תגית: עונג

הסיפור האישי שלה לא קל. היא סוחבת בשנים האחרונות משא כבד על החיים שלה. היא מצליחה איכשהו לתפקד, להשפיע על חייהן של נשים רבות, להביא הרבה אור לעולם. אבל היא סובלת. ההתמודדות אכזרית. אורבת לה כל הזמן, מפילה אותה שוב ושוב.

חידה
מה זה: אין לו צורה, אין לו משקל, כולם אוהבים אותו ומחפשים אותו, אפשר שיהיה לנו מעט מדי ממנו ואפשר גם שיהיה יותר מדי.
והתשובה…

שמת לב כמה רעשי רקע קיימים במציאות היומיומית בה אנו חיים? ברור ששמת לב. התודעה שלנו מופגזת כל העת במסרים, מחשבות, גירויים חיצוניים… קשה "להצטלל" ולראות את הדברים כפשוטם. רוב הזמן אנחנו רואים את הדברים דרך פילטרים רבים שלא בהכרח בחרנו בעצמנו. לדוגמה את הביטוי שנוצר מחיבור שתי המילים "עיסוי אירוטי" קל מדי לראות דרך פילטרים שהחברה בחרה עבורנו, על מה מקובל ומה ראוי ומה "לא" . אני רוצה להסיר את הפילטרים ולדבר על המהות עצמה…

היא מספרת לי על תחושה של עונג שטחי, מהיר, לא מספק. מספרת על חיי מין בינוניים עם הבן זוג – בעיקר הוא נהנה והיא בעיקר נמצאת שם בשבילו, מספרת גם על ויברטור אחד ספציפי שגילתה ש"עושה את העבודה" ומביא אותה לאורגזמות מהירות כשהיא זקוקה לפורקן על בסיס כמעט יומיומי, אבל עם הזמן גם מתגברת אצלה תחושה שזה נעים רק באותו רגע ומיד אחר גם משתלטת עליה תחושה מחודשת של רעב לא מסופק. היא באה אליי כדי לנסות לעשות סדר בכל החוויה המיניות הרדודה והמבלבלת שתיארה בפניי.

עונג מיני מגיע לפעמים בסערה, כסערה. התבונני באורגזמה: האם יש בינה ובין סערה דמיון? הצטברות העננים מורידי הגשם, שינוי בטמפרטורה, דריכות כלשהי מסביב, איזשהו שקט שלפני… ואז… הסער, העוצמות, השיא… ואחרי כן שוב הרגיעה.
אבל לא רק באורגזמה ניתן לראות דמיון לטבע. יש כמה נקודות חשובות לא פחות שאני רוצה לגעת בהן בפוסט הזה.

התלבטתי לגבי הכותרת של הפוסט הזה. מצד אחד – נשמע כמו הזמנה לאיזו סדנה רוחניקית (לא שיש בזה רע) ביערות הגליל, עם תזונה צמחונית ואחוות שבט. זה ממש לא הכיוון של הפוסט. ומצד שני – וואלה, אין לי מילים טובות וממצות יותר לנושא של הפוסט הזה, שכל מהותו ההתחברות והחזרה של האישה אל עצמה, אל רובדים קמאים, קדומים, משוחררים וכן – פראיים, המצויים בה.

היא שוכבת על מיטת העיסוי, כל כולה רטטים. האנחות שלה מספרות לי שהגוף שלה שר. שירת העונג. אני מרגיש אותה פורקת מטען נפלא של אנרגיה סביב האצבעות שלי בסדרת התכווצויות ארוכה שמרימה אותה גבוה אל מעל למזרון. אני בהקשבת שיא, מנסה לקרוא אותה: האם לצאת ולתת לה "לנשום" או להמשיך? תנועה קטנטנה של האצבעות שלי בכיוון החוצה, תנועה ברורה ולא רצונית כמעט של הידיים שלה אל הידיים שלי: תישאר בפנים, אל תצא…

בוקר. אני נכנס לסטודיו, מרים תריסים, פותח חלון, השמש הזורחת שוטפת את המקום בקרניים חיות. לפני כמה חודשים כשהגיע הזמן לחפש מקום חדש אחרי המון שנים באותו סטודיו הממוקם במרתף מסתורי, התגבשה אצלי ההחלטה שהמקום החדש יתאפיין גם בשינוי אווירה ביחס לקודמו. לא עוד מרתף אפל שקירותיו שחורים, אלא מקום שיהיו בו גם חלונות, ואור יום (כשרוצים) לצד האווירה האינטימית.

זיכרון מתוק מלפני הרבה שנים: ירח הדבש, אחוזת יערות הכרמל, בוקר. אני שוכב על מיטת עיסוי בחדר נעים. בחדר טיפולים אחר נמצאת אשתי שמתפנקת גם כן. האווירה כמו שאני אוהב, כולל התאורה, והריח, והמוזיקה השקטה ברקע. המעסה נוגעת נפלא. יש לה את זה. אני שוכב על הבטן, מתמסר לתחושות, לחושים. כמה דקות אחרי תחילת העיסוי נשמע רעם…

היא נתקלה בכתבה עליי ב"את" מזמן ושמה לעצמה בראש שהיא רוצה לבוא ולחוות עיסוי אירוטי. לקח לה זמן להתבשל על זה. איפשהו לקראת החגים קיבלתי ממנה הודעה חמודה, סיפרה שהיא יודעת שתגיע אליי, רק צריכה לאזור אומץ… איחלה שנה טובה. בינתיים, אני צללתי לתקופת המעבר של הסטודיו שלי למקום החדש וכך חלף לו חודש עמוס… והנה, בדיוק בחלוף החגים בתיזמון מושלם נכנסת הודעה ממנה, ואנחנו קובעים…