– אני הולך לכתוב עלייך. זה סיפור מסעיר.
– חופשי. כל עוד לא מזהים אותי… עכשיו בוא נעבור לעיסוי, אחרי שפרקתי את מה שעל הלב.
——-
היא טובה במה שהיא עושה. ככה יודעים כל מי שמכירים אותה. הרבה מכירים אותה. מקצוענית, יעילה, חותכת. אישה של תכלס. אל תבזבזו לה את הזמן, היא פה לתת עבודה. כשהיא עובדת היא עניינית ברמות קשות. כן, אפשר להתבדח איתה, אבל זה מרגיש לגמרי כמו לזרוק כדור טניס על קיר. זה חוזר, זה לא ממשיך הלאה. התבדחנו, צחקנו, הלאה, עבודה. מעטים יודעים עליה משהו ברמה האישית.
כולם יודעים שהיא וורקוהולית.
אבל היא טובה בעוד דברים. לג'נגל ריגושים זה ההובי שלה. איפשהו בגיל שלושים ומשהו, בנסיעת עבודה לא מתוכננת שהפילו עליה, כשהיא עוד תמימה ומונוגמית, זה התפרץ משום מקום. היא לא ידעה שזה חבוי בה, עד שהיא הייתה כבר בתוך זה. מאהב מארץ זרה. לילה זר. לא המרחב המוכר לה בחיים הרגועים של עבודה, בית, ומקסימום חדר כושר. להתעורר בבוקר למחרת היה מטלטל. הראש מסוחרר, שאריות ריח של סקס, והגוף שלה שדיבר בשפה חדשה ולא מוכרת. רעש רקע חושי שלא עזב אותה כל היום, עד הערב הבא. ושוב, והפעם היא יזמה, הובילה. זה היה טוב מדי וקצר מספיק, כדי שהיא תגלה שהיא מתנהלת נכון בתוך זה. הנסיעה נגמרת, נפרדים, שלום, נגמר. בלי הסתבכויות רגשיות כי ממילא אי אפשר.
זכרון מתוק שמסעיר אותה: היא אחרי מקלחת, עטופה במגבת בחדר במלון. לפני חצי שעה הם סיימו לעבוד, ובעוד כמה דקות היא תטלפן לחדרו להגיד לו שהיא מוכנה. הודעה מהבית – יכולה לדבר? – כן תתקשרו, אני בדיוק בין לבין. והיא מתפלאת על עצמה איך היא מלהטטת, משחקת את התפקיד, ולא מרגישה שום אשמה. כמו כשמתבדחים איתה בעבודה והיא צוחקת וממשיכה הלאה. משחק החיים. מסתבר שהיא טובה בזה. הודעה נכנסת, הוא שולח אימוג'י של יין וסימן שאלה. היא עוד עם הילדים על הקו, שולחת לו:
red is fine! 5 minutes, ואז מקצרת ומבקשת מבעלה שיזכור איזה עניין שצריך לטפל בו עבור הגן.
שתי דקות אחר כך הוא מדביק אותה לקיר, ומשם למיטה, והם לא נכנסים מתחת לשמיכות למשך השעות הבאות.
שכרון.
ומעכשיו רעב חדש שמחכה לשובע.
והיא חוזרת לארץ ומתחילה פרק חדש בחיים הכפולים שלה. ומסתבר שהיא ממש אבל ממש טובה בזה. רק מעטים יזכו לדעת שמתחת לפני השטח, המקצוענית שמכורה לעבודה, מכורה לעוד דברים. ריגושים, סקס, סוד.
T.B.C