שעה ארוכה אני מטפל בה, מעסה, מענג, מטייל איתה בין שיאים גבוהים ובין הרפיה. עכשיו היא כבר שלולית של עונג. השלב הזה של ריחוף, שיוט… אני מאט. מניח עליה יד במגע מלא אבל לא עמוק, ויוצא לטיול איטי, ארוך, מהשכמה… במורד הגב… לאורך קימורי הישבן… במורד הירך.. ואז השוק… עוטף את העקב… ואז עולה שוב מעלה את אותה הדרך. לאט. לאט.. לאט… כשאני מגיע למעלה אני מפשק את האצבעות ובוחש פנימה מהצוואר אל שורשי השיער, עד הקודקוד. חשמל.
הקצב איטי עכשיו, אבל רק לפני כמה דקות נגעתי בה באופן אחר. מהיר, אינטנסיבי, חזק.
יש משמעות רבה לשינויי הקצב. זה קשור – כמו תמיד – לא רק בטכניקה של המגע אלא בהתכוונות ובאיך שזה מתקבל על ידי הצד השני. מגע הוא שפה. דיאלוג. עיסוי הוא ריקוד. אתם יכולים לקחת את התובנה הזו ולהפעיל אותה גם על סקס וזה יהיה מדוייק. וכמה סוגי ריקוד יש בעולם? המון… נכון?
יש ריקודים מהירים, יש איטיים,
יש ריקודים שרוקדים במקומות רחוקים, ריקודים טקסיים, ריקודים של קבוצה, שבט, וריקודים של לבד, או בזוג. גם במרחב המיני – כשמתייחסים למגע כאל שפה שלמה ועשירה, וכשרוקדים אותו, החוויה היא אחרת לגמרי.
כשאני נוגע באישה אני לומד אותה, ומלמד אותה את המגע שלי, וכך נקשר בינינו איזשהו קשר שמהותי לעצם המפגש והזמן ההווה. הרי לפני רגע היינו שני זרים, והנה אנחנו פתאום באינטימיות. מה השתנה פה? מה איפשר את הקשר הזה בין שניים? התשובה היא המגע. המגע קושר בין אנשים. כשאני מדבר אליה במגע ומספר לה שהיא בטוחה כאן, ושאני קשוב אליה, ושבא לי לענג אותה ולעשות לה טוב – היא מקבלת אותי, נפתחת אליי, וכל זה קורה בלי מילים בכלל, אבל בשפה שכדאי לכולם ללמוד לדבר ולהבין.
נחזור לקצב.
אני רוצה לומר עליו עוד משהו חשוב.
אפשר להסתכל על קצב כאמצעי. כטכניקה. לדוגמה אם אני מענג אישה עם האצבעות ואז אני מגביר מהירות, אני לכאורה משתמש בקצב כדי לגרות אותה עוד יותר ולקרב אותה לאורגזמה. אבל זה לא בדיוק כך. כי קצב משמש גם כחלק מהשפה הזו של המגע. קצב הוא מסר. הנה דוגמה אחרת כדי להמחיש:
דמיינו עיסוי.
דמיינו מגע איטי, מתמשך, על הגב, שכמות, כתפיים. מגע מעגלי, מחזורי.
כעת דמיינו את הידיים יורדות מהכתף לאורך הזרועות… ועכשיו שימו לב:
סוג מגע אחד: כפות הידיים שלי מתקרבות לכפות הידיים שלה, האצבעות משתלבות בעדינות ואני עוצר לרגע, מקשיב (במגע) ומאפשר לה ללחוץ את היד שלי. זו לא לחיצה חזקה, זו מחווה. וזה קורה הרבה פעמים באופן כמעט לא מודע. הגוף (והמיינד) מדברים אליי חזרה – אומרים לי: נעים, בטוח, מתקבל בברכה.
הערת ביניים: בני האדם מטבעם שואפים ומחפשים את המגע הזה. זה המגע שתינוק זקוק לו מגיל אפס, וזה המגע שיעשה לנו טוב במשך כל חיינו. מגע שהוא חיבור.
סוג מגע אחר: כשאני במורד הזרוע.. ואז האמה… אני נעצר לפני כפות הידיים, סמוך לשורש כף היד. אני עוטף את האמות בידיי, ואני מחזיק אותן חזק ומצמיד אותן למיטת העיסוי. זה סוג מגע מאוד דומיננטי, אבל כשהוא מתבצע בקונטקסט הנכון הוא גם מעביר מסר שמתקבל בברכה: אני מוביל, את מתמסרת.
הסוד הוא – כשהכל מתבצע מתוך הקשבה וקריאה של הסימנים. אחרת זה יכול להיות סתם אגרסיבי.
אני מקוה שהבנתם שאין פה סוג עדיף של מגע. יש פה שני סוגים שיכולים להתקיים ביחד באותו הסשן.
רוצים תרגיל מחשבתי? תגידו לי מה לדעתכם נכון יותר: קודם המגע הראשון (שילוב ידיים) ואז המגע השני (הדומיננטי)? או אולי דווקא להיפך: קודם דומיננטי, אחר כך שילוב ידיים משרה ביטחון וחיבור?
אין תשובה אחת נכונה. יש קונטקסט. אינטואיציה. הקשבה.
במרחב המיני אפשר להישאר בלבל הבסיסי של חיכוך איברים,
אבל אפשר – ורצוי – לטפס גבוה יותר למקומות שבהם אנחנו מערבבים גם את המיינד ואפילו הלב.
ההתמסרות – היא יותר מאשר להיפתח עם הגוף ולקבל את מי שמולנו לתוכנו. ההתמסרות היא לצאת למסע ביחד, דיאלוג לא מילולי, תרגיל קסום בהקשבה ובהעברת מסרים הדדיים.
רגע יפה מסשן כלשהו: אנחנו איפשהו באמצע העיסוי, עמוק בתוך העונג. אני מבקש ממנה להתהפך על הגב. מניח לה כרית מתחת לראש וזו גם ההזדמנות להחליף כמה מילים קצרות על איפה היא כרגע. חיוך ומילים טובות מאשרים לי שהיא בדיוק היכן שצריך. ואז אני שואל אותה שאלה של העדפה שקשורה לסוג המגע בו אשתמש. היא עוצרת לרגע לחשוב, ובינתיים – במודע או שלא – מניחה את ידיה על ידיי, מלטפת.
ובאותו רגע אני מקבל ממנה את המסר: "אתה נעים לי. אני מודה לך". וכל זה בלי מילים.
מגע. אנרגיה. בהמשך היא תענה לי גם במילים, אבל הגוף ידבר עוד לפני כן.
תשירו כאילו אף אחד לא שומע
תרקדו כאילו אף אחד לא רואה
ואני רוקד, ונוגע,
והגוף שלה שר את שירתו…
הרי זה בדיוק מה שצריך בשביל מסיבה טובה: לרקוד כאילו אין מחר.
