אחרי שעסקתי בקשר שבין חשיבה חיובית וזימון שפע ובהבחנה בין שגרת עונג ומרחב עונג אני רוצה בפוסט השלישי בסדרת השפע לדבר על מה שמעבר למוכר. אני רוצה לספר על שתי סיטואציות די מנוגדות, שתיהן סיטואציות של יציאה מהשגרה והגדלת מרחב העונג, ולמעט שינוי השמות מדובר בשתי נשים אמיתיות, מלקוחותיי.
יעל נמצאת עמוק בשנות העשרים לחייה. היא הספיקה כבר להיות בכמה מערכות יחסים רציניות, וחוותה כבר לא מעט אינטימיות עם גברים, וככל שהניסיון שלה הצטבר, היא הרגישה שהיא מפספסת משהו. היא לא ידעה לשים את האצבע על מה חסר, אבל היא הרגישה שהיא תמיד "ליד" העונג ולא באמת חווה את הדבר האמיתי. עם פרטנרים היא מצאה את עצמה בעיקר מתאמנת בלהיות יותר טובה במיטה, יותר מוצלחת ב"לענג אותו". ככל שזה נוגע לעונג שלה עצמה, היא נסחפה עם הזרם. הפרטנרים השונים שלה הביאו כל אחד את סגנונו ויכולותיו, ותמיד היה חסר משהו. אחד לא עינג מספיק טוב, השני לא עינג מספיק זמן, השלישי דווקא ידע לגעת כמו אף אחד אחר לפניו אבל ידע גם לקלקל את האווירה בכל מיני אמירות ביקורתיות ומיותרות שסגרו אותה. עם הזמן היא מצאה את עצמה רק מתרחקת מ"הגביע הקדוש" של העונג. כשהגיעה אליי לעיסוי ארוטי הבקשה שלה הייתה די פשוטה: "אני הייתי שמחה ללמוד על האורגזמה שלי. עד היום הצלחתי לגמור רק עם ויברטור. מעולם לא גמרתי כשאני עם גבר".
עבור יעל, חוויית העיסוי הארוטי הייתה בראש וראשונה כניסה למרחב חדש שבו העונג שלה הוא המרכז, בצורה מאוד ברורה, נקיה, בלי רעשי רקע. בתוך הסשן עצמו, יעל לא הייתה צריכה לחשוב אם היא בסדר, אם היא מתפקדת כמצופה, אם היא מענגת את הפרטנר שלה, והיא יכלה להתחיל בהדרגה גם להתחבר יותר עמוק לתחושות השונות שחוותה ולתקשר אותן איתי. אחרי שהתרגלה לסיטואציה החדשה הזו וצברה מספיק ביטחון, היא לקחה חלק פעיל בחקר העונג שלה. היא הייתה מעורבת: בדיאלוג איתי, בתרגום של מחשבה למעשה, בחיבור של גוף-דמיון-תנועה-נשימה לליבוי האש הפנימית, ועד מהרה היא גילתה בעזרתי לא רק את השער לאורגזמה אלא את מסתרי המולטי…
יעל באה לסשן כשהיא מבקשת לחוות אורגזמה. בפועל, כדי שזה יקרה, הסשן התמקד בשחרור הפוטנציאל הבלתי ממומש של יעל לחוות עונג, לתקשר אותו עם גבר, ולא ללכת לאיבוד בתוך הסיטואציה האינטימית הזוגית, לא להתבטל.
רינת נמצאת בתחילת שנות הארבעים. היא נשואה שנים רבות, יש לה ילדים, וקריירה, ויש לה נסיון חיים עשיר, עם עבר מיני מגוון. בצעירותה הייתה עם הרבה פרטנרים, ואפילו פרטנריות. חיי הרווקות שלה היו משוחררים והרפתקניים, כולל תקופות נדודים וטיולים בחו"ל בהן חוותה מפגשים עם אנשים מכל מיני מקומות בעולם ("הנסיון שלי עם מה שנקרא מאהב לטיני דווקא לא כזה מוצלח כמו הדימוי המקובל, נהניתי יותר עם אנשים מארצות אירופה הקרות"). אחרי שהתחתנה, נרגעו באופן טבעי ההרפתקאות. ההורות הלחימה אותה באופן סופי לקן הביתי, והיא מצאה את עצמה מתקבעת על אורח חיים בורגני של בית-עבודה-גידול ילדים. כשיצרה איתי קשר היא תמצתה את מטרת הסשן בשתי מילים: "יציאה מהשגרה" והוסיפה בהרחבה בשיחה בינינו על כך שיש לה בסך הכל חיי מין פעילים וטובים עם בעלה, שהיא מסופקת בסקס, גומרת בקלות, כך שבאופן כללי באמת "הכל בסדר". וזהו, שזאת הבעיה, שהכל בסדר. היא קצת יגעה משגרת ההכל בסדר שלה, מכך שהכל צפוי, אפילו העונג, והיא יודעת כבר די בוודאות באיזה יום הם יעשו סקס, ובאיזו תנוחה היא תגמור, ואיך בדיוק הוא ייגע בה, ואיך היא תגמיר אותו, כמו שהוא אוהב.
רינת רצתה להשתחרר מהמוכר. אחרי ששוחחנו זמן מה והיא התרגלה לאווירה המסתורית של הסטודיו, שאלתי אותה אם היא מוכנה להתחיל והיא ענתה בחיוב. הזמנתי אותה בשקט לכרוע על השטיח, היא הסמיקה, קמה וצייתה. ביקשתי ממנה לעצום עיניים והיא עשתה זאת, בנשיפה קטנה ואני זוכר שיצא לה גם "אמא'לה" מחוייך… הסתובבתי סביבה נוגע לא נוגע בה באמצעות רצועת בד קטיפה רכה. האזנתי לתגובות הקטנות שלה, קראתי את הסימנים. הסנטר מעט מורם בחידוד קשב, הווריד בצוואר פועם בעוז. כשהסטתי את שיערה והחלקתי את הבד מהכתף במעלה הצוואר היא הגיבה בצידוד קל, חושפת את העורף, מפנה עוד חלקת עור קשובה לתחושות. המשכתי ללטף עם הבד ומיקמתי אותו על עיניה העצומות. אפשר? שאלתי… והיא הנהנה באישור. קשרתי את רצועת הבד הרכה על עיניה ומשלב זה הובלתי אותה אל מחוץ לשגרה, אל תוך מרחב העונג, באמצעות מסע חושי, חושני.
לא מיהרתי לחפש את הביטוי האורגזמי של העונג, הרי אורגזמות לא חסרות לה. לכאן היא הגיעה בחיפוש אחר משהו אחר, אחר תחושות חדשות, חוויה חדשה. והדרך שמתפתלת בתוך מרחב העונג יכולה להוביל לכל מיני מקומות. סקרנות בריאה, יצירתיות, ניסוי וגילוי. הבגדים הוסרו לאט, בתשומת לב ראויה לתהליך חושני. למדתי אותה תוך שאני קשוב לסימנים ומסתקרן לגביה. אולי אגע ככה… אולי אשתמש באביזר כזה… אולי אגרה אותה וארגיע שוב, אפזר את האנרגיות ואשאיר את הגחלים לוחשות…
טעימות. נשיפות. נשימה עמוקה ונשימות מהירות.
רינת לא אמרה מילה כל הסשן. היא דיברה איתי בנשימות, באנחות, במגע ובלחיצות יד. היא הייתה בהתמסרות טוטאלית. היא השתמשה בשפת הגוף, במודע ושלא במודע, נפתחת, מבליטה, מזמינה, לפעמים נסוגה לרגע כאומרת "תן לי שנייה" ואז חוזרת כאומרת "תן לי עוד ממה שחוויתי עכשיו, אני אוהבת…". ואיך זה הסתיים? ממממ… אני מעדיף לא לגלות את הסוף, כי הרי זו בדיוק מהות הסשן של רינת: לא החתירה לסוף אלא הדרך המטריפה. המסע, החקר, הגילוי ושבירת השגרה.
שתי נשים, שני מקומות שונים בחיים, שתי מטרות שונות לסשן, ומכנה משותף: לשבור חומות גבוהות, לצאת מהשגרתי, להכנס אל הלא ידוע, ולמקסם את החוויה. את שתיהן לקחתי לטיול אל תוך מרחב העונג. ושתיהן גילוי גילויים שונים על עצמן ועל העונג והשפע.
* * *
תודה למי שהעזו והגיבו בפרטי תגובות כנות, מעשירות ומדרבנות להמשיך לכתוב על הנושא. רציתי לומר במלוא ההערכה לקוראות וללקוחות שלי: נשים, אתן מהממות, חזקות ומסקרנות כשאתן מתעוררות ומשחררות לחופשי את המאוויים והכמיהות. העזו להתבונן פנימה ולהתחבר לרובדים העמוקים, להתבונן בעצמכן במראה, להסתכל גם אל מתחת לעור, היכן שהכמוס והנסתר, היכן שהפנטזיות גועשות, והיכן שמרחב העונג מסתתר, מתחת לכסות השגרה.
איך לעזאלזל משחררים , בוטחים ונותנים אמון?
קוראת ונהנת מהפוסטים שלך , מאוד מסתקרנת
כשקוראת את הכתוב , נשמע ״מאוד נורמלי ״ להגיע ל״טיפול ״ שכזה
אבל כשחושבת באופן ריאלי עולות הרבה שאלות , שכולן סובבות סביב נושא האמון ..
איך אוכל לבטוח דווקא בך? בסוף מדובר בטיפול אינטימי, רגיש – איך אדע שכל כללי ההגיינה נשמרים ? איך אדע שאתה כמטפל חלילה לא נשא של מחלה זו או אחרת?
ואיך אפשר בתוך כך זה לשחרר באמת? לבטוח ?
מבולבלת ומאוד סקרנית 🥴
עיסוי ארוטי הוא אכן סיטואציה מאוד אינטימית, וכדי להצליח להיות באינטימיות גבוהה צריך להיפתח, לתת אמון, לאפשר. ממני כמטפל זה דורש רמה גבוהה של רגישות, מודעות ואחריות, אבל – וזה המסר החשוב – גם ממך נדרש משהו חשוב שיגן עלייך: אינטואיציה וחיבור לעצמך (ולא רק התמסרות וחיבור אליי). הכוונה שלי היא שלאורך כל התהליך, מראשיתו ועד סופו, לצד היותך בתוך החוויה ובהתמסרות, את צריכה תמיד להשאיר מקום ברקע לבדוק עם עצמך: האם אני במקום טוב, האם 'הוא' מתייחס אליי בצורה שראויה לאמון שנתתי בו, האם האינטואיציה שלי אומרת שהסיטואציה נכונה והאדם נכון?
אגב, אינטואיציה וחיבור לעצמך זה משהו שתמיד צריך בחיים, וזה אמור להשתכלל ולהתחדד עם השנים. את בטח כבר עברת דבר או שניים בחיים, את גם מעלה שאלות רלוונטיות, סימן שהאיכויות הללו מפותחות בך. אותון איכויות בדיוק הן אלה שאמורות להרגיע אותך שאת אכן בידיים טובות וראויות ולא רק המילים המרגיעות שלי.
ככל שזה נוגע להגיינה ולבריאות, יש דברים שמוטב לדבר עליהם בפרטי. תוכלי להציג כל שאלה ותקבלי תשובות ברורות. באופן כללי- אני לא לוקח את הנושא בקלות ראש. לדעתי הסטנדרטים שלי די גבוהים ככל שזה נוגע להתנהלות ההגיינית שלי ושל המקום והציוד. מוזמנת לפנות בפרטי.