הודעה נכנסת: שלום רוני, שמי דריה (שיניתי את השם כמובן), אשמח לשוחח אם אתה פנוי ולקבוע עיסוי אירוטי למחר אם מתאפשר.
פניה ישירה, ממוקדת, תכליתית. הייתי פנוי לשיחה, עברנו לטלפון והיא סיפרה לי בקצרה את הסיפור שלה.
היא עובדת במערכת החינוך, מורה. היא בתקופה לחוצה. לחוץ בבית, לחוץ בעבודה, בעיות עם ההורים, דאגות עם כל מיני עניינים נלווים… בקיצור, לחוץ. והיא מרגישה שבתוך כל הלחץ הזה היא פועלת באוטומט, רודפת אחרי ההתרחשויות, ועל עונג אין בכלל מה לדבר. בימים האחרונים, כך היא מספרת, הגוף שלה ער מתמיד. לצד הלחץ והתזזיתיות שמאפיינים את חייה התווספה משום מה גם עוררות שלא נותנת מנוח. וכך היא מצאה את עצמה פותחת גוגל, מחפשת בלי לדעת מה, ומתגלגלת לכתבה עליי ומשם לאתר שלי. "רוני, יש מצב שאתה פנוי מחר בבוקר לקבל אותי? זה היום החופשי שלי ואין לי כרגע ימים אחרים בשבוע בהם אני יכולה להגיע…"
היומן שלי מפרגן, אנחנו קובעים למחרת בשעות הבוקר.
כשהיא נכנסת אני תוהה לרגע אם הגיעה אליי מורה או התלמידה שלה. הגיזרה, הבגדים, המראה הכללי. רק קמטוטים בצדי העיניים מסגירים קצת את הגיל ואת שחיקת החיים. היא מתכבדת בתה חם, מודה לי שוב על הזמינות מהיום למחר. מספרת שהשאירה בבית ערימה של מבחנים לבדיקה, והיא גאה בעצמה שבכלל הצליחה לעשות פאוזה בכל המחוייבויות ולהביא את עצמה לכאן. מספרת שהיא סקרנית. מעולם לא הייתה בעיסוי אירוטי ולא חשבה בכלל על סיטואציה כזו. אבל כשנתקלה בעיסוי האירוטי שאני מציע הרגישה שזה משהו שבא לה לחוות ושיכול להיות נכון עבורה בנקודת הזמן הנוכחית. משהו שיעזור לה לשכוח קצת מכל העולם ולהתרכז בעצמה ורק בעצמה. אחרי כמה דקות של הקדמה אנחנו עושים את הסוויצ'.
הבגדים שלבשה מתחלפים בעירום, המילים מתחלפות בהקשבה של החושים.
אני מעסה ומשכיח.
הצוואר המאומץ שוכח את הצורך להחזיק את הראש באופן סמלי "מעל המים". השכמות שוכחות את הדריכות המתמדת ביחס לכל המשימות. הגב שוכח את המעמסה, את התקיעות. הישבן שוכח את הישיבה הממושכת מול מבחנים. הרגליים שוכחות את הריצה הבלתי פוסקת אחרי כל העולם.
אני מעסה ומזכיר.
מזכיר לה שהיא במרכז. במרכז החדר, במרכז העולם הפרטי שלה. במרכז ההתכוונות שלי ברגע הזה לענג אותה, להיות נעים בשבילה. מזכיר לה שיש קצב אחר בדברים. קצב מן הטבע. קשוב יותר, רועש פחות, מחבק.
אני מעסה ומלמד את המורה.
אני מלמד אותה את מדעי הטבע, והרוח, יש מצב שגם קצת פיזיקה וכימיה. אני מחליף את שיעורי ההיסטוריה בשיעור "כאן ועכשיו".
אני מוציא את המורה מהכיתה ולוקח אותה הכי רחוק משם.
אל תוך עצמה.