תגית: מגע

נטלי (שם בדוי) קמה, מעבירה את הטלפון לשקט ומסירה את הצמיד והשעון שהיא עונדת. הקול שלה קצת רועד מהתרגשות כשהיא אומרת לי: "או קיי, אני מוכנה". זהו יום הולדתה והיא באה לפנק את עצמה במתנת יום הולדת סקסית – עיסוי ארוטי. איפשהו בתוך שנות הארבעים היא מוצאת את עצמה בנקודת זמן בה יש לה שוב אומץ ברמה שהייתה לה פעם אחרונה אולי בגיל עשרים ומשהו, יחד עם כוחות פנימיים שלא היו לה מעולם.

נניח שאת יושבת במסעדה, ונניח שאת מזמינה סטייק. עם הטבעוניות הסליחה, ואני באופן אישי בכלל לא חובב סטייקים, אבל נזרום עם הדוגמה, או קיי? ובכן המלצר שואל איך את רוצה את הסטייק ואת עונה שאת רוצה אותו מדיום, או דרגת עשייה אחרת כלשהי. תיקשורת פשוטה: הוא שאל שאלה ברורה ותכליתית, את ענית תשובה ברורה ותכליתית, עם זה אפשר להתקדם.
ונניח שאת נרשמת לחדר כושר ואת יושבת עם המאמן לבניית תוכנית אימונים ראשונית. המאמן שואל אותך:

שאלה: רוני שלום, הגעתי לבלוג שלך מזמן ואני עוקבת בסקרנות. תודה על התוכן האיכותי. אולי גם הזמן שלי יגיע לבוא אליך, אני מתבשלת על זה. בינתיים רציתי לבקש את התייחסותך לנושא שראיתי שאתה נוגע בו לפעמים: טנטרה.

תגידי, מה דעתך, כמה עונג הגוף שלך יכול להכיל?
אני מבקש לחדד כאן מסר חשוב לנשים שנמצאות בעיצומו או בתחילתו של חקר העונג האישי.
לצורך העניין אחלק את הנשים לשלוש קבוצות, בהקשר לאורגזמה, בחלוקה שרירותית לחלוטין ולא מחייבת, רק כדי לבנות את המסר שאני מבקש לבנות.
הקבוצה הראשונה: נשים שגומרות בקלות, ואף יותר מפעם אחת.
הקבוצה השניה: נשים שחוות אורגזמה אחת, לפעמים בלי קושי ולעתים בקושי, ובזה מסתיים העונג.
הקבוצה השלישית: נשים שעדיין מחפשות את המפתח לעונג ולאורגזמה החמקמקה.

האם פעם עברת חוויה שהייתה לחלוטין זרה לך, והצלחת להרגיש בתוכה לגמרי בבית, מחוברת? שאלה מתקילה, יש מצב שתצטרכי לחפור קצת בזכרונות. אבל כמעט לכל אחד ואחת יש איזו סיטואציה כזו. שתי דוגמאות:

בשני הפוסטים הקודמים בנושא החירות הסברתי את הגישה שלי לחירות. דיברתי על איזון בין כבלים ובין חופש, על איזון בין האני הפרטי לאני הזוגי (למי שבזוגיות) ונגעתי גם במונוגמיה ומה שמחוץ לה. כעת בפוסט השלישי והאחרון בסדרה, אני רוצה לחבר בין העיסוי הארוטי ובין החירות.
ובכן, איפה העיסוי הארוטי והחירות נפגשים?

היא בת שלושים וחמש כשהיא נכנסת אליי לסטודיו. עוד לפני כן, בשיחת הטלפון היא מספרת לי שנתקלה בי בשיטוט לילי באינטרנט, כשקראה את הכתבה שהתפרסמה ב"את" מזמן. מספרת על נישואים קרים, תכליתיים, קרקע יציבה וכנפיים קצוצות. הם מה שנקרא "נשואים באושר" אבל ככותרת בלבד. למראית עין. ילדים קטנים וחמודים, בית גדול בשכונה יקרה, הרבה כסף נכנס, הרבה כסף יוצא. העסק דופק. אבל כשזה מגיע לאינטימיות, כלום לא דופק. אין ניצוץ, אין להבה, אין סקס ואין רגש.

שאלה: רוני שלום, איך מתגברים על המבוכה? אני מעוניינת לבוא לעיסוי ארוטי אבל גם מתקשה לגשר על הפער בין הזרות המוחלטת לבין אינטימיות, ובכלל… לא סיטואציה שאני מורגלת בה…
מ.

תשובה: כמה דברים על מבוכה ועל הכניסה לתוך סשן של עיסוי ארוטי אצלי…

היא הכירה אותי בנסיבות שלא קשורות לעיסוי הארוטי. נקשרה בינינו שיחה שהתארכה. סיפרתי לה על מה שאני עושה, היא סיפרה את הסיפור האישי שלה. יש לה סיפור חיים שגרתי לכאורה, לפחות היה כך עד לפני כשנה. אז הכל השתנה. בדיעבד, אני חושב שגם לאחר השינויים שהתרחשו בחייה הסיפור שלה במידה מסויימת שגרתי ומאוד נפוץ.
אז נחזור רגע להתחלה. גיל 38, בעל, 3 ילדים, עבודה קבועה… ולא הרבה מעבר לכך. שגרת יום קבועה של ילדים – עבודה – בית – חוגים – בישולים… כל החבילה המוכרת. בשבת נוסעים לפארק או לים והכל סביב הילדים. היא לא הכירה משהו אחר. לפחות בעשור האחרון מאז שהפכה לאמא. מרוב שהיא הייתה מושקעת בתוך כל השגרה התובענית הזו היא לא הצליחה להרים את הראש ולהתבונן על חייה מהצד. חייתה באוטומט.

הרבה פעמים אני כותב כאן על המעטפת של העיסוי הארוטי ושל המיניות. אני נוגע בנושאים כלליים כמו "הזכות שלך לזמן לעצמך" או "כל אישה ראויה לעונג" ואני מרחיב את היריעה להשקפתי על "תודעת שפע". מילים והסברים זה בסדר, גם השקפת עולם משחררת זה טוב, אבל בסופו של דבר, לפעמים מילה או שתיים מסכמות מה שאי אפשר להביע בפוסט שלם.