מה דעתכם? שיגרה זה דבר משעמם?
המילה הזו – שיגרה – מעוררת אסוציאציה של אפרוריות מכבידה. אני למדתי להסתכל על זה קצת אחרת דרך המרחב המיני.
הגשמה מינית מתרחשת כל הזמן. לא רק באירועים מיוחדים, לא רק בחמישי בלילה או בשישי בערב. למעשה, והנה סוד לא מסווג – ידידתה הטובה ביותר של ההגשמה המינית היא השיגרה, כי מעצם היותה שגרתית ומתוכננת היא מאפשרת גם לקחת פניות מעניינות בדרך. יש את אלה שלמדו לעבוד איתה היטב. אני זוכה להכיר אותם, במיוחד.
יום שגרתי בשבוע, אולי יום שני. הכי תמים. אנשים בתנועה, בהתרוצצות. שליח ממהר למסור משלוח, אוטובוס פורק ומעמיס נוסעים, צומת עמוס, רמזור הולכי רגל. אור אדום. זקנה, היפסטר, סטודנטית, אישה כבת ארבעים עם כלב וזאטוט שמחזיק לה את היד השנייה. האור מתחלף לירוק ואני חוצה. צועד כמה צעדים שמאלה ומגיע למספר הנכון. בכניסה לבניין שהוסב למלון אני מזהה את הדלת לסוויטה שלהם. מסמס שהגעתי. אחרי כמה שניות הוא מסמס לי שפתוח ושאכנס.
***
בקבוק יין אדום איכותי. שלוש כוסות.
אנחנו מרימים ולוגמים. הלשון מתענגת על היין, והעין לוגמת את המראה. היא נראית נפלא בסט סקסי של תחרה ועור, משהו של הביוקר שמכוסה רק בכאילו בשאל שקוף , וניכר שגם השיער שלה זכה לתשומת לב מושקעת הבוקר. היא נראית כמו פרס, אני מרגיש כמו הזוכה. הוא מרגיש לי כמו נער במסיבת כיתה שרק מחכה שהכיף יתחיל. אנחנו מושכים את הרגע. מגלגלים את היין על הלשון ואת המילים בחלל האוויר. מילים של התחלה.
מיטת קינג סייז. מסביב נרות שהם הדליקו. ריח טוב.
כשהוא התקשר אליי, לפני שהשיחה העמיקה, הפנייה הייתה מאוד עניינית וממוקדת: "רציתי להתעניין בסדנת עיסוי אירוטי זוגית". אחר כך צללנו עמוק יותר לתוך הדינמיקה הזוגית והחוויות המתהוות אצלם בתקופה הזו… כבר למדתי שתמיד מאחורי מסך הקורקטיות מסתתר עולם שלם של יצרים, פנטזיות ורמה כזו או אחרת של הגשמה. כעת, בחדר, בדינמיקה שמתחילה להסתנכרן, יש רגע של שקט כשאני ניגש לתיק שלי, והיא ניגשת אליו, ולוחשת לו משהו, והוא, שוב באותו מבט של נער במסיבה, או אולי בחנות ממתקים, מהנהן במבט קצת מתפעל או מופתע, ומתיישב בכורסא הגדולה שממוקמת למרגלות המיטה. היא מתכופפת אליו, מנשקת אותו על השפתיים, מזדקפת, מסתובבת, ניגשת ונשכבת על המיטה, ובצורה קצת תיאטרלית מזמינה אותי עם האצבע להתקרב אליה. זה יכול היה להיראות רגע קומי, אם זה לא היה, נכון לאותה שנייה הדבר הכי סקסי ומובן מאליו. זיהיתי את ההתרגשות שלו, את הסומק שלה, את הרגע הזה שבו הם מניחים בחיקי את הפנטזיה שלהם, זו שעברה דרך פילטרים מעודנים של שיחה מקדימה, התכתבות, שירטוט גבולות גיזרה וגישוש לגבי מרחב ההגשמה האפשרי. כעת עובר הגבול העדין הזה, שבו מצד אחד היא יוזמת ומזמינה, ומצד שני אני לוקח הובלה והיא… מתמסרת.
***
כשזה בשל זה בשל.
כשזה נכון זה נכון.
והם נכונים. והם בשלים.
אני מודה – בלי צניעות – שלמדתי הרבה על זוגות לאורך השנים. למדתי לבחור מה מתאים לי, מי מתאים לי. על הדרך למדתי גם לסרב ולהגיד לא כשזה לא נכון לי, או מרגיש לי שלא נכון גם להם. אבל כשזה בול, כשזה נכון – אני מרגיש. כולנו מרגישים.
***
כוס היין ריקה. לצדנו חבילת שוקולדים חצי מפורקת. התכרבלות. ליטוף, מילים קצת צרודות בטון יותר מפונק ומרוכך. ההתרגשות של ההתחלה מתחלפת בהתעלות של רגיעה. הזרות והמסתורין מתחלפים בהשתאות הזו שמפעימה אותי כל פעם מחדש – איך אפשר לעבור מזרות למקום הכי טבעי דרך עירום ודרך מגע. עוד התלטפות, עוד מילים, עוד ריפיל קטן לכוס היין. אני לא לוגם, אני מרחרח. הכל ריחות. הנרות, הגוף, היין, השוקולד. היין והשוקולד והגוף. הכל מעורבב. השפתיים דביקות. חותמים בנשיקה.
***
אז כן, שיגרה זו רק מילה תמימה. אבל אל תאמינו לתמימות שלה. השיגרה הזו לובשת מתחת לבגדים לנז'רי של הביוקר, תחרה יקרה עם עור שחור, השיגרה הזו מתגשמת בסוויטה במלון ברחוב תמים למראה, בשעה תמימה אפילו יותר. כשאני יוצא אל הערב, תיק גב על הכתף, רענן ממקלחת ופוסע כמה צעדים שמאלה, אני מגיע לרמזור הולכי רגל. אנשים עומדים, זזים כשמתחלף לירוק, בצד השני של הצומת שליח עולה על האופנוע וטס לדרכו. מישהי ממולי שומטת אל המדרכה צרור מפתחות. מתכופפת להרים בדיוק כשאני מתכופף גם כן. העיניים נפגשות בחיוך, האף נושם את הריח שממול. מוכר לי הריח הזה… ומתחת לחולצת המשי מציצה אליי חזיית תחרה בצבע אדום.
מחר יום שלישי.