תגית: הגשמת פנטזיה

נושא שחוזר על עצמו הרבה בכתבים על מיניות וגם בבלוג שלי אני נוגע בו מדי פעם – נושא השליטה. למילה הזו יש כח מאגי, שלא לומר: כח מחרמן במיוחד – כשמדובר באירוטיקה וסקס. זהו גם הנושא שלדעתי מתקיים בו הפער הגדול ביותר בין פנטזיה למציאות. ועל זה אני רוצה להתעכב טיפטיפה.

נניח שאני נמצא כעת בחדר ובו מעגל נשים, פותח בהרצאה על עיסוי אירוטי. כפי שמנחים אוהבים לעשות אציג שאלת פתיחה: "מה האסוציאציה שלכן לעיסוי אירוטי?" ואזמין את המשתתפות להציע תשובות. חלק משמעותי מן התשובות יהיו בסגנון:

בבסיסה של החוויה האירוטית שתעברי אצלי קיימת כמעט בהכרח מידה של תעוזה. לא פגשתי נשים שבאות לעיסוי אירוטי באדישות של "הופ, קפצתי לשעה של גוד טיים, תיכף אשוב". הרוב מתמודדות עם רמה כזו או אחרת של פרפרים בבטן, היסוסים, התלבטויות וסימני שאלה. כל זה תופס לפעם הראשונה. בהמשך, מי שהופכות ללקוחות קבועות ומגיעות אליי פעמים נוספות משתחררות סופית ומחליפות מתח מקדים בהתרגשות טובה, פרפרים של "אמאלה" בפרפרים של התרגשות ורטט נעים.
לנסיוני, נשים יכולות להיות מאוד נועזות, מאוד, כשזה מגיע למיניות. אבל בשביל זה צריך תחילה לחוש ביטחון.

הרבה נשים פגשתי. הרבה נשים מהרבה סוגים. חלקן נתפסות בעיני הזולת כתוססות, אמיצות, קוראות תיגר על טאבואים, מעזות, מגשימות כעניין שבשגרה, ואחרות מופנמות יותר, לכאורה קונפורמיסטיות, מהסוג של "ילדות טובות", כאלה שלמראית עין מקוטלגות כחנוניות. גם אלה וגם אלה יכולות להגיע לאותם מקומות בדיוק, לאותן רמות תעוזה והגשמה. ההבדל הוא לפיכך לא ב"עד כמה רחוק מגיעים" (תשובה: עד לאן שרוצים להגיע) אלא בנקודת המוצא. מהיכן יוצאים לדרך.

ואז הגענו איכשהו ל"סליז". טוב, השיחות בינינו פותחות בקלילות מפתיעה את הנושאים הכמוסים. רגע אחד אנחנו בענייני הנפש, פותחים נושא כמו בדידות או כמיהה, רגע אחר אנחנו בפנטזיות של שליטה, השפלה ואחר כך אני מנסה לשחזר ולחבר שוב קטעי שיחה ולהבין איך הגענו לפה, ואיך לא התעכבנו שם, ומה עוד יש לי להגיד על הנושא. לפעמים אנחנו פוגשים חברים שמרוב שקל לדבר איתם השיחה פשוט מתפרעת מעצמה ומדלגת בלי להתמסר עד הסוף.

משהו קרה לה בשנה האחרונה. היא החליפה קוקו מרושל בתספורת חדשה, החליפה טרנינג דהוי נצחי באאוטפיט אלגנטי, נרשמה לחדר כושר והפעם גם התמידה וראתה תוצאות, אבל מעבר לניראות והטיפוח היא פשוט נפתחה. משהו שהיה כבוי בה שנים נפתח לעולם ואחרי שבילתה יותר מדי זמן בהליכה גמלונית ונסתרת, מצאה עצמה מתחילה לרחף כפרפר בשדה, נושמת חופש, אוספת חיוכים, מעזה קצת קצת לפלרטט, לזהות את התדר הזה שאנשים שולחים אליה, ולפעמים… גם היא שולחת, ברגעים שיש לה מספיק אומץ.

יש את הביטוי הזה שאפשר לקרוא מישהו או מישהי "כמו ספר פתוח". אני מכיר את זה גם ממרחב המיניות והעיסוי האירוטי. זה נכון, לפעמים המפה אל העונג ברורה כאפיקו של נהר רחב ופתוח. אבל אני רוצה לספר כאן על המפגש שלי עם … נקרא לה אור. כי היא באמת מלאה באור.

כבר כתבתי כאן לא פעם על כך שהעונג אינדבידואלי, ולכל אישה יש את מפת העונג הפרטית שלה ואת כפתורי העונג המחכים ללחיצה. ומכיוון שכך, למדתי ואני ממשיך ללמוד הרבה מהמפגשים עם לקוחותיי. כיף לי לגלות שתמיד יש עוד משהו לגלות על העונג הנשי. עוד מקום מענג, עוד סוג מגע שמגיב לעיסוי, עוד סוגים של אורגזמה, עוד ביטויים של פורקן / שחרור / גמירה / שפיכה…

שנים רבות של היכרות מופלאה עם עולמן האינטימי של נשים ואני רק ממשיך ללמוד. סיפורי חיים, סודות, התנסויות, פנטזיות והגשמתן, בעיות בחיים, ובזוגיות, משברים ותעצומות, מחלה, ניצחון, מחלה, מוות… כן, גם זה. הכל זמני, וכשמסתכלים על הדברים מפרספקטיבה גבוהה, ממעוף הציפור, קל יותר להתחבר לרעיונות פשוטים אבל נכונים כמו: לחיות את היום, לחיות בהגשמה, לחגוג את החיים, להעז, להתנסות, לחוות.

ככל שהעמיקה בחוויה, נולד והתפתח הסוד. ככל שהרשתה לעצמה לצלול פנימה, להרגיש, להתרגש, לחקור, לפעום ולהתפעם הסוד נטמע בה והפך לחלק יקר ובלתי נפרד ממנה. ההבנה שככל שהיא הולכת עם זה עמוק יותר, היא שומרת את זה יותר מפני העולם שבחוץ. זה שלה. ככה פשוט. וגם אם לפעמים יש לה רצון לצעוק את זה בחוצות, כי זה כל כך טוב, היא מגניבה חיוך, שומרת סוד בינה לבין עצמה.