יש את הביטוי הזה שאפשר לקרוא מישהו או מישהי "כמו ספר פתוח". אני מכיר את זה גם ממרחב המיניות והעיסוי האירוטי. זה נכון, לפעמים המפה אל העונג ברורה כאפיקו של נהר רחב ופתוח. אבל אני רוצה לספר כאן על המפגש שלי עם … נקרא לה אור. כי היא באמת מלאה באור.
אור באה אליי כי היא רצתה הרבה זמן, וכי היא התלבטה והתלבטה, וכל פעם נכנס איזה משהו אחר שדרש תשומת לב מירבית, או אולי נתן סיבה לא להחליט, אבל היא בסוף באה בעיקר כי היא הרגישה שהיא "חייבת את זה לעצמי" כמילותיה.
והיא לא הגדירה משהו ספציפי כמטרה. היא דיברה על דברים כלליים כמו חוויה, כמו זמן לעצמה, כמו פשוט להנות ולחוש עונג. הרגיש לי שגם אם היא הייתה רוצה לומר יותר, היא לא ידעה איך, ולא העזה להביע החוצה את מה שראתה פנימה כשהעזה להתבונן.
תחת אורו העמום של חדר העיסוי התחלתי לקרוא בספר שלה, ספר הגוף והעונג, בזהירות. אם אפשר לנסות לדמות מגע באור כקריאה בספר זה היה אולי משהו כזה:
קודם כל היתה כריכה, רכה, ועליה ציור של ורד אדום מטושטש, כאילו מתנועע ברוח. אחר כך היה דף לבן חלק, ריק, ואחריו מילות הקדשה או איזה ציטוט מיצירה ספרותית אחרת, בסגנון "אם תצטרך לשאול לא תדע, וכשתדע לעולם לא תצטרך לשאול…". ואז עוד דף עם שנה, ועם זכויות שמורות ועם הערה: תתרגם בעצמך, זו ספרות מקור יחודית. ואני מתחיל לעסות אותה, וצולל אל בין הדפים.
ואור לא ממהרת לנדב מידע. הספר שלה – גם כשהוא פתוח – רווי במסתורין. אני מתמסר לקריאה בידיים, בעיניים המתבוננות תחת הילתה הכתומה של מנורת המלח, מקשיב לנשימתה, למנוחת הגוף, להתרככות השרירים. היא שקטה, זהו לא ספר רווי קולות והדים, זה סיפור על מסע אל הלא נודע, סיפור על גילוי ועל אחווה כלשהי, מרגיש לי כמו אקספוזיציה למשהו קסום.
עמוק אל תוך העיסוי הספר ואני נפגשים שנינו על פי מעין. נביעה שמספרת לי: הלכת בדרך טובה והסיפור מזמין אותך לטבול באגם המקודש. אצבעותיי מדפדפות, קוראות, ומוסיפות כוכבית והערת מתרגם כאן, ושם, והדרך הנפתלת עוקפת פלג, ואשדות ומפל קטן, ואני מעפיל אל עבר קרני האור, אי שם במעלה גבעה…
אין סוף לספר, זה הרי לא באמת יכול להסתיים כשאור פוקחת את עיניה והמבטים נפגשים בחיוך של הבנה. מה שקראתי כאן מקימורים וקפלים של הגוף והבהובים של הנשמה היה בסך הכל פרק, פיסת מסע ביומן אישי ופרטי. היא נשארת שקטה עוד רגע ארוך שבו אני מבין קצת יותר לעומק את המילים הכלליות איתן הגיעה אליי: חוויה, זמן לעצמה, להרגיש עונג. ואני מבחין בעוד דבר כשאני מתבונן בעיניה: היא מתבוננת עכשיו פנימה, כמו מבקשת לשנן ולעבד את כל מה שנגלה בין הדפים בהם קראנו יחד.
תודה על הזכות לקרוא.
קוראת יקרה,
אני כאן, קרוב, במרחק הודעה בווטסאפ: 058-4472766