חג החירות הוא תמיד זמן טוב לדבר על חופש, על שחרור. אבל לדבר זה דבר אחד ולתרגל וליישם זה דבר אחר וחשוב שנזהה את ההבדל בין יום סימבולי בשנה כמו חג פסח (חירות), ראש השנה (התחלות חדשות), יום הולדת (היום המיוחד שלך) לבין הפרקטיקה של הדברים. הימים 'המיוחדים' הם רק דגל, תזכורת, בעוד שהאתגר שלנו להפוך את כל ימות השנה למיוחדים. טוב נו, לא כולם… יש ימים סתמיים וגם זה חלק מהחיים… אבל בואי נחזור לחירות.
אני חושב שחסרה חירות לנשים בעולמנו. אני לא ארחיב כאן על הרמה ה"פוליטית" של הדברים שדורשת תיקונים רבים (יותר שוויון, יותר הגנה, יותר ייצוג) אלא דווקא על איך שנשים חוות את החירות הפרטית ובמיוחד בכל הנוגע למיניות.
אני פוגש אתכן ואני לא רק נוגע. פעמים רבות אני אוזן קשבת ואני שומע את הסודות, החלומות, התסכולים, החסמים… אני מזהה פער בין הרצונות וההגשמות. אני מזהה פער בין הנתינה והקבלה. אני רואה איך אתן נותנות את הנשמה כל השנה, כל החיים, ומחפשות גם להתמלא, לקבל, אבל קשה לכן לשחרר. להשתחרר. אתן מסדרות את העדיפויות באופן מרצה. קודם כל הוא, הם, אחר כך את. אם בכלל.
פעמים רבות אתן מגיעות אליי בחיפוש אחר התיקון הזה. התנועה הזו במרחב לכיוון של החירות, של החופש. להיות יותר בקבלה, להיות חופשיה לחוות, להתענג, להיות בשביל עצמך ולא בשירות האחרים כל הזמן. וכמה יפה לכן – נשים – להיות בקבלה. לסנן רעשי רקע ולגלות את עצמכן כפי ששכחתן שאפשר.
בחג החירות אני רוצה לאחל לך תנועה. תנועה קדימה. תנועה של שינוי ושחרור.
אם המיניות שלך אינה בהגשמה, שאלי את עצמך איפה חסרה לך חירות. על מה זה יושב.
האם את מקבלת מספיק מגע? מספיק מגע רגיש ומענג? האם את חופשיה לדבר, להכווין, לבקש מה שעושה לך טוב?
האם את אמיצה מספיק לקחת אחריות ולחקור את הדרך אל העונג?
האם את יכולה להתבונן בסדרי העדיפויות שבחייך ולשים את עצמך יותר במרכז, אולי לא כל הזמן, אבל לפחות בזמנים הנכונים?
בתור אדם שעוסק בעונג הנשי זמן רב, אחד הדברים הכי מתגמלים בעיסוק שלי זה לא כשאישה גומרת, אלא כשאישה מתחילה. מתחילה שינוי, היפתחות, מתחילה להגשים חופש מול עצמה, לדבר אחרת ולחשוב אחרת. כשההדחקות והחסמים מפנים מקום לגילוי, התרגשות, התמלאות בתחושות חדשות. בטבע קוראים לזה אביב. וזה חג.
אז איפה את מול החירות? והיכן את נמצאת ביחס לחופש שלך?
אם את חשה פיספוס כלשהו – זה בסדר. שחררי ואל תישארי תקועה בזה. זה טבעי ואין כמעט אדם שלא חי באיזושהי תחושת פיספוס על משהו. לא סתם חוזרים וחוגגים את חג החירות כל שנה. כי ההזדמנות תמיד קיימת. החירות – גם אם אינה מוגשמת – היא תמיד מטרה ראויה, ברת השגה, משהו לשאוף אליו ולא רק להרים לכבודו כוסית סביב שולחן החג.
חגיגת חירות שמחה לך. לחיים.