תגית: אורגזמה

מי שאת היום זו לא מי שהיית לפני שנה. מי שאת כרגע זו לא מי שתהיי עוד חודש, בטח שלא עוד חמש שנים. אנחנו משתנים כל הזמן. וזה נוגע גם למרחב המיני. השינוי בלתי נמנע מעצם העובדה שהזמן לא עוצר, ואיתו הגיל, ההתנסויות, החוויות, הממשקים עם הזולת ועם עצמנו.

"מילי" עשתה הרבה בחיים. הרבה עבודות, הרבה מסעות בעולם, הרבה גברים (וגם לא מעט נשים). היא מסוג הטיפוסים שבולעים את החיים בכל הזדמנות. ככה הייתה כנערה, ככה העבירה את שנות העשרים והשלושים שלה וגם כעת כשהיא בת ארבעים היא לא נותנת לחיים להוביל אותה אלא מחזיקה חזק בהגה ולוחצת חופשי על דוושת הגז מתי שמתחשק לה. ברקסים? היא מעידה על עצמה שעם הזמן למדה לבלום כשצריך או לפחות להאט, אבל הצורך בתנועה מתמדת, בעניין בחיים מוביל אותה להמשיך לחקור ולהתקדם.

הסיפור האישי שלה לא קל. היא סוחבת בשנים האחרונות משא כבד על החיים שלה. היא מצליחה איכשהו לתפקד, להשפיע על חייהן של נשים רבות, להביא הרבה אור לעולם. אבל היא סובלת. ההתמודדות אכזרית. אורבת לה כל הזמן, מפילה אותה שוב ושוב.

חידה
מה זה: אין לו צורה, אין לו משקל, כולם אוהבים אותו ומחפשים אותו, אפשר שיהיה לנו מעט מדי ממנו ואפשר גם שיהיה יותר מדי.
והתשובה…

הודעה נכנסת: שלום רוני, שמי דריה (שיניתי את השם כמובן), אשמח לשוחח אם אתה פנוי ולקבוע עיסוי אירוטי למחר אם מתאפשר.
פניה ישירה, ממוקדת, תכליתית. הייתי פנוי לשיחה, עברנו לטלפון והיא סיפרה לי בקצרה את הסיפור שלה.

שמת לב כמה רעשי רקע קיימים במציאות היומיומית בה אנו חיים? ברור ששמת לב. התודעה שלנו מופגזת כל העת במסרים, מחשבות, גירויים חיצוניים… קשה "להצטלל" ולראות את הדברים כפשוטם. רוב הזמן אנחנו רואים את הדברים דרך פילטרים רבים שלא בהכרח בחרנו בעצמנו. לדוגמה את הביטוי שנוצר מחיבור שתי המילים "עיסוי אירוטי" קל מדי לראות דרך פילטרים שהחברה בחרה עבורנו, על מה מקובל ומה ראוי ומה "לא" . אני רוצה להסיר את הפילטרים ולדבר על המהות עצמה…

היא מספרת לי על תחושה של עונג שטחי, מהיר, לא מספק. מספרת על חיי מין בינוניים עם הבן זוג – בעיקר הוא נהנה והיא בעיקר נמצאת שם בשבילו, מספרת גם על ויברטור אחד ספציפי שגילתה ש"עושה את העבודה" ומביא אותה לאורגזמות מהירות כשהיא זקוקה לפורקן על בסיס כמעט יומיומי, אבל עם הזמן גם מתגברת אצלה תחושה שזה נעים רק באותו רגע ומיד אחר גם משתלטת עליה תחושה מחודשת של רעב לא מסופק. היא באה אליי כדי לנסות לעשות סדר בכל החוויה המיניות הרדודה והמבלבלת שתיארה בפניי.

הפוסט הזה נכתב בהקשר הכללי של סקס ולא רק על העיסוי האירוטי. ועדיין: גם אם הגבולות שונים בשתי האינטראקציות הללו, מדובר בעצם באותו הנושא ואותן איכויות ואני מרשה לעצמי גם הפעם (זה הפך כבר להרגל) להרחיב את היריעה התאורטית של הבלוג אל מעבר למיטת העיסוי האירוטי.
הצטרפות של מקרים-חוויות-תכנים שהיו מנת חלקי השבוע הביאה אותי לרצות לכתוב כמה מילים על הכוח העצום של הסקס.

עונג מיני מגיע לפעמים בסערה, כסערה. התבונני באורגזמה: האם יש בינה ובין סערה דמיון? הצטברות העננים מורידי הגשם, שינוי בטמפרטורה, דריכות כלשהי מסביב, איזשהו שקט שלפני… ואז… הסער, העוצמות, השיא… ואחרי כן שוב הרגיעה.
אבל לא רק באורגזמה ניתן לראות דמיון לטבע. יש כמה נקודות חשובות לא פחות שאני רוצה לגעת בהן בפוסט הזה.

התלבטתי לגבי הכותרת של הפוסט הזה. מצד אחד – נשמע כמו הזמנה לאיזו סדנה רוחניקית (לא שיש בזה רע) ביערות הגליל, עם תזונה צמחונית ואחוות שבט. זה ממש לא הכיוון של הפוסט. ומצד שני – וואלה, אין לי מילים טובות וממצות יותר לנושא של הפוסט הזה, שכל מהותו ההתחברות והחזרה של האישה אל עצמה, אל רובדים קמאים, קדומים, משוחררים וכן – פראיים, המצויים בה.