. הגוף כמו אומר: תקשיבי, יש פה משהו… נעים זה נעים, נכון? והיא מקשיבה. ונמסה קצת יותר תחת האצבעות שלי וכשאני מתקרב לאיבר המין שלה האזור חם, מצפה, מזמין. אבל היי… המיינד לא פראייר נכון? הוא מחכה שם לשעת הכושר. כשמגיע הרגע שבו האצבע שלי ממש בפתח הנרתיק המיינד עומד על המשמר, יושב לה על הכתף כמו שדון דמיוני בסרטים מצויירים ומדווח: תכף יהיה לך כואב. חדירה, זוכרת? אלא מה… הפעם גם אני בחדר, רוכן מעליה, מתבונן בה, מתבונן בשדון האכזר ו… לא מתרגש. אני יודע שהמיינד יבחר בקרוב צד: האם הוא בוחר לחזור למקום הבוטח והמתמסר, או נכנע לשדון ולפחדים. ואני יודע שמה שיכריע את בחירתו של המיינד זה… הגוף. ולכן אני מאט עוד יותר את המגע, מרגיע עוד יותר את הגוף, חוזר ל"נעים זה נעים" ומחכה להזמנה. לנשימה שתכניס אותי פנימה. אצבע אחת בתוכה. היא רטובה ומגורה אבל עדיין קצת מכווצת מבפנים. אני נוגע הכי עדין שאפשר ו… יוצא. ה"משימתיות" של החדירה לא מעניינת אותי. אני כאן בשביל העונג. אני ממשיך לענג אותה מבחוץ. מתמקד בנעים. בהדרגה זה קורה… המיינד חוזר לביטחון, השדון משתתק ומתבונן בסקרנות מהצד כשהיא מזמינה אותי לתוכה פנימה שוב. ושוב אני חודר לאט, מענג אותה עם האצבע, מגלה שכעת היא פחות מכווצת, והדקות החולפות משחררות אותה יותר ויותר. זה אמנם תהליך, וזה כרוך בהרבה רגישות, ויש הבדל בין אצבע ובין שתיים, ובין מגע כזה ומגע אחר, ועומקים, ומידת הלחץ, והמהירות… אבל… באיזשהו שלב מתרחש הפלא. מתישהו היא עוברת לגמרי את המחסום ההוא. הכאב נשכח. העונג מנצח. וכשזה קורה, נפתח השער ואני פוגש בהדרת כבוד את האישה הפראית שבתוכה. את זו שנושמת כעת אחרת לגמרי, מתנועעת ועובדת עם הגוף בשפה חדשה, שפה קדמונית. עד עתה הייתי אני המוביל היחיד בחדר, היא התמסרה, אני הענקתי והובלתי. כעת אני מחדד הקשבה כשהיא מובילה (לא באופן מודע אפילו). הגוף שלה בא אליי, הווגינה שלה נפתחת, יונקת, מתכווצת ורוטטת. המותניים והאגן שלה מתנועעים, מתפתלים. היא משוחחת איתי שיחה שלמה בשפת קדם שטבועה בביולוגיה שלנו: שפת העונג. זה קצת כמו כשמפסיקים להיצמד לתווים ומתחילים לאלתר בנגינת ג'אז משוחררת שלא באה מהדף אלא מבפנים, מהאצבעות, מהמתרחש. חדוות הנגינה.
איפשהו אחרי, כשהכל מסתיים אנחנו משוחחים על זה שהיא נכנסה לפה עם תסכול מכאבי חדירה וגילתה משהו אחר לגמרי על עצמה – פראיות, בקטע טוב. טבעיות. שחרור. אישה. אישה פראית. אז אם מקודם כתבתי "שלא נגעה בו יד אדם, כמו שהוא בטבע" זה הזמן לעדכן את ההגדרה: "שנגעה בה יד אדם, ושיחררה את הטבע שבה". כי בעולם צפוף ורווי חיכוך עם הזולת, אנחנו מכוסים מדי, מתוכנתים מדי, מתורבתים מדי, ואין לנו הרבה זמן ומרחב לתרגל פראיות. וכך יוצא שכדי לשחרר את הטבעי שבנו, לפעמים צריך את היד העוזרת, את הפרטנר המאפשר: לעוף, להשתחרר, להתפרק, להתחבר לאישה הפראית.
אם קראת עד כאן את כבר מבינה שהאישה הפראית היא… את. זה כבר בתוכך, את לא צריכה לחפש בחוץ, במקומות רחוקים. האתגר הוא לחשוף אותה ולתת לה ביטחון להתממש ולהתגשם בתוכך. לשם כך את צריכה בראש וראשונה לחוש בטוחה, את צריכה לשחרר את השדון או השדונים הפרטיים שלך ולתת להם שעה של חופש ("קחו כסף ולכו לקולנוע, משעמם אותי הסרט שלכם…"). ככל שיוסרו השכבות ויכובו המחשבות, תעז האישה הפראית לצאת אל האור ולהתגלות. במרחב הנכון ובזמן הנכון, במעטה של ביטחון ושל אמון. או במילה אחת: תתפראי.