תגית: הגשמת פנטזיה

חג החירות הוא תמיד זמן טוב לדבר על חופש, על שחרור. אבל לדבר זה דבר אחד ולתרגל וליישם זה דבר אחר וחשוב שנזהה את ההבדל בין יום סימבולי בשנה כמו חג פסח (חירות), ראש השנה (התחלות חדשות), יום הולדת (היום המיוחד שלך) לבין הפרקטיקה של הדברים. הימים 'המיוחדים' הם רק דגל, תזכורת, בעוד שהאתגר שלנו להפוך את כל ימות השנה למיוחדים. טוב נו, לא כולם… יש ימים סתמיים וגם זה חלק מהחיים… אבל בואי נחזור לחירות.

נשים חוות את העונג בהמון דרכים ודקויות. נשים שונות מגיבות באופן שונה לגירוי, ופוגשות גם אתגרים שונים בדרך לעונג. בפוסט הזה אני רוצה למקד את התודעה שלך, כי זהו בעצם מפתח הקסמים למיניות טובה ומפגש מיטיב.

"מילי" עשתה הרבה בחיים. הרבה עבודות, הרבה מסעות בעולם, הרבה גברים (וגם לא מעט נשים). היא מסוג הטיפוסים שבולעים את החיים בכל הזדמנות. ככה הייתה כנערה, ככה העבירה את שנות העשרים והשלושים שלה וגם כעת כשהיא בת ארבעים היא לא נותנת לחיים להוביל אותה אלא מחזיקה חזק בהגה ולוחצת חופשי על דוושת הגז מתי שמתחשק לה. ברקסים? היא מעידה על עצמה שעם הזמן למדה לבלום כשצריך או לפחות להאט, אבל הצורך בתנועה מתמדת, בעניין בחיים מוביל אותה להמשיך לחקור ולהתקדם.

הודעה נכנסת: שלום רוני, שמי דריה (שיניתי את השם כמובן), אשמח לשוחח אם אתה פנוי ולקבוע עיסוי אירוטי למחר אם מתאפשר.
פניה ישירה, ממוקדת, תכליתית. הייתי פנוי לשיחה, עברנו לטלפון והיא סיפרה לי בקצרה את הסיפור שלה.

היא שוכבת על מיטת העיסוי, כל כולה רטטים. האנחות שלה מספרות לי שהגוף שלה שר. שירת העונג. אני מרגיש אותה פורקת מטען נפלא של אנרגיה סביב האצבעות שלי בסדרת התכווצויות ארוכה שמרימה אותה גבוה אל מעל למזרון. אני בהקשבת שיא, מנסה לקרוא אותה: האם לצאת ולתת לה "לנשום" או להמשיך? תנועה קטנטנה של האצבעות שלי בכיוון החוצה, תנועה ברורה ולא רצונית כמעט של הידיים שלה אל הידיים שלי: תישאר בפנים, אל תצא…

היא נתקלה בכתבה עליי ב"את" מזמן ושמה לעצמה בראש שהיא רוצה לבוא ולחוות עיסוי אירוטי. לקח לה זמן להתבשל על זה. איפשהו לקראת החגים קיבלתי ממנה הודעה חמודה, סיפרה שהיא יודעת שתגיע אליי, רק צריכה לאזור אומץ… איחלה שנה טובה. בינתיים, אני צללתי לתקופת המעבר של הסטודיו שלי למקום החדש וכך חלף לו חודש עמוס… והנה, בדיוק בחלוף החגים בתיזמון מושלם נכנסת הודעה ממנה, ואנחנו קובעים…

חלפו החגים, טיפות הגשם משמחות אותי שעה שאני כותב את הפוסט הזה ואני נשען לרגע בכיסא ושואף פנימה את הריח האהוב והמוכר של האוויר הרענן. סתיו. אחרי החגים מתחדש הכל. הביטוי הזה מקבל השנה משמעות חדשה כיוון שאת תקופת החגים הקדשתי למעבר מקום. התהליך נפרש על פני כמה חודשים של חיפוש ומציאת המקום המתאים, שיפוץ ומעבר. והנה אני כאן. עדיין ברחובות, במיקום מרכזי, רק שהפעם במקום לרדת אליי במדרגות למרתף, תטפסי אליי במדרגות לגלריה מיוחדת. האווירה: כמו שאני אוהב. חייבת להיות אווירה טובה במקום!

ערב קיצי סמיך. שעת דימדומים. היא נכנסת, מתנצלת על איחור של כמה דקות בגלל הפקקים ומכריזה שדבר ראשון היא חייבת להתקלח ולשטוף מעליה את היום הזה ("יותר מדי התרוצצות בשמש…"). לא פעם ראשונה שלה כאן אז אחרי המקלחת במקום לשבת בפינת האירוח ולשוחח שיחה מקדימה אנחנו יכולים לעבור היישר לאזור העיסוי ולדבר מגע.

בני אדם הם יצורים מתרגלים. אנחנו נוטים לסגל לעצמנו הרגלים שקשורים בפעולות קבועות, באיך אנחנו משתמשים בחפצים, בגופנו, איך אנחנו מבצעים דברים ואפילו מתרגלים לתחושות ולחוויות מאוד מסויימות. כשזה מגיע למיניות, סקס, עונג, הדבר אינו שונה. הרגלים רבים מתקבעים בנו, חלקם בקטע טוב (למדנו איך לחוות עונג והפכנו את זה להרגל) וחלקם בקטע קצת מגביל (מרחב העונג שלנו הצטמצם לשגרת הרגלים מצומצמת ואולי לרמת עונג נמוכה).

בשני הפוסטים הקודמים בנושא החירות הסברתי את הגישה שלי לחירות. דיברתי על איזון בין כבלים ובין חופש, על איזון בין האני הפרטי לאני הזוגי (למי שבזוגיות) ונגעתי גם במונוגמיה ומה שמחוץ לה. כעת בפוסט השלישי והאחרון בסדרה, אני רוצה לחבר בין העיסוי הארוטי ובין החירות.
ובכן, איפה העיסוי הארוטי והחירות נפגשים?