תגית: מיניות נשית

בין אם את נמנית על קבוצת הנשים שמזלן שפר בחלקן ואורגזמה היא מרכיב יומיומי במיניות שלהן, ובין אם את עד כה חלק מהקבוצה (הלא קטנה כלל) של נשים שטרם חוו אורגזמה, אחת העצות הכי חשובות שיש לי לתת לך היא: כשמדובר באורגזמה – לא להתאמץ.
מה שיפה ברעיון הזה: הוא מתאים גם למתחילות וגם למתקדמות. נתחיל במתחילות כמובן…

בעקבות הפוסט הזה שכתבתי על פנטזיות והגשמתן בדגש על תחום השליטה, בו רשמתי בין היתר ש"פנטזיות נועדו להתגשם" איתגרה אותי אחת הקוראות בשאלה: ומה עם פנטזיות הכוללות פגיעה, סיכון, שלא לדבר על פנטזיות לא מציאותיות לחלוטין?
זה בהחלט נושא ששווה להוסיף עליו כמה מילים.

הרבה לפני הדתות, התרבויות, המדינות והעמים. הרבה לפני השפות השונות, האמונות והציוויים, הרבה לפני כמעט כל מה שאנחנו מכירים…אם נלך עשרות אלפי שנים אחורה, נגלה את עצמנו. נראינו פחות או יותר אותו הדבר, היה לנו אותו גוף, היו לנו אותן יכולות פיזיות ורגשיות, היו לנו אותם יצרים ודחפים.
אבל היינו הרבה יותר מחוברים לטבע ולטבעיות שבדברים, ופחות מנוהלים מבחוץ.
כשאני נוגע באישה ומענג אותה, אני מחפש את אותו המקום הראשוני, הקמאי, זה שמקודד בנו גנטית. הפשטות שמתחת לשכבות המלאכותיות. לפעמים אני חושב עליהם, הקדמונים. משהו מושך אותי ללכת אחורה לימיהם, כמן רפרנס לימינו.

האם את יודעת להביע את עצמך במיטה? האם את מביאה את עצמך למפגש המיני מתוך פאסיביות או שאת יודעת גם להוביל? האם את נוטה לסמוך על הפרטנרים שלך בצורה עיוורת והאם את מתאכזבת כתוצאה מכך וחווה חוויות לא מוצלחות, מנותקות? בפוסט הזה אני רוצה לדבר על נושא טעון ומורכב ולהפוך אותו לפשוט ונגיש: ה say שלך בסקס. בדרך לשם תקבלי גם הצצה קצת אחרת לעולמם המיני של גברים רבים שתפגשי ואולי פגשת.

בבסיסה של החוויה האירוטית שתעברי אצלי קיימת כמעט בהכרח מידה של תעוזה. לא פגשתי נשים שבאות לעיסוי אירוטי באדישות של "הופ, קפצתי לשעה של גוד טיים, תיכף אשוב". הרוב מתמודדות עם רמה כזו או אחרת של פרפרים בבטן, היסוסים, התלבטויות וסימני שאלה. כל זה תופס לפעם הראשונה. בהמשך, מי שהופכות ללקוחות קבועות ומגיעות אליי פעמים נוספות משתחררות סופית ומחליפות מתח מקדים בהתרגשות טובה, פרפרים של "אמאלה" בפרפרים של התרגשות ורטט נעים.
לנסיוני, נשים יכולות להיות מאוד נועזות, מאוד, כשזה מגיע למיניות. אבל בשביל זה צריך תחילה לחוש ביטחון.

הרבה נשים פגשתי. הרבה נשים מהרבה סוגים. חלקן נתפסות בעיני הזולת כתוססות, אמיצות, קוראות תיגר על טאבואים, מעזות, מגשימות כעניין שבשגרה, ואחרות מופנמות יותר, לכאורה קונפורמיסטיות, מהסוג של "ילדות טובות", כאלה שלמראית עין מקוטלגות כחנוניות. גם אלה וגם אלה יכולות להגיע לאותם מקומות בדיוק, לאותן רמות תעוזה והגשמה. ההבדל הוא לפיכך לא ב"עד כמה רחוק מגיעים" (תשובה: עד לאן שרוצים להגיע) אלא בנקודת המוצא. מהיכן יוצאים לדרך.

כל אישה זקוקה למקום שתוכל ללכת אליו ולצאת מדעתה בשלווה. משפט יפה שנתקלתי בו פעם ומסמל בעיניי את הקורלציה שבין ביטחון וקיצון, בין מתינות ובין אקסטרים. זה רלוונטי במיוחד בכל הנוגע למיניות, ולסיטואציה כמו עיסוי אירוטי.

יש את הביטוי הזה שאפשר לקרוא מישהו או מישהי "כמו ספר פתוח". אני מכיר את זה גם ממרחב המיניות והעיסוי האירוטי. זה נכון, לפעמים המפה אל העונג ברורה כאפיקו של נהר רחב ופתוח. אבל אני רוצה לספר כאן על המפגש שלי עם … נקרא לה אור. כי היא באמת מלאה באור.

שנים רבות של היכרות מופלאה עם עולמן האינטימי של נשים ואני רק ממשיך ללמוד. סיפורי חיים, סודות, התנסויות, פנטזיות והגשמתן, בעיות בחיים, ובזוגיות, משברים ותעצומות, מחלה, ניצחון, מחלה, מוות… כן, גם זה. הכל זמני, וכשמסתכלים על הדברים מפרספקטיבה גבוהה, ממעוף הציפור, קל יותר להתחבר לרעיונות פשוטים אבל נכונים כמו: לחיות את היום, לחיות בהגשמה, לחגוג את החיים, להעז, להתנסות, לחוות.

בעולם כל כך עתיר ידע, קל לשכוח שעד לפני "דקה וחצי" במושגים היסטוריים לא ידענו כמעט כלום על מיניות בכלל ועל אורגזמה נשית בפרט. רק במחצית השנייה של המאה העשרים חקרו מאסטרסט וג'ונסון את האורגזמה, ורק בשנות האלפיים פוענח מבנהו הפנימי וגודלו האמיתי של הדגדגן.
יחד עם הידע, התפתחה מודעות מבורכת של נשים לפוטנציאל האורגזמי שלהן. נשים רוצות לגמור, מצפות לגמור, ואם בעבר יכלה אישה לעבור חיים שלמים בלי לדעת כלל מהי אורגזמה, שזה כשלעצמו עצוב מאוד, היום לעיתים מתרחשת תופעה הפוכה: האורגזמה הופכת למטרה של הסקס, ואיפשהו בדרך מאבדים משהו חשוב… עולמות שלמים של עונג.